עכשיו מתגלה לי סיפור כותונת הפסים ועוד.

Marlyn Vinig :"הפסים של מעבר החצייה ביחד עם הפסים שעל הגופייה, יוצרים באמת קומפוזיציה מעניינת ובעלת אמירה. מקסים!, לפעמים הכישרון והתכנון הם כבר בדי.אן. איי של הצלם!"

אני חוזר להתבונן בדימויים שלי תמיד ממקום חדש .

הנה עבר יום והתבוננתי שוב בצילום של דנה 

מתגלים לי פרטים שלא ראיתי בזמן הצילום או לא הם שמשכו את תשומות ליבי לצלם.

שוב אני חווה איך רשמים מההרצאה של שמחה שירמן , צלם דור שני לשואה 

שחלק מעבודותיו עסקו בצילומים מאושוויץ נספגו בי והיו כמו מצע לצילום של דנה 

עכשיו מתגלה לי סיפור כותונת הפסים וכל מעבר החציה שבצומת הזו 

דנה יושבת על ספסל בצומת רחובות, הרקע מלא פסים של מעבר חציה ,

הבגד שלה ,הספסל עצמו עליו היא יושבת .

מדהים לגלות איך פרטים שלא משכו אותי לצלם מתגלים לעיני כעת. .

כמה הייתי מושפע מחוויה שעברתי קודם שעה קלה בהרצאה שעוררה בי השראה בהרבה מובנים 

זה היופי שחלק גדול מהעבודה שלי מתחיל מול המחשב בבית הרחק .

זה דיאלוג אחר מזה שהיה בזמן הצילום, בכלל כצלם אפשר לחלק את החוויה לשני מרחבים 

יש את המסע בזמן הצילום שבהם חוויה אנושית, אם זה מפגש עם אדם , או חוויה או מקום או רעיון 

מושכות את תשומות ליבי , וכמובן שכל הרקע והאור מושפעים ממשהו שספוג בי שאני לא תמיד ער אליו בזמן הצילום. 

ויש אחר כך בנפרד במנותק לגמרי מהצילום במרחב אחר בזמן אחר מסע בתוך הדימויים וכל ההקשרים החדשים שנולדים . 

ואתם מוזמנים לספר מה עובר עליכם מול הדימויי ,מה עולה בכם שזה מרחב נוסף במסע שמסקרן אותי מאד.



Arnina Kashtan : "אני רוצה לברור את מילותי, כדי שתצאנה המלים הכי ספונטיות שאוכל להפיק...
אולי כי זה (הספונטניות המבררת) מהדהד את מי שאני רואה בך ובעבודותיך המופלאות. אמן ער עד להדהים, מרגיש הכל, יודע ניואנסים על עומקי-עומקיהם, וגם - הולך עם, כמעט נבלע בתוך, אבל ברבדים התת-קרקעיים - נוכֵח עד עצירת-נשימה.
אתה מן הא/נשים המעטים שזכיתי להכיר, נינו, שהיופי הצרוף שאתה מפיק פשוט נוגע לי בעומק הנשמה.
וכל הגילויים האלו, בדיעבד, הם חלק מן המארג המודע-לא-מודע שאת טווה, כל פעם מחדש, כמעט מבלי שתדע זאת, ולעתים בידיעה מלאה, שאינה גוזלת מן היפעה.
אני מודה לך על הזכות להיות עדה ליצירות שהן חוצות-זמנים, חודרות-לב ומעתירות חמלה עד בלי גבול."

Yael Tal : " גם השיער שלה פסים. וכל הישיבה שלה מסונכרנת עם הקווים של בספסל. ויש רכות וריכוז מהפנטים בהבעה שלה. והטלפון במרכז התמונה בקו ששובר את הכיוונים האחרים. כמו שאני חווה את הטלפון בחיים שלי. וגם האיש ברקע עם הטלפון - מדבר. כמו ממש את הפוטנציאל של הטלפון שמוחזק."

חנה כהן :" נדהמת מהקישור של הדמויים [גם השער] עיניך רואות יחד עם הנשמה ומכאן נובע היופי. ועיני אחרי התדהמה של הפסים. רואה שהמכונית מאחור אינה חונה חוקית.{ זה הצד הפרקטי}

Adit Ben Porat:" תודה נינו היקר, בהחלט פוסט מקסים שמדגיש שוב את החיבור הנהדר שלך בין הויז'ואל למילים, למחשבות, לרעיונות וללבבות. שנה טובה ומתוקה אף לך."

אסנת בן דב:"  צילום כמו שיר, צריך לדעת לכתוב, וצריך לדעת לקרוא. שנה טובה נינו."

Anat Aharonovich : "כל כך נכון... מדהים לגלות כל פעם מחדש איך התת מודע שלנו עובד. ואם נותנים לאינטואיציות להוביל בצילום , זוכים באפשרות להציץ אל הלא מודע הזה שפעל בנו. אני הרבה פעמים מתייחסת לפעולת הצילום כאל תרפיה עצמית."

Regev Contes  : :מאחר שכבר אמרו הכל, אוסיף רק שבתוך המציאות היומיומית של התמונה יש גביע שמפניה מבעבעת :) מאחורי ראשה של דנה"