Shira Nir
19 בינואר ב-16:37 ·
למה אני לא מצליחה לעכל את זה?
הרי זה גיל מכובד להגיע אליו..!
ובכל זאת, זה לא מסתדר לי בראש. שסבא שלי איננו.
כשהייתי קטנה, מתישהו ביסודי, קרה משהו נורא, ואושפזת. ניתוח.. לא הבנתי מה קרה.. הייתי קטנה.. אבל את התחושה אני זוכרת. "סבא בניתוח, המצב לא טוב וצריך להתפלל. הרבה."
וישבנו, ואמרנו תהילים, ואז הבנתי שלא תשאר פה לנצח.
אבל יצאת מזה, וחזרת לעצמך, והיית נס רפואי!! פנתר!
ולפני כחמש שנים, שוב קרה משהו נורא, ושוב אושפזת, ושוב ניתוח. והיה מפחיד ושוב צריך להתפלל. הרבה..
ושוב ניצחת. ויצאת מזה. וחזרת לתפקד! לא כמו פעם, אבל הרבה יותר ממה שציפו.. ושוב היית נס רפואי!
לפני שנתיים באתי לבקר אותך באיזה יום ושאלתי אותך "סבא מה שלומך?" וענית לי "יותר טוב" אז שאלתי "יותר טוב ממה?" אז חשבת רגע וענית "יותר טוב מאז, כשהייתי בבית חולים.."
והתשובה הזאת היתה כל כך אופיינית לך.. כי תמיד היית כל כך אופטימי.
אז ברור שאני לא זוכרת בדיוק למה אושפזת אז. כי זה לא היה באמת חשוב. מה שהיה חשוב זה שעכשיו אתה יותר טוב.
ובאתי ביום שלישי למיון, והיית במצב לא טוב. אבל לאט לאט המדדים שלך התייצבו, והיית אמור להיות יותר טוב!
אז איך אני אמורה לעכל את זה שעכשיו אתה לא פה? הרי היית צריך לצאת מזה.. והייתי צריכה לשאול אותך מה שלומך. והיית צריך לענות לי שיותר טוב..
היית צריך להשאר. והיית צריך להכיר את הנינים שעוד אמורים להוולד לך. והיית צריך לשיר לי 'שהחיינו' בארוסין.
מי ישיר לי שהחיינו באירוסין?
היית צריך להשאר איתנו, כי היית פנתר. וכי תמיד היית אופטימי.
אבל אולי בזכות האופטימיות הזאת נשארת איתנו עד עכשיו. והאופטימיות הזאת היתה כח החיים שלך. ואני לוקחת אותה איתי.
ובזכותה נשמתך תהיה צרורה תמיד בצרור החיים!
 |
| "קרדיט לצלמת המקסימה דין אהרוני-רולנד שתפסה את הרגע" |
