"איפה זה צולם?" שאל אותי חמזה. "אני אדפיס לכם את הספר, זה בארץ?"
כך הציג עצמו בפנינו האיש שהדפיס לנו את הספר בבית הדפוס.
"הצילומים מהרי ירושלים, ליד אבו גוש", השבתי לו ואז שאלתי: "מאיפה אתה?", "מירושלים", השיב בגאווה, "מהר הזיתים, ממש מעל הכנסייה הרוסית".
האם לספר לו שסבי קבור בהר הזיתים? אנחנו כבר ליד המכונות הגדולות, כמו אוניה לפני הפלגה, מתדלקים, מנקים , בדיוק סיימו להדפיס.
שמחתי להכיר את חמזה. מאור פניו והשמחה לקראתנו, חיכו לנו.
שונה כל כך מהמראות והקולות שכולנו חווינו בימים מתוחים אלו, פשוט דו קיום של כבוד.
זה מתעתע כמו החיים. איך בארץ כזו קטנה מתקיימים כמה מצבי חיים בו זמנית, זה לא מניח לי הפער הזה - ליצור, להדפיס ספר, זה ממש אנטי-דוט למצב.
אני מודה לנשמתי שציידה אותי בצ'אקרת היוצר. זהו עוד שלב בלידה, חגיגה קטנה גדולה בימי הפוגה סוערים. אני מרגיש עד כמה קשה להתנתק מהאנרגיה שהוטענו.
לבית הדפוס הגענו כצוות: יעל קוטלר קלדרון, מעצבת הספר, חברה יקרה מוכשרת ומסורה שבראה מרחב בספר הזה (אתם תחוו זאת בעצמכם אני מאמין כשתקבלו את הספר), תחיה זוגתי, העין השלישית והלב הרגיש ואיתן בני, העין הטובה המתעדת.
אני מתמסר. אין לי ידע להתבונן ברזולוציות כאלו שנדרשות כרגע בהדפסות הניסיון, בשביל זה נולדנו להשען אחד על השניה: קל לי להיעזר, משמח אותי לעזור.
בחוץ אורזים הגדות פסח לילדים. ריח חריף של צבעים, לצד המחשוב השקט, מכונות הדפוס מרעישות, ההתרגשות גדולה וגם העייפות. קשה לנשום עכשיו, אפילו שיש "הפסקת אש".
לאיפה נעלמה האנושיות? כאן היא נוכחת מאוד.
אני רוצה למסור תודה גדולה לטל רז המפיקה, לחמזה ולכל צוות בית הדפוס ע.ר.
הספר הזה יוצא לאור בזמן יאיר, ימי הפסח, עיתוי מושלם. זו הזדמנות לשוב ולהודות לכן ולכם, אנשים יקרים שמלווים את מסעי בלב אוהב, מפרגן ונדיב. בזכות תמיכתכם, אני זוכה לממש רצון עמוק.
זו גם הזדמנות לברך כל אחת ואחד בימי שער אילו של חג החירות. שניטען כולנו באנרגיה חדשה כמו הטבע שמספר לנו על השתנות והתחדשות. שניזכר איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות.
חג שמח,
נינו.
ותודה גדולה לאיתן הרמן שצילם וערך.
