כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, אפריל 29, 2011

יאיר 11 שנה דיבור לב


בדרך הביתה, פסלי אבן  2011, רוסטי וורהורסט.


11 שנים עברו, 11 מחזורים של חיים מפסח לפסח.  כל שנה לקראת האביב אני חוזר לרגעים, לחוויות , למחשבות, מרחיב את מעגל נגיעות הלב.

11 שנים עברו, אלון התבור ששתל איתן  גדל והתעצם וכמו יוצר נוף גלילי בפינה קסומה זו בהרי יהודה ,מצל על האותיות שחרטנו על קברך שיש בהם תמצית מהרוח שלך.
 "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" .
אולי גם לזה התכוונו שאמרו כל מילה בסלע ,מילים מדוייקות מחזקות רוח.

11 שנים עברו ,בתחילה פחדתי לאבד אותך, את הזיכרון, את הרוח ,
 פחדתי שלאט לאט הכל ימחק. עם הזמן, ההסכמה לשחרר אותך לדרכך
פתחה בפני את החיבור העמוק אילך לרוח שלך , זו שקיימת בליבי ובלב רבים כל כך.

11 שנים  מתקיים ביננו דיאלוג אחר,  אנחנו אילך ואתה אילנו במופעים שונים,
 דרך  חיבורי לב, רשימה ארוכה של מפגשים והתרחשויות יום יומיות, משמחות ומעצימות פוגשים עוד ועוד אנשים שמתגלים במסע שלנו שהכירו אותך, את סיפורך.
הרואים את החלק שלך ,המאיר את דרכינו ודרכיהם.

רוסטי אמר לי  באחת מהשיחות שלנו :"אתם יכולים להיות עדים לסיפורים מופלאים כאלה רק אם אתם מאפשרים להם להתרחש" ..
דיבור חכם של איש הרוח חבר יקר המחבר עולמות , לפני שנים  בחרת דרכו לשלוח לנו שיר, ביקשת שם להאיר רוחנו אמרת  "לא להניח להעדר שלך להסיט את הלב מלאהב כל רגע בחיים . אני אתך באשר הינך. רוצה אני שתדע, הקשב לרוח זאת נשימתי , הגשם דמעתי,  השמש חיוכי , עודני ילד שלא שכח לאהוב , לידך אני מאחוריך מעליך ". פשוט ונוגע , כך כתב רוסטי.

אח"כ הלכתי לעוד דיבור  לב חם וחכם  משנים קודמות  שהביאה כאן לפני שנים אחדות אילה : "חבל שאתה לא בגוף לעבור איתנו את החיים  אבל הנוכחות שלך קיימת כשנזכרים בך , אתה שב ומופיע ומחמם את הלב."  " יש עולמות עליונים, אין בלעדיות לחומר ,אני שמחה על הקשר הזה שיש לי איתם הוא בל ינותק "  
עוד ניסוח פשוט ונוגע של אילה.

לקראת יום השנה הזה  העלינו את הסרט עליך ליו-טיוב, שמתי אותו בבלוג ,רואים אותך שם  בן 13 מראיין אותי, "עכשיו אבא תגיד לי דוגרי מה אתה חושב עלי?" , כיוונת אותי לדבר את הלב שלי  ,ואני היתה בי מבוכה ובלבול ופחדתי לצאת עילג והתארגנתי להחזיר לך בשאלה. ואתה בשלך מבקש מענה פשוט, מביא דיבור לב  פשוט נוגע ומדהים של ילד צעיר עם נשמה בוגרת .
ויש  כבר הרבה צופים שאומרים שנגעת לליבם בדרך שלא מובנת להם, ויש האומרים שהזכרת להם  כהורים לשאול עצמם  עד כמה הם פתוחים, קשובים לילדיהם , מוקירי רגעי חיים פשוטים. ויש האומרים "אם אתם יוצאים ממצרים, מי אנחנו שלא נצא".

תחיה ביקשה לצפות בעוד זמן יאיר  וככה באקראי, מתוך מאות קלטות בחרנו באקראי באחת בה רואים אותך  בן 10 עובד יחד עם פועלים מקטנה בהרחבת הבית.
ישבנו צופים  בשעה  מבורכת ומדהימה של תיעוד שבה  רואים אותך עובד ברצף, בבגרות , בתשומת לב, בכוחות גוף סוחב דליים , מטפל בדניאל הקטן בן השנתים בסבלנות באהבה , רץ להשקות את  הפועלים, משתתף כמו גבר ברצף הבניה והעשייה,
יכולות אנושיות ומקצועיות מופלאות שהתעצמו בבגרותך .
ויש גם דיבורי לב שהשארת בברכות כמו זו שברכתך את חברך הטוב דוגי שהבחירה האמיצה שלו בדרך חיים משלו הפעימה וריגשה אותך :"זכינו לגדול כמו אחים בנטף, במקום שלכל ילד היום זה ייראה טירוף, הילדות שאנחנו עברנו. אף ילד שנולד בעיר לא יכול היה לזכות בזה, ואף ילד שייוולד היום בנטף לא יבין על מה אני מדבר. אני מדבר על הילדות שלנו בבתים מעץ, בלי חשמל, בלי טלפון, בלי דודי שמש, דברים שהיום נשארים רק כזיכרון יפה בראש... "
ויש גם את הזכרון החי ,זה העולה מתוך הקשרים שכמו נצרבו בנו.
אני יושב על המרפסת שומע את אותם  ציפורי אביב  של עכשיו שרים  בעוצמות.
אז זה היה בלתי נסבל לשמוע את מקהלת האביב הזו , הכאב, העצב,  הכל היכה כל תא בגוף ובחוץ התייצבו להם החיים במלוא עוצמתם.
שם  אולי החל מסע  ההסכמה שלנו  לקבל את שהתרחש .

היום אני מבין שהמקהלה הנפלאה הזו כמו סימנה לנו כוון ודרך של שמחת חיים.
ככה זה היה בבוקר ההוא, רגעים חסרי פשרות שכל מה שהיה בנו והושם בנו אפשר לנו להכריע לאן פנינו לכעס , לטענה  או לקבלה לאהבה.
אז לא ידענו לנסח זאת כך  בשני טורים כל כך ברורים אבל זו היתה החוויה .

עכשיו אביב ,הכל נראה לרגע אותו דבר כמו בבוקר הוא  אבל המקום בו אנו נמצאים כל כך אחר.
 שתי חתונות של חברים יקרים  שלך שלנו  התרחשו הקיץ  האחרון בנטף,.דנצר ותמר  ויונתן וענת . ברכה גדולה. שמחנו מאוד להשתתף יחד עם החברים והמשפחות בשמחה.


ויש את איתן ודניאל אחיך היקרים והאהובים שממלאים אותנו שמחה ואהבה, כמוך  גם הם אנשי לב שגדלים ומתבגרים  וזה כיף גדול לגדול איתם ולצידם עם חברותיהם היקרות אביגיל וקטי שהם כמו משפחה לנו.

ויש געגוע . פתאום עולה  בי געגוע עמוק , לצחוק שלך , לכפות הידיים שלך , לגוף שלך, לנדיבות שלך, לחברות שלך,לטוהר הלב שלך.
11 שנים עברו למדתי לחיות עם הגעגוע ,הוא חזק .
 אני לא יודע מתי הוא עולה ומה לעשות איתו חוץ מלהתגעגע .

נמשיך לדבר יאיר,  נמשיך ליצור עוד ועוד נגיעות של לב .
אוהב אותך ,אבא .


פסלי אבן לקט- רוסטי וורהורסט
יאיר                                                                                     אפריל 2011
כבר כל כך הרבה זמן עבר, ואנחנו כל כך משתנים כל הזמן, ואיתך הזמן כמו משתנה אחרת.
כי כשאני חושבת עליך, אני רואה אותך כמו שנשארת בתמונות שבביתי, מול המחשב אתה במדים צוחק ומכין לעצמך משהו לאכול... האמת, נראה לי שחוץ מהמדים התמונה יכולה להתאים גם להיום.
אבל הרי אני יודעת שאתה כבר מישהו אחר. ועם המישהו הזה דיברתי הרבה מאד במשך השנים שעברו. ועם הזמן שחלף החוויה השתנתה לי.
אני כבר לא מדברת אתך, אלא יותר חושבת עליך, כעל מישהו חשוב בעולמי, מישהו שהיה כל כך פשוט ומובן מאליו ופתאם איננו יותר. ואני מרגילה את עצמי למחשבה הזאת – שהחוויה היא אחרת כי החיים הם אחרים.
והנה היום, בזמן ההכנות לליל הסדר ועם האביב שהגיע השנה במלוא יופיו ופרחיו , ואחרי שכבר השלמתי עם המרחק שלך - הגעת אלי בחלום: בתוך חופשה משפחתית על שפת הים (במקום רחוק ולא מוכר לי, אבל עם מזג אויר אביבי כמו עכשו) יצאנו מהמים בדרך למקלחת והנה אתה עומד מאחורי ואני עוד מתלבטת האם זה יאיר או דניאל, אבל זה היה ממש ברור- זה יאיר!! שמחה גדולה כל כך וכבר כל היום שלי צבוע בשמחה הזאת.
עם השנים שעברו והתהליכים שעברנו ועם העבודה שלי עם קבוצת גיל הזהב בבית דניאל אני מחפשת ולומדת מהי אמונה. אמונה פשוטה בחיים ,ביקום, באלוהים. הגעתי להבנה שאנחנו רק בני אדם ואנחנו לא יכולים להבין כל דבר. למרות שאני עדיין מאד רוצה להבין....אבל יש דברים ומצבים ובחירות שאי אפשר להבין- ואני  מגיעה לאיזו השלמה עם המקום שלנו בעולם הזה.
אני נזכרת איך לקח לי זמן להגיע למקום של סליחה, איך הצלחתי סוף סוף לסלוח לך על שהסתלקת מהר מדי והשארת אותנו כל כך כואבים.
והשנה יש בי משהו אחר-
אמונה שלמה שמה שצריך להיות הוא מה שיהיה, וכל אדם בוחר את נתיבות חייו . והפעם אני גם מרגישה כך ולא רק חושבת את הדברים. כמו שאתה אולי שומע – אתה משתנה ביחד איתי,
תמיד ביחד - גם בחלוף 11 שנים ארוכות מאד מאד.
תמיד אוהבת אותך דודה יהודית

נוף תל אביב והשפלה הנשקף מנטף.

"לפני 11 שנה כשהכרתי את יאיר הייתי חיילת בת תשע עשרה. לא הכרתי את יאיר כשגדל לא הכרתי אותו כילד או כנער.
הכרתי אותו כחייל  חדור תשוקה וכשרון, בחור שמוקף באהבה ובאנשים יותר מכל אחד שהכרתי עד כה.
את יאיר הכרתי בשנה האחרונה לחיו ואיתו יצרתי את מה שלי היתה יצירתי המקצועית הראשונה ולו האחרונה.
כשנודע לי מחברת ההפקות של ברי סחרוף שהשיר אותו הם רוצים שאהפוך לקליפ הוא "עוד חוזר הניגון" הקשבתי לשיר שוב ושוב על מנת להתחבר אל מה שהשיר אז אמר לי. 

עובר אורח. מי הוא אותו עובר אורח? מיהו עובר האורח בחיי?  בשבילי עובר האורח שב ועובר לנצח, כאילו שרוי בתוך חזרה מעגלית שממנה אין מוצא. עובר האורח שלי שב וחוזר לאותם מקומות מהם הוא שואף לצאת ואליהם איננו מעוניין לחזור. עובר האורח שלי תקוע.

אחת עשרה שנים לאחר מכן, אני יושבת בביתי בהוליווד ומקבלת מכתב מנינו.
הוא פגש בחברה שלי על סט צילומים והקשר חודש. הבטחתי לנינו שאבוא לבקר.

ביום שלישי הגעתי לבית משפחת הרמן עם בן זוגי דייב. זוהי הפעם הראשונה של דייב בישראל והיינו בדרכינו להראות לו את ירושלים. עצרנו בנטף. לאחר מספר דקות של התרגשות נוכחתי לדעת כי אותו היום בו הגעתי הוא בדיוק יום השנה הלועזי למותו של יאיר.     
ופתאום שוב המעגליות.

הכרתי את יאיר בנקודה עוצמתית וחדורת תשוקה בחיי.
 נפגשנו באותה יחדת הסרטה שבה בנוסף ליאיר פגשתי חבורה של קולנוענים מתחילים, מפיקים עורכים וצלמים, כולם בעלי ניצוץ וחזון, כולם בעלי אותה שאיפה לטוס קדימה כמה שיותר מהר ולנסוק הכי גבוה שאפשר. דיברנו על הרצון ללמוד ולעבוד מחוץ לארץ , על המקומות בהם היינו רוצים לצלם והשחקנים איתם היינו רוצים לעבוד.

11 שנה לאחר מכן נראה שהלכנו אחרי אותו החזון ואנו ממשיכים להגשים אותו בדרכים שונות, בלונדון, בלוס אנג'לס ובארץ. יאיר היה ועדיין חלק עצום מאותו ניצוץ.
 לא הרבה אנשים בחיי מהווים מקור כה גדול להשראה ולהתרוממות רוח.
 עכשיו כבאתי לבקר את תחיה ונינו אחרי 11 שנים ומבלי לדעת, ביום בו יאיר נהרג, אני נמצאת בצומת דרכים בחיי.
וכאילו כמו במטה קסם אני נפגשת שוב עם יאיר כדי להחיות את הניצוץ ולכוון אותי אל השביל בו אני אמורה להמשיך ללכת.

יאיר היה עובר אורח בחיי ובדומה ליצירה אותה יצרנו שנינו לפני 11 שנה, הוא שב ועובר בחיי גם היום. אך בשונה מאז, היום אני יודעת לקבל באהבה את אותו עובר אורח, את אותה מעגליות.
 היום אני יודעת כי הכי חשוב זה לדעת לראות את אתן נקודות אור בהן הוא עובר בחיינו.

אני חושבת שיאיר עדיין שותף לאותו חלום ולאותו חזון, הוא עדיין חלק מאותה חבורה של חולמים, הוא ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה, התשוקה ושמחת החיים שלנו ומאיר לנו את הדרך."
יעלה רוזנפלד




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com