צריך להיאחז חזק במעקה כדי לא ליפול לתהומות השיח של ימים אלו.
אני מאמין שזה לא רק אצלנו רעידת האדמה הזו, וגם חברי מעבר לאוקיינוס חשים בטלטלה הזו אצלם.
אצלנו יש את הזמן הלינארי שממשיך להוביל אותנו על אדמה רועדת ויש את מרחב הנשמה שמתעורר אצל רבים לספר סיפור חדש בחיינו ובכלל סיפור חדש באנושות.
לא סתם, בימים בהם מתחולל מאבק כזה בין אלו שרוצים להחזיר אותנו שנות דור אחורה לבין הרוח החופשייה שפועמת בלב רבים כל כך, קורים שינויים טקטוניים. כולנו נדחפים ברוח עזה אל הלא נודע.
"ויש את אותו מקום ער בתוכנו שיודע מאין באנו ולאן הולכים".
במסע האישי שלי אני אוסף עצמי יום יום מהמרחב הרגשי ומתמקד עד כמה שמתאפשר במרחב היצירה. גם שלב זה של הוצאתו לאור של ספרי, "הר הרוח", קורא לי לחיבור ללב ליצירה, ודווקא ימים אלו קוראים להעמקה נוספת, לתרגול רוחני.
המציאות הרגשית כה ממגנטת לסערה ומרחיקה אותי מהנשמה.
הספר "הר הרוח" שולח אותי ואתכם למפגש עם הנשמה, מפני שזוהי יצירת לב שעוסקת בדיאלוג עם נשמתי, נשמת יאיר ועם נשימת העולם.
העיתוי של יציאתו לאור כנראה אינו מקרי. בתוך רעידת האדמה המתרחשת העיסוק בו שולח אותי למשמרות קטנות כגדולות כאלה של חיבור לשירים, מטלות של הפקת הספר עצמו ופניות בבקשות התמיכה.
תוך כדי השיתוף במסע הזה אתכם, חברותי וחברי היקרים, נבראים מפגשים וכל פעימת לב במרחב מגבירה את האור וזה כל כך מחזק ומפעים.
בתמונה: כבר מימי ילדותי יצירת קשר היתה מקור לשמחה
