"לא אלהים אחראי למה שקורה עכשיו אלא אנחנו" כך כתבה אתי הילסום. בוחרת לקחת על עצמה את הגורל המשותף.
Etty Hillesum הייתה יהודייה-הולנדית אשר נספתה בשואה. ספרה ראה אור בעברית תחת הכותרת "חיים כרותים", ובהוצאה חדשה הוא נקרא "השמיים שבתוכי".
אמא שלי, לורה הרמן פינטוס, שרדה את מחנה ווסטרבורק, ומסיפוריה חוויתי מה זה אומר לבחור באור, הלכתי לחבור אליה.
הלכתי לשמוע את חברתי- מורתי נעמה שקד מנחת ערב של משוררות המדברות על אתי הילסום בבית הקונפדרציה במסגרת הסדרה "כעוף החול". לנעמה יש יכולות מופלאות של הקשבה והנהגה. על הבמה ארבע נשים משוררות ,הדסה טל , טל ניצן בכל סרלואי ונעמה שקד. הניגון והשירה של מורין נהדר, כמו יצרו תדר של קדושה. התבוננתי על הדסה שישבה, עיניה עצומות עמוק בתוך עצמה.
"את הניגון של אתי נמצא תוך כדי דיבור" אמרה נעמה . "אשמח לפתוח בשאלה מהמקום האישי שלכן, איזה מין מפגש זה עבורכן?"
הדסה טל פתחה, דיברה לאט, חשתי שכמו נכתבים הדברים מתוכה תוך כדי הדיבור.
"כשנעמה פנתה אלי - התהלך בי משפט 'אני רוצה להגיד אותך גידים גידים עד שתהיי' חשבתי למי אני אומרת את זה? , כשהלך והתקרב היום ידעתי שאין לי ברירה- אני מוכרחה לספר- אם אני רוצה להגיד משהו - אני מוכרחה לספר איך חיי טובלים בחייה ואיך חייה טובלים בחיי.
בשבילי, מה שהיא מספרת זה לא סיפור של גדילה. בשבילי זו שאלה של חיים ומוות.
הספר שלה פשוט מצא את דרכו אלי, קראתי אותו נדהמת. - כל הדברים שהיא דיברה שם-הרגשתי. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני רוצה מחיי, ידעתי את זה בוודאות.- אבל ידעתי בוודאות עוד דברים.
ידעתי שהטוב כאילו מנצח בסוף - ידעתי שיש אלוהים-ידעתי שהאהבה היא הדבר הכי חשוב והיא שומרת -ברור שהיא שומרת על ילדי.
ואז יום אחד לפני כמה שנים לפתע פתאום משום מקום הילדה שלי מאיה נחטפת מהעולם -ברגע אחד חייה מסתיימים. וכל מה שידעתי קרס."
היה שקט באולם, המילים, הרווח שביניהן, הדיבור הרך, המקום ממנו דיברה. הכל חשוף כל כך.
"ידעתי שאין אלוהים- ידעתי שאהבה לא יכולה להגן -ידעתי שהטוב לא מוליך לכלום. לכלום ששומר. ממש כמה ימים אחרי השבעה - פתאום חברה שולחת לי קטע ,מה"אידרא זוטא" שיש שם את הסוד שמספר ר' שמעון בר יוחאי לפני מותו לבנו אלעזר. זה סוד שאי אפשר לספר אותו.
בסוף, בסוף יש רק דבר אחד וזה אהבה...
אבל אי אפשר לספר את זה לאנשים. הם לא יבינו .לכן, מה שאנחנו מספרים להם- עובדים את אלוהים ביראה. והרגשתי שקט כזה עמוק ואמרתי, זה נכון, הרי אני יודעת את זה- כל חיי אני יודעת את זה - זה הדבר היחיד שיש, האהבה...אבל איך בונים לשם בחזרה את הדרך - הרי הכול נהרס.
אי אפשר היה לקרוא כלום - בטח לא את ספרי התפילות, בטח לא את התנ"ך, אף אחד מהמשוררים, אף אחד מהסופרים, כלום - ידעתי שאתי הילסום מונחת שם.
אבל אי אפשר לרפא תופת אחת בתופת אחרת.
הלכתי לפיסת האדמה הזעירה שיש לנו, פשוט הלכתי, חפרתי בידיים ואמרתי, 'טוב, תלמדי אותי, תלמדי אותי איך לוקחים מה שמת ויוצרים ממנו חזרה חיים ויוצרים ממנו בחזרה יופי.'
אני צריכה ללמוד את זה, וזה קרה - ולאט לאט הבנתי שאני צריכה לחפש בחזרה את כל הדרך הרוחנית הזו.
ואז יום אחד לפני כמה שנים לפתע פתאום משום מקום הילדה שלי מאיה נחטפת מהעולם -ברגע אחד חייה מסתיימים. וכל מה שידעתי קרס."
היה שקט באולם, המילים, הרווח שביניהן, הדיבור הרך, המקום ממנו דיברה. הכל חשוף כל כך.
"ידעתי שאין אלוהים- ידעתי שאהבה לא יכולה להגן -ידעתי שהטוב לא מוליך לכלום. לכלום ששומר. ממש כמה ימים אחרי השבעה - פתאום חברה שולחת לי קטע ,מה"אידרא זוטא" שיש שם את הסוד שמספר ר' שמעון בר יוחאי לפני מותו לבנו אלעזר. זה סוד שאי אפשר לספר אותו.
בסוף, בסוף יש רק דבר אחד וזה אהבה...
אבל אי אפשר לספר את זה לאנשים. הם לא יבינו .לכן, מה שאנחנו מספרים להם- עובדים את אלוהים ביראה. והרגשתי שקט כזה עמוק ואמרתי, זה נכון, הרי אני יודעת את זה- כל חיי אני יודעת את זה - זה הדבר היחיד שיש, האהבה...אבל איך בונים לשם בחזרה את הדרך - הרי הכול נהרס.
אי אפשר היה לקרוא כלום - בטח לא את ספרי התפילות, בטח לא את התנ"ך, אף אחד מהמשוררים, אף אחד מהסופרים, כלום - ידעתי שאתי הילסום מונחת שם.
אבל אי אפשר לרפא תופת אחת בתופת אחרת.
הלכתי לפיסת האדמה הזעירה שיש לנו, פשוט הלכתי, חפרתי בידיים ואמרתי, 'טוב, תלמדי אותי, תלמדי אותי איך לוקחים מה שמת ויוצרים ממנו חזרה חיים ויוצרים ממנו בחזרה יופי.'
אני צריכה ללמוד את זה, וזה קרה - ולאט לאט הבנתי שאני צריכה לחפש בחזרה את כל הדרך הרוחנית הזו.
איך הופכים את התופת הזו להוויה של אור.
האדמה יודעת את הסוד הגדול הזה כל אביב מחדש.
זה הפלא שגיליתי בכתבים של אתי, כיצד הופכים את התופת לאור גדול
כשעולים בהבנה -מה זה החיים."
חשתי עד כמה אני יכול לחבור ללב שלה. המסעות שונים, האבדן הוא אחד וגדול.
חשתי את השותפות בלספר לעולם -מה זה החיים -מזה אומר לבחור בחיים.
אספר עוד שבסיום הערב ניגשתי להדסה סיפרתי לה בכמה מילים על מסעי, על יאיר.
הדסה צללה לתוך עיני, הוציאה מתיקה ספר שירים.
"קח - זו מאיה שלי , בשבילך ."
דמעות הציפו אותי.
בחרתי להניח לצד המילים האלו ציורים של אימי .
שבת שלום .
האדמה יודעת את הסוד הגדול הזה כל אביב מחדש.
זה הפלא שגיליתי בכתבים של אתי, כיצד הופכים את התופת לאור גדול
כשעולים בהבנה -מה זה החיים."
חשתי עד כמה אני יכול לחבור ללב שלה. המסעות שונים, האבדן הוא אחד וגדול.
חשתי את השותפות בלספר לעולם -מה זה החיים -מזה אומר לבחור בחיים.
אספר עוד שבסיום הערב ניגשתי להדסה סיפרתי לה בכמה מילים על מסעי, על יאיר.
הדסה צללה לתוך עיני, הוציאה מתיקה ספר שירים.
"קח - זו מאיה שלי , בשבילך ."
דמעות הציפו אותי.
בחרתי להניח לצד המילים האלו ציורים של אימי .
שבת שלום .
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.