כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, מאי 06, 2017

נכנסת תמונה חדשה טרייה נכנסת ומשחררת.

בבוקר הם עולים הקשרים מעל העולמות , ולצידם רשימה של TO-DO 
"נופל מחוץ לזמן" של גרוסמן כל כך מפעים, היכולת הזו לתאר סצנה שעבורי כקורא דיסלקטי
כל כך מדייקת ומעבירה תמונה אנושית ,
תחיה קוראת אותו , נכנסתי לביקור בעמוד שהיה פתוח והוקסמתי. 
בחלומי רוצה לכתוב ככה מבלי להסביר לגעת בעיקר , 
שכל חלק יהיה שלם מפני עצמו .
להוציא ספר כזה שיהיה גרבוזי במובן הקולאזי שלו .
וגרוסמני במובן היכולת ,תאור חיצוני פנימי 
שבת קול כזו שמבחוץ כמו "רושם קורות העיר" תעשה טיפה סדר. 

חמי פרס בראיון לאריאל שנבל ב"מקור ראשון" מספר על יום עצמאות ראשון בלי אבא שמעון , 
בחוץ הסברס פורח ואני חושב על קטיף ראשון בלי מוסא..
בכלל במסדרון הזמן חלה האצה והכל נחווה מהר יותר.
 משהו בי נרגע עכשיו בהקשר מכון פרס לשלום , 
הבנין הזה של מרכז פרס נראה לי מנותק מהסביבה שבה הוא ניצב והכניס בי שפוט מן הסתם הרחיק אותי .
 חמי מדבר בראיון על חזונו "הוא רוצה למתג את "מרכז פרס לשלום" כמשווק חדשנות ..
" מורשת אבי תהיה ענקית במבחן ההיסטוריה ,לא בגלל אוסלו אלא בגלל המוכנות שלו לעזוב את היום וללכת למחר.
"מרכז לחדשנות" מילים שמשנות לי את הראיה שמשנות לי את החוויה. 
זה אולי החופש גדול של המבוגרים , היכולת הזו להסכים לראות אחרת .
 אז גם הרבה כעסים נעלמים , 
מה שנדמה עד לפני רגע ככל כך אמיתי איננו עוד. 
נכנסת תמונה חדשה טרייה נכנסת ומשחררת. 

עכשיו במרפסת הבית מביט בגזע האלון שנראה כמו עור של פיל ,
אותם פילים שכל כך אהבתי בילדותי שיצאתי להגן עליהם יחד עם טרזן בהצגות יומיות,
 החוויה הזו של לקפץ על העצים ולחזור הביתה דרך הפלאפל של ה"עמק "באורדע ברמת גן 
היישר למערה החשמלית של חסמבה .
והיו גם רגעי תסכול לראות את אחותי הגדולה שקועה ב"מלחמה ושלום" 
לדעת שאין לי סיכויי לקרוא כמוה ככה ברצף להיכנס לעולמות ולשקוע בתוכם ,
ורגע אחרי לשמוח במה שיש, דיסלקט קריאה כזה שעף כל כנפי הדמיון .

בחוץ מציציות ציפורים , מסרים קצרים ברשת? . ציוץ נלקחה לטוויטר . 
בבוקר שיאיר נהרג, הציפורים שרו ,ממש שרו היחד שלהם לא נשמע כמו ציוץ , 
הטבע היה במלוא פריחתו , אביב מדהים .
עכישו לשמוע אותן מצייצות זורק אותי לעבר . 
לרגע מתערבב , נזכר שלשקוע להקשרי עבר זו חוויה של כמו למחזר אנרגיה. 
מזלי שיש לי מנגנון טשטוש למזלי לומד בזרימת החיים והיצירה להטעין דפוסים ישנים בהקשרים חדשים. 

לא מזמן ראיתי סרטים ישנים כאילו שצילמתי 20 שנה אחורה , 
היו רגעים מתוקים של להיזכר ומיד נכנס קושי , 
עלה בי שיפוט צורך שהייתי יכול לעשות אחרת , 
זו חוויה מתסכלת ללכת אחורה עם מי שאני היום ולבקש להיכנס לשם לזמן ההוא על מנת לתקן 
מה שהיה, מדויק היה לרגע ההוא ולמי שהייתי ,.
 ובת הקול הוסיפה : תזכור נינו כמתעד אתה מתבונן לאחור כדי ללמוד מאין באת 
על מנת להיטיב את לאן שאתה מבקש ללכת .
איזה יופי תודה לך, אפשר לזוז מקום לא לשקוע. 
ממש מתאים לימים אילו ,שבהם הכל מגיע יותר מהר,
 יש סוג של שינוי בזמן מתחוללת תפנית של איך נתפשת המציאות, כל הזמן .
שבת שלום.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com