ראיתי אותה נכנסת, תום ויופי נכנסו בסערה לקטוף ירקות , אנחנו בתוך החנות ,אבו גוש , אני אוהב לקנות שם , הכל איכותי מונח כמו תצוגה מוזיאלית של ירקות אני ממוגנט מנסה לנתק את הסורק שמביט ישר ולעניין ,היא קולטת וממשיכה לדלג בין עגבניות לזיתים ,רגע אחרי עומדים יחד ליד הקופה , "מי את,? אני נינו מנטף ,רוצה לצלם אותך" .
שכננו המוכר מהכפר ממשיך לשקול אני מנסה לקלוט איך הוא מגיב, היא משיבה : " קוראים לי עדן, אני עובדת בחוות העיזים, ," מתאים לי למה לא " .
מקדים אותה לאוטו לחבור למצלמה. הדבר היחיד שטוב בזה שמנגנון החלון שבק חיים, זה שהחלון מאובק, ואני אוהב לצלם מבעד לפילטרים טבעיים שכאילו . עדן כבר כאן מביטה דרך השמשה , ,וואו זה בדיוק המבט הזה שאיפשר לפנות אליה ,.אני מצלם , תחושה של התחלה נהדרת . רגע אחרי כבר היינו בדרך להר הרוח , זה מדהים תמיד כמו מחדש עד כמה הצעירים בימים אילו חכמים , יש בהם התנסות שלא הייתה לנו בגילם , אני משתף אותה במחשבה הזו ,:
"כן וזה גם מקשה עלינו " היא מרחיבה ,הגענו לחוה , הזמנתי אותה להמשך צילומים בערב ,כל כך אוהב את האור בחצי השעה שלפני השקיעה הסתווית הרכה ,זו תאורת "הסטודיו" והמקום הזה בחלון מאחורי הווילון הופך לקונספט, כמו גם אותם רגעי השראה שמתקיימים בינינו שמשלבים יצירה ושתוף שוב כמו שהיה עם אלינור, שטבעה את המונח "מפסל באור" .
אח"כ שניסינו להחליף חוויות אמרה עדן : " זה הרגיש כמו תרפיה -הרגשתי שאני משחררת את הציפייה שאראה יפה ". " איזה יופי , כל כך טוב לשמוע" . כן היא מוסיפה : , "גדלתי בבית טוב שמו בי אהבה ". גם אני . יושבים שני אנשים שלפני כמה שעות היו זרים, ומתקיים חיבור נפלא
Eden Touboul נינוניי
איזה חבר ורע
אין כמוך
באמת שאין
איש מלא חדווה ,כנות ויצירתיות
סידרה יפה מאוד, אהבתי מאוד את התמונה מבעד לחלון המלוכלך, שנה טובה
השבמחק