זה היה מופע סיום העונה בתיאטרון , רבקה זוהר ולירון לב , הגעתי שלא כדרכי אחרי שהתחיל, הכסא השמור לי היה תפוס, כבר שחניתי התלבטתי עם לעלות עם המצלמה,החושך הקשה על ההליכה ופשוט באתי בלי .
לקולה של רבקה זוהר זו של נעורי , לא זכרתי חסד.
מתוך שאנחנו בחודש הסליחות יאמר לזכותי שלצד זכרון עבר שגררתי למופע , גם באתי פתוח לתת סיכויי לחדש
ואז זה קרה באחת , התמגנטתי לקשר שלהם על הבמה , לחבור בינהם
אחר כך באו הקולות התנועות שהילכו עלי קסם , ממש מגנטו אותי , לרגע חשבתי לבקש ממישהו מחברי שיביא את המצלמה מהאוטו.
לצד זה לא רציתי להפר את ההקשבה שהיתה בתיאטרון. היתה קדושה בהרבה רגעים כמו נכחנו בחיבור נשמות .
שירה מרטיטה נוגעת בלב. תנועות הריחוף של רבקה ,לצד העמידה היציבה של לירון כמו סיפרו סיפור משל עצמו.
שלפתי את הסמרטפון והתחלתי לצלם, אותו רגש שמחה והתרגשות שעלה ,שלח אותי לשתף בשמחה שלי .
אבל הכלי הזה שאיני מאומן עליו בכלל ככלי צילום, ממש לא נענה לרצוני .
אני מתנצל מראש שמעט התמונות שכאן לא משקפות את שחוויתי וראיתי .
חשוב לי לספר את החוויה ומתוך כך מעלה שניי דימויים שיעוררו את הסקרנות לקרוא ,כי זו היתה חוויה אחרת .
הפרש גילים כה גדול בין רבקה ללירון, תדרים כה שונים , ויחד כה מסונכרן , מספר משהו של מעבר לרגע ולזמן ההופעה, כמו נועדו לחבור ליחד הזה. כבר אמרתי שאין לי כל כך צילומים שמעבירים את שהיה גם אין לי כל כך מילים לתאר את החיבור הקסום הזה – פשוט תלכו לראות אותם. שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.