אחרי הפסקה של למעלה מעשר שנים בהן הפנייתי את העדשות ללב, חזרתי בשנת 2009 לצילום.
שבתי לרחובות תל אביב שבה נולדתי, התחברתי לשכונת פלורנטין שלא הכרתי, נמשכתי למרחב שוקק החיים של צעירי העיר.
שם נולדה מהר מאוד התערוכה הראשונה בגלידרייה "אניטה" של האחים עדי וניר.
זה היה פורטפוליו של שכונת פלורנטין. את שם התערוכה, "רגעים של כל אחד", נתנה לה תחייה רעייתי שאצרה אותה בכישרון גדול.
תודה גדולה מגיעה לחברנו הצלם ג'ואל קנטור שליווה אותנו אז בעצותיו המקצועיות.
בפתיחה החגיגית של "רגעים של כל אחד" אמרה לי אחת מחברותי שקנתה עבודה: "כיף גדול לראות את העבודות שלך כאן – אנחנו אתך עד ל"MoMA-. עניתי לה אז: "אשמח להציג במוזיאון ישראל". זו הייתה משאלת לב אמתית.
ועכשיו, בימים אלה ממש, היא מתגשמת. אני נרגש מהזכות להשתתף בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל.
זו שמחה כפולה. לא רק להציג שתיים מעבודותיי במוזיאון. גם נושא התערוכה קרוב כל כך ללבי.
בפתיחה החגיגית של "רגעים של כל אחד" אמרה לי אחת מחברותי שקנתה עבודה: "כיף גדול לראות את העבודות שלך כאן – אנחנו אתך עד ל"MoMA-. עניתי לה אז: "אשמח להציג במוזיאון ישראל". זו הייתה משאלת לב אמתית.
ועכשיו, בימים אלה ממש, היא מתגשמת. אני נרגש מהזכות להשתתף בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל.
זו שמחה כפולה. לא רק להציג שתיים מעבודותיי במוזיאון. גם נושא התערוכה קרוב כל כך ללבי.
כי כך נכתב באתר המוזיאון על התערוכה "בינינו" שאוצרת שיר מלר ימגוצ'י: "מבעד ליצירות אמנות התערוכה בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בעידן הווירטואלי ומצביעה על חשיבותה של קרבה אמתית בחיינו".
אחד הצילומים שנבחרו ל"בינינו" שימש ב-2009 כהזמנה לתערוכת בפלורנטין. העבודה השנייה צולמה בשנה שעברה ברחוב לוינסקי, בקפה קאיימאק, אחד מאותם מקומות שהתיידדתי עם יושביהם.
חזרנו לפני שבועים מארצות הברית, מתערוכה שלי, סוג של רטרוספקטיבה שנודדת שם מחוף לחוף. ליוויתי אותה בהרצאות שלי. בהן אני מספר על עבודתי וגם על הרצון העמוק שלי להחזיר את שפת האהבה לקדמת הבמה.
שם, בMoMA- בניו יורק, ראינו תערוכה חדשה שחוגגת צילום עכשווי המתמקדת במונח Being.
אחד הצילומים שנבחרו ל"בינינו" שימש ב-2009 כהזמנה לתערוכת בפלורנטין. העבודה השנייה צולמה בשנה שעברה ברחוב לוינסקי, בקפה קאיימאק, אחד מאותם מקומות שהתיידדתי עם יושביהם.
חזרנו לפני שבועים מארצות הברית, מתערוכה שלי, סוג של רטרוספקטיבה שנודדת שם מחוף לחוף. ליוויתי אותה בהרצאות שלי. בהן אני מספר על עבודתי וגם על הרצון העמוק שלי להחזיר את שפת האהבה לקדמת הבמה.
שם, בMoMA- בניו יורק, ראינו תערוכה חדשה שחוגגת צילום עכשווי המתמקדת במונח Being.
היא מנסה לענות על השאלה כיצד יכול צילום ללכוד את המשמעות של "להיות אנושי".
לא היה לי פשוט לראות את הביטויים של "המשמעות של להיות אנושי" כפי שבאו לידי ביטויי בתערוכה.
חלק מהעבודות שם קשות, כואבות. אבל שמחתי שהתערוכה מנסה לעסוק במושג אנושיות.
התברכתי, כך אני מאמין, ביכולות לגעת באנשים דרך העיניים והלב, וגם מבעד לעדשה. תודה גדולה לכל אותם אנשים יקרים שאפשרו לי בהתמסרותם ובאמונם להדהד את אהבתי.
זה הקישור לדף התערוכה "בינינו" באתר מוזיאון ישראל
יבורכו האנשים היקרים שבזכותם מתקיימת החגיגה הזו.
שבת שלום.
התברכתי, כך אני מאמין, ביכולות לגעת באנשים דרך העיניים והלב, וגם מבעד לעדשה. תודה גדולה לכל אותם אנשים יקרים שאפשרו לי בהתמסרותם ובאמונם להדהד את אהבתי.
זה הקישור לדף התערוכה "בינינו" באתר מוזיאון ישראל
יבורכו האנשים היקרים שבזכותם מתקיימת החגיגה הזו.
שבת שלום.
 |
 |
| " רחוב לוינסקי, בקפה קאיימאק, אחד מאותם מקומות שהתיידדתי עם יושביהם". |
 |
| "אחד הצילומים שנבחרו ל"בינינו" שימש ב-2009 כהזמנה לתערוכת בפלורנטין". |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.