חוץ /פנים 14 נגה פסו

חוץ/פנים –  מאת נגה פסו.
"אני אוהבת להיות בחוץ", אני מספרת על עצמי לנינו, "אני אוהבת להסתובב, לראות את העולם והאנשים בפעולה. לדמיין מאיפה הם באו ולאן הם הולכים, להמציא סביבם סיפור".

 "אני יכולה להסתובב כל היום ואף פעם לא ימאס לי, אפילו שאני גרה בתל אביב כבר ארבע שנים". "אני לא יודעת  איך קרה שרוב הזמן אני בבית", את נינו פגשתי במקרה. במקרה הכוונה היא שלא קבענו להיפגש, כי אני לא מאמינה בצירופי מקרים ובמקריות.

היינו אז בעיצומו של יום צילומים ב"קפה ג'ורג" בפינת הרחובות נחמני ויהודה הלוי, לחוצים להספיק לצלם סרט קצר לתחרות סרטים , שמתי לב שמישהו מצלם אותנו בניחותא ובנעימות מהצד

.עכשיו הוא כאן מתעד את המעבר  שלי לבית חדש  במסגרת הפרוייקט שלו על צעירי תל אביב בדרום ובפלורנטין שהתרחב מאז המחאה .  

למעשה אני יודעת טוב מאוד איך קרה שאת רוב זמני אני "מבלה" בבית, שמעתי מחברה שהיא כותבת לאתר אינטרנט והתחלתי לכתוב בעצמי, שנה לאחר מכן למדתי תסריטאות, תחום שגם נעשה רוב הזמן מול מסמך וורד במחשב.

 במקביל סיימתי לשכתב בפעם הראשונה את הספר שלי: "קדחת הנדודים", שנמצא בשלבי הוצאה לאור, אבל בתכלס אני משכתבת אות גם היום.

כשכל עיסוקי מתרכזים במחשב מצאתי את עצמי בבית. אמנם אני בבית רוב שעות היום, אבל לא רגועה, כמו שהוריי, מורי ושאר מכרי נהגו לומר כשהייתי קטנה: "יש לי קוצים בתחת". מעבר לעיסוקיי הרשמיים אני כל הזמן עסוקה בלתכנן את הטיול הבא בארץ או בחו"ל, סופשבוע או יומולדת (מחפשת תירוצים), או אפילו מתכננת לצאת עם חברים או סיבוב בחוף בסוף יום של כתיבה-רביצה מול המחשב.
בית מנקודת מבטי הוא לא ארבעה קירות וגג, כי גם במאהלים השונים שהתארחתי בהם כחלק מהמחאה החברתית, הרגשתי בבית, גם באשרם במדבר שאף להיות הבית השני שלי וגם במבנה עשוי סנדאות בצופים כשהייתי חניכה ואחר כך גם מרכזת, הרגשתי בבית.
בית בשבילי זו הרגשה של רוגע, מקום להירגע בו, להרגיש נעים ונוח ולא תזזיתי.
למרות כל הדירות שהחלפתי, בת"א ומחוצה לה. הרגשה של בית לא הרגשתי בבית שלי כבר שנים.