"אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".

 חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."

*הציור הנפלא המתוק הזה שייך ל Chen Rechtman היקרה והמוכשרת .

מאז שהייתי ילד פיניתי בתוכי כהתכוונות זמן למפגשים , ברור שזה לא היה מנוסח לי ככה בבהירות ובנגישות כמו עכשיו. לא היה לי קל לעמוד בפתח ביתו של חברי הטוב לפגוש את אמו שומרת הסף שבישרה לי שוב ושוב שהוא לא פנוי מכין שעורים .
לקח לי שנים להפנים שיש נשמה והתיידדתי איתה ולמדתי שלעומקים שבהם פוגשים אותה מגיעים לבד בלי חברים, והיא שם בשבילי כמו בכל רגע ,נוכחת, נאמנה .
למדתי שזה מפגש שתמיד אפשרי ונגיש גם שאני בפחד . היא נמצאת שם וכאן כמו אמא גדולה הנשמה כמו מחבקת ,בעדי .
מאז שאני ילד חייתי בפחד שלא אהיה כאן מחר , יתכן שזו איזו חוויה טראומטית שעברתי בגיל שנתיים עת חליתי בשתוק ילדים , מותם של הורי היקרים שמתו "צעירים" הרגיש לי שהנה אני הבא בתור, ואז שנים אחרי שהלך יאיר, צעיר כ ל כך, הבנתי שאילו סדרי עולם כמו בטבע אין להם הגיון רגיל , למדתי לחבור להגיון אחר ,למדתי לא לתת לפחד כוח ,  הפחד הוא בסך הכל עוד אמונה .
למדתי שהמוות נמצא בתוך החיים והרצון העמוק לחיות יש בו  את הכוח להרחיק אותו , ועוד יותר מתמיד למדתי  שזה הזמן לחיות , לא לשרוד .
יתכן פשוט שזו דרכה החכמה של נשמתי לדחוף אותי לגדל לב לאהבה , פשוט לחיות במלואי עכשיו , לא לחכות.
"אפשר להיפגש רק כשנגמר הזמן " כתב בחג אייל מגד במוסף הספרות של" הארץ . "רק עם חציית הגבול אל המוות המחיצה נעלמת ". לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון, אבל המילים מעלות בי רצון להתפלמס איתן , אפשר להיפגש עוד קודם , לא צריך להמתין לקצוות .
בחיי אני לומד ומכוון לראות למצוא את האמת זו שיש בה גם חיבור לאהבה.
זה אימון ממש לא פשוט . וגם מה זו "האמת" ו" האהבה" .
לכל אחד הגדרה אחרת ולמדתי שאין אמת אחת ,ושאהבה יש רק אחת.
זו שאינה תלויה בדבר ,
אנשים מעוררים בי את האהבה, לתת ולקבל זו פעימה מעצימה , מקבל מכל כך הרבה אנשים השראה ולומד מכל אחד.
ככל שאני מתבגר עולה בי רצון עוד ועוד לומר לחלוק מילות תודה ואהבה .
וזה לא תמיד מתאים לכל אחד ולא תמיד לרגע ,למידה ולזמנים אילו של מרוץ ופניות נמוכה .
 ולא תמיד נגיש לי עצמי התדר האוהב, כי יש הרבה פחד ביומיום שלי של כולנו .
אמשיך "לפתוח דלתות ודרכים בקירות חסומים בכוח האמונה, בכוח הנשימה, בכח החיוך "
, כמו שברכה אותי חברתי היקרה נעמה מושקין .

דווקא בזמנים אילו שנופלת חשכה, אני ער עוד יותר שלא להיות מושפע "ממה שכולם אומרים " אותן אמירות שנובעות מפחדים .מזכיר לעצמי לחזור למקום הער הסומך והמתמסר להקשיב לקולות שבפנים לאותה נדיבות וטוב שמכיר בהם ומוקיר אותם ששוכנים להם לבטח בתוכי ומבקשים "עוד את המרחבים של מפגש ומבט ,תמונה ומילים ,טבע ,ואדם ".
תודה עדיאל יקר למילותיך.
 ויש לי עוד שמחת מפגש גדולה ביום יום . קורא בפייסבוק פוסטים של חברות וחברים
" לא מסתדר לי שהשנה הזאת הייתה באורך של שנה הרגישה יותר כמו חמש. כמה שמחה וכמה כאב, כמה למעלה ולמטה,." כותבת דניאלה שלמה ..." אז איפה שלא תהיו על הגלגל ברגע הזה, זיכרו שזו לא התחנה הסופית והשתדלו תמיד ליהנות מהנסיעה".
וואו תודה דניאלה ,כמה יפה הוא השיתוף , כמה פותח את ההשראה והלב.
שעות אחרי על הקיר כותבת אורלי בר לב : "הידיעה שאנחנו מתרבים, הידיעה שבכל יום נולד אזרח אקטיביסט חדש שמצטרף למעגל ההולך ומתרחב של אלה שקמו מהספה, הידיעה שיותר ויותר אנשים נוטשים את הייאוש ועוברים לפעולה...כל אלה מבשרים לי שהולכת להיות לנו שנה ט ו ב ה, מוארת, מבורכת, מופלאה!" .
וזו גם החוויה שלי . וזה מעורר אותי להמשיך לשתף ולספר על אנשים ודברים נפלאים שקורים .
‏נעמה שקד‏ חברתי מורתי היקרה כותבת :, "מי שמעורר בי את הגעגוע להתחדשות, ומניע אותו, ומַרווה אותו – הוא גורדון. כבר כמה שנים מילותיו מלוות אותי ופותחות לי שערים להתחדשות בחיים, בעולם, ביחסים עם אנשים, בעבודה, בצמיחה פנימית. בשנים האחרונות זה מתרחש ביחד, במעגל – עם א/נשים יקרים ביותר, במפגש חי, עמוק, משמעותי, מתחדש ומחדֵש. "
"החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התייצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו. ...".
אני שייך גם לקהילה המופלאה הזאת שלומדת גורדון.
זו היתה שנה מופלאה של תצוגת עבודות שלי בארץ ובעולם , וזכיתי להכנס עם התערוכה "בינינו" שבמוזיאון ישראל, גם לשנה החדשה הנכנסת היא תתקים עד מאי 2019 .
כל כך שמח שהנושא הכי הקרוב לליבי ,אותם מפגשים חבריים אנושיים שפיניתי להם זמן כבר בשחר ילדותי , זוכים להכרה מוזיאלית.
כל כך שמח שאנשים צעירים שמאפשרים לי לשהות במחיצתם ברגעים של אינטימיות ,אפשרו ליחד הזה לקבל תהודה שכזאת ,
התערוכה הזו מעוררת  : " ... בודקת את השתנות הקשרים החברתיים בימינו, ומצביעה על ערכו של המפגש הישיר פנים אל פנים... הטלפון הנייד והרשתות החברתיות מאפשרים לנו להיפגש דרך מסכים במהירות ובקלות, ולהרגיש שאנחנו אף פעם לא לבד. האמנם?" .
זו שאלה ענקית שמן הסתם תקבל התייחסות נרחבת דורשת עוד זמן להתבוננות, מה שכן ברור שלשנה הקרובה לוקח על עצמי ליצור ולברוא עוד ועוד מפגשי פנים אל פנים לצד מפגשים במרחב הזה.
מבקש לאחל לכולם לשנה הקרובה שנכנסו כבר לתוכה, שנזכור שהמציאות לא בוראת אותנו , אנחנו בוראים אותה במילותינו במחשבותינו.
שנזכור שיש לנו כוח להשפיע ולשנות , שאין צורך להשתנות
." ...הבנה שכל מה שמתרחש בחיי הוא פרי יצירתי, ולכן גם ניתן לשינויי ! אח"כ לשאול ,איזה פעולות אנו צריכים לעשות כדי לשנות את מה שאני פחות מרוצה ממנו -ולהניע לשינויי באופן מעשי... ".
כך כתבו חברותינו שכנותינו היקרות מזמור ושקד בברכתן הכתובה והמצוירת אלינו : ..."מאחלות לכם שנה שכולה מלאה בהתכוונויות קטנות שמאפשרות לכם לחיות חיים שמחים מלאים והכי נכונים עבורכם ."
תודה רבה לכן .
מאחל לעצמי ולכם לראות תמיד באור חדש , בחיוביות, בהתפעמות כל אדם , כל מצב .
זה אפשרי זה דורש אימון יום יומי , כי זה לא מצטבר .
שנה טובה.