הבוקר שאלתי את רעייתי איפה הם ? איפה מי שאלה .
אבא, אמא , סבא סבתא ועוד שפגשנו אמש בהרצאה .
התעוררתי הבוקר, מחשבות נוגות בלב, לא לכולן היה מחובר חוט .
אולי היו אילו אותם דיירי בית ההורים ברמת חן בו העברנו הרצאה שהשפיעו .
הם מצידם נהנו ביותר לפגוש את סבא רבא שלי בנו ונכדו ,ראשי ממשלה וצעירי תל אביב .
מחצית מהזמן סיפרתי על אותם אנשים יקרים, דמויות שכה העשירו את חיי
ואינן כאן כדי לספר להשמיע את קולן , אנשים מעוררי השראה
המצויים אצלי בחדר העבודה , הן בכתבים הן בציורים הן בדימויים .
עשרות רבות של תמונות שמזינות את תשוקת הדמיון והסקרנות שבי
השיח איתם לאחרונה יותר אינטנסיבי . הוא מניב יצירה רבה.
אולי הקורונה השפיעה ,אולי מתוך שאנחנו על סף עולם אחר ,עתיד אחר משהכרנו
הדמיון והסקרנות הפגישו ומפגישים אותי עדיין עם עולמות שלא הכרתי .
לאחרונה אנו מרצים הרבה בבתי אבות , עולם כה אחר מצילום צעירים ברחובות תל אביב
חשבתי על היחסים שלי עם המוות ועם המתים, בחוויה שלי אין חומה מפרידה
זה כמו בטבע ,בשבוע האחרון, חוזר הביתה דרך הר הרוח היער השרוף
וחווה כל פעם עד כמה המוות והחיים קרובים .
בחדרי התמונות שהשאירו הורי וסבי שאסף ותיעד את הדורות קודמים , מרחיבות לי את האפשרות ליצור זיכרונות משלי .
דע מאין באת מתקיים ברובד עמוק.
העיניים הכמעט חיות בפורטרטים הרבים מחברות לנשמה, לאין סוף .
אתמול בהרצאה הרגשתי לראשונה כמו אוצר
שמעלה כל פעם תערוכה חגיגית אחרת.
עלה בי רצון לשנות את מבנה ההרצאה כך שכל חדר בתערוכה הווירטואלית עתידית הזו יעסוק בנושא, הצבה אחרת לקיים ומתחדש כאחד.
חזרה לכאן ועכשיו בסיום המפגש חשנו את חיבורי העולמות דיירי הבית הודו לנו וזה היה מרגש מאד.
ובתכלס כבר הזמינו אותו להרצאה השנייה שתחיה מובילה ,תחיה בוגרת לימודי תולדות האמנות, מביאה למפגש המשותף שלנו את נקודת מבטה ומעניקה לצופים בתצלומים ממד נוסף: הדהודים לתמונות מוכרות מיצירות קלאסיות.
