אמא שלי בוגרת השואה ציירה בצבע, ככה גדלנו , כן סיפרה על עברה על אחיה התאום שהוצא להורג, על מחנה הרכוז וסטרבורג שהצליחה לחזור ממנו ועוד ועוד ,בסיפוריה היה תמיד ממד נוסף של מעבר למציאות לקחה את סיפורה לממד קולנועי הרואי , ניצחון הרוח על הגוף הפגוע. אותה מוסיקה קלאסית שהייתה שומעת בסלון ביתנו ברחוב הבאר, מלודיות עשירות שאפשרו לה איזו תנועה של התרוממות רוח, בתוכן חשתי את הגעגוע שלה לעולם שנלקח ממנה וגם אולי היה שם איזה יסוד שהרגיש לי שהרחיק אותה מרגשות אחרים קשים, ככה גדלתי מקשיב לנגלה ויודע שיש שם מעבר עוד סיפור של צל וקושי ופחד להכנס לתוכו .
שאבי נפטר אמא התחילה לצייר בשחור לבן ,רשמה מהרהורי ליבה ,הרשתה לעצמה לחזור למחוזות שאין בהם צבע, לא רצתה ליפות , רצתה לראות את החלק שהסתירה מפנינו מפניה .
אז גם הבנתי מה התכוונה שאמרה לי כנער עת ביקשה את חוות דעתי לדיוקנאות שציירה.
"אם הייתי מציירת את מה שאני רואה זה היה נראה אחרת" כך הייתה מתבטאת שוב ושוב כשהבעה של עצב על פניה ,כמו היה בציור שלה משהו מגן על המצוירים,על עצמה.
ביקשה להראות אותם במיטבם, אולי כך שיקמה עצמה, המסר נשתל בי, אני מצלם ממקום
שיש בו איכות מגינה, השומרת על המצולמים, מחפש את האור בכל אחת ואחד.
במוסף השבת של ה"ארץ" כותב דן מירון פרק על שיריו של ארז ביטון :באחד משיריו הקצרים והיפים ביותר קבע ביטון: "בכל איש עיוור/נוטע סוס דוהר / השואף לשעוט/למרחקים ".
"האבחנה מדהימה במקוריותה העיוור בעולמו הפנימי אינו זה המגשש באפלה ,אלא הוא זה שבודק את המרחב באמצעות התנועה העזה בתוכו , גם כאשר מבחוץ הוא נראה כזוחל ".
אני חווה כך מגיל צעיר, חוה את הסוס הדוהר בתוכי שלקח אותי למרחקים ,הרבה שנים לא ראו עלי כל מוגבלות , ועכשיו שהיא ניכרת אותו סוס מיתן טיפה את דהירתו ממתין לרוכבו שיחזור להתייצב על האוכף.
בעולמי הפנימי אני חש שנפתחת דלת גדולה שהבשלתי לאפשר את קיומה בחיי.
אולי נדרשתי לעצור את התנועה שבחוץ כדי לדייק את זו הפנימית.
אני מאמין שבקיום יש סדר והגיון אחר ממה שאנו מוכנים לקבל ברגשותינו, הגיון אחר
כמו אותו עיוור שחייב להטיל עצמו אל תוך המרחב מבלי להיעצר תהיינה התקלות וההיתקלויות אשר תהיינה
אני חש עכשיו בשער של גדילה נוספת אנושית אישית יצירתית ומבורכת , שמח על כך מאד.
מבחוץ יש בי עוד את ממד הזוחל , נחרדתי לא מעט רגעים במהלך החדשים האילו משהושבתה התנועה מבחוץ ,אותה נטייה טבעית לנוע מבלי להיעצר שקיימת בתוכי מאז שאני זוכר עצמי נעלמה ממסכי המכ"ם שלי שסרק רק החוצה לנגלה והוזן מה שאנשים שידרו לי וזה היה הפחד שבתוכי שהוא היה הנגלה . ומשראיתי זאת ביקשתי לחבור לאותה תנועה עזה פנימית שמן המאור שבתוכי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.