האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק?

כבר שנים יושב כאן כמעט מידי יום, כמעט בכל מזג אויר ,היופי, השקט נספג לתוכי ,האם חלמתי אי פעם שאתיידד עם הר שרובץ לו מולי שותק, ממש לא ,לקח לי שנים להתיידד עם מורדותיו האפורים המוכתמים ברצועות סלעים בהירים .
מאחוריו תל אביב עיר הולדתי , מסתתרת או אולי הוא מסתיר .כרגע הרוב מתרחש כאן ועכשיו הישיבה הזו על המרפסת מיטיבה מחזירה אותי לשקט עמוק.
אתמול חזרה הרוח המערבית מאפשרת לנשום לרווחה רגע קודם היא שרקיה ממזרח ויבשה הכול.
כפות התמר מרשרשים לרגע מתחלף מתיפוף לרחש רך של עלים נישאים .
יושב מקשיב, מנסה לתרגם את שנגלה את הקולות הצלילים למילים .
מכוון אחר מגיח הבז פורץ לאוויר במעופו נישא מעל העמק לרגע נעלם .
הוא מקומי , גר בחרבה דרומית לנו .
ברקע שירת הציפורים מקהלה מגוונת של שריקות וציוצים זוג עורבנים מקרקרים מטפסים מענף לענף על הברוש הענק
האם חלמתי אי פעם שאשב בין ובינות עצים רבי קומות שבמו ידינו שתלנו – ממש לא –או שאני לא זוכר חלומות .
בסוף השבוע יחזור החורף, ונצא שוב לצלם , כרגע השמיים פתוחים למעט עננים קטנים לבנים בודדים חיל חלוץ לכבדים מנמיכי הטוס שיביאו איתם גשמים , מתחיל להתערפל ,האופק נעלם.
אלון נכדנו ביקר אתמול בין הערביים, כל חושיו פתוחים קולטים ,יללת תנים עולה מרחוק ומתגברת כל כך מהר עוד רגע הם ישמעו כמו בלופר . עיניו מדברות עיניים חכמות מרגע שיצא מהאוטו ועד לכניסתו לבית אני גם חווה דרכו הטבע מהדהד בבן השנתיים שמביט בי ,ההתרגשות אוחזת גם בציפורים, השמש כבר לא חמימה, בוא נכנס לבית אלוני . מרחוק נוער חמור ."פוחד ח מור" הוא אומר לי מביט בעיני בראייתו הרכה החודרת , "פוחד ח מור".
ואני על כסא הגלגלים נהפך לאביר המגן ,מבין מה זה אומר להיות שלם