כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, דצמבר 31, 2021

רחל אליאור /" הזדמנות למחשבות על הזמן, על השינוי, על המחזור, על העבר, על ההווה, ועל העתיד."






מתוך עמוד הפייסבוק העשיר והמחכים של פרופ רחל אליאור .

"היום מסתיימת שנת 2021.

הזדמנות למחשבות על הזמן, על השינוי, על המחזור, על העבר, על ההווה, ועל העתיד.
המילה שנה נגזרת מלשון חזר ושנה וחזר, ומלשון שינוי ומשתנה, או מהעובדה שמתחולל שינוי מחזורי, השב וחוזר אלינו מדי שנה. שנה היא יחידת זמן מוסכמת בת שנים-עשר חודשים, אשר השלימה את מחזור שינוייה ובאה לקיצה. המילה שנה נזכרת לראשונה בסיפור המבול בספר בראשית, הבא ללמדנו את חלוקות הזמן ומחזוריו, מה שחוזר מדי יום, מה שמתחדש מדי חודש, מה שמשתנה מדי שנה, מה שמקיף מדי תקופה, מה שמשביע מדי שבוע, מה שנשמט מדי שמיטה ומה שמתחיל ומוביל מחדש מדי יובל. כל אלה הם חלק מהשבועה, הברית, והעדות המכוננים את מחזור הזמנים היהודי, המושתת על הספירה, הסיפור, הספר והמספר, המניין, העדות והזיכרון מהשבוע הראשון לבריאה ומהשנה הראשונה למבול כשהכאוס חסר הגבולות של מים מכל העברים, מלמעלה ומלמטה מהתהומות ומארובות השמים נתחמים בימים חודשים ושנים, קראו את סיפור המבול וחפשו את מחזורי הזמן המופלאים הנזכרים בו לראשונה ., לדברי ׳ספר היובלים׳ נוח ישב בתיבה שנה תמימה בת 364
ימים, ארבע תקופות, כל אחת בת 91 ימים ותריסר חודשים בני 30 יום כל אחד , כשלחודש השלישי, השישי, התשיעי והשנים עשר מצטרף יום נוסף בסוף החודש.
מחר מתחילה מחדש יחידה זו של מחזור שנה בת תריסר ירחים, בחודש האביב, חודש חג החירות, החודש בו הפכנו מעבדים משועבדים נטולי זמן, לבני חורין ריבוניים שיש להם זמן קצוב וחופש בחירה לעמל ולמנוחה, לעבודה ולשביתה, למלאכה ולנופש, לחולין ולקודש.
אצל חכמים מתחילה השנה בסתיו, בתשרי, ביום זיכרון תרועה, שקראו לו ראש השנה, כדי לציין שהחל עידן חדש אחרי חורבן המקדש, המקום המקודש שהיה המרחב שבו נשמרו מחזורי הזמן המקראי המקודש שהתחלק לזמן זוגי נראה ולזמן פרדי נשמע באמצעות משמרת הקודש ועבודת הקורבנות ושירי היום, החודש והשבת ששרו הכוהנים והלוויים, שנלוו לעבודת הקודש וציינו את תמורות הזמן המתחלפות.
לוח ׳מועדי דרור׳ שביעוני שמועדיו הקצובים בכפולות של שבע, שבועה וברית, נשמעו משמים -שבת, שמיטה , יובל ושבעת מועדי ה' מקראי קודש 'אשר תקראו אותם במועדם', ולוח 'מרכבות השמים' התריסרי-רבעוני-זוגי הנראה, היו שני הלוחות בני 364 הימים, 52 השבתות ארבע העונות החופפות, ותריסר החודשים, בני 30 יום כל אחד, שאותם שמרו הכוהנים בעבודת הקודש במקדש, בשנה שמתחילה בראשון בניסן 1/1 בחודש האביב ראש חודשים כמפורש בספר שמות יב, ב..
הכוהנים קראו לסינכרוניזציה בין הזמן הזוגי-רבעוני הנראה בעין - 'מרכבות השמים' - זריחה שקיעה, תקופה, ובין הזמן הפרדי הנשמע באוזן, הזמן השביעוני- 'מועדי דרור' - המשבית מדי שבת, שבעת מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים ומדי שמיטה ומדי יובל, כולן חלוקות מחזוריות שביעוניות משביתות מקודשות, בשם ״משמרת הקודש״ של מקראי קודש ומועדי דרור, ועסקו כל העת בשמירתה של סינכרוניזציה זו המיוצגת בגלגל המזלות של ׳מרכבות השמים׳ הנראות לעין ובמנורת שבעת הקנים, של שבעת ימי השבוע של הזמן הנשמע בשבתות מועדים, שמיטות ויובלים. הראשון, גלגל המזלות, מציג את החלוקה הרבעונית תריסרית המשותפת לכל באי עולם ( ״מרכבות השמים״ הנראות לעין ) והשנייה, המנורה, את החלוקה השביעונית המקודשת, המחייבת את העם היהודי לבדו בברית ובשבועה ( מועדי דרור הנמנים כולם בשביעיות נשמעות לאוזן) באמצעות מחזורי עולות התמיד, עולת השבת, עולת החודש ועולת המוספים, ומחזורי שירת הכוהנים והלוויים של שירת הקודש במקדש, ומחזורי הקטורת, כולם ספורים, ידועים ומחולקים מראש בידי הכוהנים והלוויים ומונים את מחזורי הזמן הנצחיים החוזרים ונשנים מדי שנה, מתחדשים מדי חודש ומושבתים מדי שבת, מדי שבעת מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים, מדי שמיטה ומדי יובל, במחזור נצחי של מועדי דרור מקראי קודש.
אצל היהודים רק הזמן היה מקודש, לא האדמה!
אצל בני העולם המערבי השנה החדשה מתחילה באחד בינואר, מאז ימי יוליוס קיסר שקבע לוח אזרחי רומאי בן 365 ורבע ימים לכל האימפריה הרומית בשנת 45 לפני הספירה. אצלנו המילה שנה נזכרת לראשונה בסיפור המבול שהוא סיפור של חישוב לוח ארבע תקופות השנה ותריסר חודשיה.
חודש הוא מלשון חדש שמתחדש, כשיחידת זמן אחת ספורה במספר ימים קבוע וידוע מראש, נגמרת ומסתיימת, ויחידה שניה מתחילה.
המילה זמן איננה נמצאת בחומש, במקומה יש עתים וקצים ומועדים, שמיטות ויובלים, ימים, שבתות, חודשים ושנים, המסמנים מחזורים נצחיים נראים בעין כגון ימים ירחים וארבע עונות השנה, ומחזורים מקודשים נשמעים באוזן כגון שבתות, שבעה מועדי ה׳ בשבעת חודשי השנה הראשונים בין ניסן לתשרי, שמיטות ויובלים, בהם מוותר האדם על ריבונותו המעבידה והמשעבדת, למען השבתה מחזורית נצחית מקודשת של מועדי דרור מקראי קודש וויתור מחזורי על ריבונות, השבתה מקודשת נצחית מחזורית, המבטיחה לכל העדה כולה שוויון וחירות, דעת, אמת וצדק במחזור מקראי קודש מועדי דרור..
אנחנו זקוקים למחזוריות מתחלפת מדי זריחה ושקיעה הקובעים יום, מדי שבוע המחלק את השנה לימי חול ועמל וליום שביתה וקדושה. מדי עליית מולד הירח שתים עשרה פעמים בשנה, הקובע את ראשית החודש החדש לפי שיטה אחת המבוססת על תצפית ולא על חישוב, או מדי 30 יום ו-31 יום מחושבים מראש בלי קשר לירח, ומדי 364 או 365 ימים בשנה, הקובעים מחזור מחושב מראש של תחילת שנה וסיום שנה. לוח ירחי משתנה מתאים לחברה שאינה יודעת לקרוא, לכתוב לחשב ולקבוע מראש על פי חישוב ידוע, קבוע מראש, מחושב וכתוב. לוח שמשי קבוע בן 364 ימים ו52 שבתות, ארבע תקופות חופפות ותריסר חדשים קבועים, מתאים לחברה שיש לה ספר מספר וסיפור ויש לה ידיעת קריאה, כתיבה וחישוב והבנת קדושת מחזורי הזמן ונצחיותם כביטוי לסדר אלוהי מחזורי המחבר בין שמים וארץ.
העולם נברא בספר מספר וסיפור כדי לספר על דברים של עיקר המחברים בין הנגלה לנעלם, בין המוחש למופשט, בין הקבוע למשתנה, ובין הרוחני לגשמי, כגון נצחיות, מחזוריות, קדושה, חירות ושוויון, דעת, אמת וצדק, ברכה וקללה, פריון וכיליון, חיים ומוות.. אך כדי לספר דבר מה, בעולם החיים, אדם חייב תמיד להתחיל באחדות של זמן, מקום ועלילה. ראשון תמיד הוא הזמן. מתי זה היה? כיצד הכל התחיל? מי חילק את הזמן? מתי, היכן ומדוע? על איזו יחידת זמן אנחנו מדברים? באיזו תקופה, על פי איזה מחזור זמנים? שבוע? חודש? שנה? שמיטה? יובל? שבת?
ספר בראשית הנפלא מתחיל במשפט קצר של אחדות הזמן המקום והעלילה.
״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״
בראשית הזמן ברא אלוהים את המרחב כולו המכונה שמים וארץ, או את כל המקום הנראה לעין שאנחנו לא יצרנו, שמעביר אותנו מתוהו ובוהו חסר זמן וחסר מקום, חסר גבול והגדרה, נטול מחזור וסדר, ראשית ותכלית, חסר פשר, דומם, נעדר שפה, חסר אותיות ומספרים, ונטול ספר, מספר וסיפור - למרחב נברא נצחי, מסופר, המוגבל בהגדרות תחומות של זמן ומקום, שפה ולשון, ספר, מספר וסיפור.
העולם נברא מראשיתו בזיקה לזמן ומקום, סיפור וספר, במהלך ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת , אחרי שהנחיל לנו הבורא בחסדו את יחידת הזמן הבסיסית , יום הנראה בעין בין זריחה לשקיעה, ושבת הנשמעת באוזן, ותלויה בספירה וסיפור, בין שביתה לקדושה, שניהם מבוססים על מספר וסיפור, על אותיות ומספרים, על ספרים וסיפורים של סופרי אותיות ובופרי מספרים.
רק חשבו על כמה הנחות יסוד טמונות במשפט קצר זה. קודם כל היה זמן שקראו לו בראשית, התחלת הזמן הנספר במחזורי ימים, שבועות, חודשים ושנים, שמיטות ויובלים.
הרגע שבו הכול התחיל, הרגע שנוצרה תודעה הקובעת יחס משמעותי בין הזמן למקום, בין החישוב המחזורי של הזמן לבין מיקומו במרחב, בין השמים והארץ, לבין מכוננם. אפשר לקרוא לרגע הבריאה, רגע התודעה הנפקחת ליחס המורכב שבין זמן, מקום והתרחשות. או בין השינוי בזמן, הקבוע במרחב, השמים והארץ, ומספר ההתרחשות ומכוננה, כי העולם כאמור נברא בספר, מספר וסיפור.
אין התרחשות מחוץ לזמן בעולמם של החיים.
אין זמן ללא מקום בעולמם של החיים.
אין סיפור ללא זמן, מקום ומספר או פועל המפעיל את העלילה בעולמם של החיים,
בין אם הוא אלוהים או מספר הסיפור הסמוי מן העין, או הקורא בסיפור המתוודע לתודעה חדשה המצרפת בין הנגלה לנעלם ובין החול לקודש, במספר ומחזור, בשנה, חודש ושבוע, שבת ומועד, שמיטה ויובל, בספר וסיפור, באותיות ומספרים הממסגרים את החיים במחזורי הזמן הנצחיים, המחזוריים, הנמנים, הנספרים והמקודשים.
רק למוות אין מחזור, אין זמן ואין מקום , אין אור, אין חידוש ואין שינוי, כי המוות נופל מחוץ לזמן, לשאול תחתיות ולארץ מאפליה, לתחום האבדון האפל, מתחת לאדמה, במחוז הטומאה המחריד של ארץ המתים, בשאול תחתיות, בארץ הדוממת שם נחים החללים הדוממים והשותקים בארץ מאפלייה, בתהום הנשייה, בארץ ישימון וגיא צלמוות, מחוז השכול והכישלון, המוות והאבדון, שאין בהם ובמחיצתם שינוי ומחזור, חידוש ושינוי, שנה, חודש, תקופה, עונה, שבוע, שבת, מועד, יום ולילה .
הלילה בחצות יצלצלו פעמוני הזמן בכול הכנסיות ברחבי העולם, כי בעולם שרבים מתושביו לא ידעו קרוא וכתוב עד למאה העשרים, הפעמונים בצריחי הכנסיות היו היחידים שקצבו את פעמי הזמן ותמורותיו הנשמעות לכל אוזן, והזכירו למאמינים את הזמן החולף היקר מכל, זה הנראה לעין בזיקה ליום וללילה וזה החולף בשבועות חודשים ושנים.
היהודים שידעו לקרוא ולחשב ולחשוב מועדים וזמנים, מאז שבני לוי הכוהנים והלוויים, שמרו את מחזורי הקורבנות במקדש, קרבנות קצובים ומנויים מראש ששמרו את סדר הימים [מחזור עולת התמיד] , המועדים [מחזור עולת המוספים], השבתות [מחזור עולת השבת] והחודשים [מחזור עולת החודש] וימי הזיכרון, בחרו ברובם אחרי החורבן וסיום עבודת הקודש של משמרת הקודש ששמרה את מחזור הזמנים והמועדים בקרבנות, קטורת ושירת הקודש במקדש, לשמור את הזמן ומחזוריו באמצעים שונים הקשורים למקראי קודש למועדי דרור, ללוח המועדים ולקריאה מחזורית נצחית של פרשות השבוע והתפילות, ששמרו את הזמן היהודי האחיד בכל רחבי העולם היהודי, ששבת מדי שבת, ומדי שבעת מועדי ה׳, מימי ספר בראשית ומימי החומש, גם אם תוך כדי פולמוס ומחלוקת.
שתהיה לנו, לכולנו, שנה חדשה, שנה טובה ומבורכת, שנה שונה בתכלית מזו המסתיימת הלילה, שנה הרבה יותר טובה ומבורכת בחסד וחמלה, בבריאות ובשלום, בסיפור ובחלום, בדעת, אמת וצדק, סובלנות, מתינות, מצפון, מוסר אחריות, חירות ושלום."

"צילום נפלא של נינו הרמן של הר הרוח" 

"פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. מחברת ספרי עיון על קבלה וחסידות,
היכלות ומגילות."
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com