קולנוע סרט בתדר / "מנה ראשונה" / NINO

הערב בתדר יקרינו את סרטו של בני איתן "NINO".
חמש דקות של יצירת לב
מבן אוהב אהוב וכלתי המוכשרת והיקרה .

אי אפשר לפסוח עליו. הוא מעורר, ערפל.

תם עידן. איש תם וישר הלך לדרכו.

קמנו משבוע של שבעה, תם עידן
איש תם וישר הלך לדרכו-עצוב.
כמו ירושלים של פעם שאיננה עוד
אני מכוון לדורות הבאים
שיספרו על האיש שהיה.
בילדותי הייתי עובר ליד בית רעייתי
דבוק לחלון אוטובוס "המקשר"
רואה אותן את בנות אוולינה חוזרות מבית ספר
במעלה אוסישקין בואכה בית העם
אולי היו לנו רגעי יחד כבר אז .
עכשיו נפרדים מבית ילדותה, בית הוריה.
זו דרכו של עולם ,
מת יתום, מלווה בבנותיו האוהבות
שהיו בחייו כמו אמא גדולה מחבקת
אשרי האיש שזכה לבנות שכאילו.

Tamar Eisen "קר לו לאריה של גג ג׳נרלי, כנפו זקורה והוא אינו יכול לעוף. ממרומי קיפאונו הסטואי הוא מביט על העיר ששינתה פניה כמה פעמים בתקופת חייו המרתקת של האיש דור שמיני למקום ועברה גלגולים סוערים עד שהיתה להוויתה היחודית היום. אשרי האיש שחי חיים ארוכים וטובים מוקף באוהביו".

אבו גוש

Rotem Keidar כמה יפה! ואיך אני מתגעגעת לירקן האהוב עלי בעולם. מחר אתקשר אליו! חבק אותו בשמי כשתהיה שם שוב

סטורי היסטורי | החיבוק בין האב והבן שהסתיים בנזיפה

'"בחודש דצמבר בשנת 1985 נאספה ועדת חוץ וביטחון לתרגיל של צה"ל בנגב. גם צלם לשכת העיתונות הממשלתית חנניה הרמן היה שם לתיעוד השוטף של התרגיל. ללא הכנה מוקדמת, הוא תפס רגע מיוחד בין אב לבן שריגש אותו במיוחד"

מאת עינב לוגסי, לע"מ 

צילום: קובי אלקוצר, לע"מ

שירה ניר על סבא אליצור

Shira Nir
‏19 בינואר‏ ב-‏16:37‏ ·


למה אני לא מצליחה לעכל את זה?
הרי זה גיל מכובד להגיע אליו..!
ובכל זאת, זה לא מסתדר לי בראש. שסבא שלי איננו.
כשהייתי קטנה, מתישהו ביסודי, קרה משהו נורא, ואושפזת. ניתוח.. לא הבנתי מה קרה.. הייתי קטנה.. אבל את התחושה אני זוכרת. "סבא בניתוח, המצב לא טוב וצריך להתפלל. הרבה."
וישבנו, ואמרנו תהילים, ואז הבנתי שלא תשאר פה לנצח.

אבל יצאת מזה, וחזרת לעצמך, והיית נס רפואי!! פנתר!
ולפני כחמש שנים, שוב קרה משהו נורא, ושוב אושפזת, ושוב ניתוח. והיה מפחיד ושוב צריך להתפלל. הרבה..
ושוב ניצחת. ויצאת מזה. וחזרת לתפקד! לא כמו פעם, אבל הרבה יותר ממה שציפו.. ושוב היית נס רפואי!
לפני שנתיים באתי לבקר אותך באיזה יום ושאלתי אותך "סבא מה שלומך?" וענית לי "יותר טוב" אז שאלתי "יותר טוב ממה?" אז חשבת רגע וענית "יותר טוב מאז, כשהייתי בבית חולים.."
והתשובה הזאת היתה כל כך אופיינית לך.. כי תמיד היית כל כך אופטימי.
אז ברור שאני לא זוכרת בדיוק למה אושפזת אז. כי זה לא היה באמת חשוב. מה שהיה חשוב זה שעכשיו אתה יותר טוב.
ובאתי ביום שלישי למיון, והיית במצב לא טוב. אבל לאט לאט המדדים שלך התייצבו, והיית אמור להיות יותר טוב!
אז איך אני אמורה לעכל את זה שעכשיו אתה לא פה? הרי היית צריך לצאת מזה.. והייתי צריכה לשאול אותך מה שלומך. והיית צריך לענות לי שיותר טוב..
היית צריך להשאר. והיית צריך להכיר את הנינים שעוד אמורים להוולד לך. והיית צריך לשיר לי 'שהחיינו' בארוסין.
מי ישיר לי שהחיינו באירוסין?
היית צריך להשאר איתנו, כי היית פנתר. וכי תמיד היית אופטימי.
אבל אולי בזכות האופטימיות הזאת נשארת איתנו עד עכשיו. והאופטימיות הזאת היתה כח החיים שלך. ואני לוקחת אותה איתי.
ובזכותה נשמתך תהיה צרורה תמיד בצרור החיים!

"קרדיט לצלמת המקסימה דין אהרוני-רולנד שתפסה את הרגע"

נרניה .

רישומי גשם 2020

"אבא יקר שלנו".

19.1.20
" אבא יקר שלנו
היום אנחנו נפרדות ממך בעצב, אבא אהוב. אנחנו מלאות תודה על מי שאתה עבורינו, כל כך פשוט ונעים היית בחייך ובזקנתך.
תמיד כששאלנו לשלומך ענית- "ב"ה הכל בסדר" וכשהיה קשה אמרת: "עכשיו יותר טוב".לא רצית להדאיג ולהטריח אותנו, לא התלוננת. תמיד אמרת: "אין לי תלונות".
עברת הרבה ניתוחים קשים ותמיד חזרת להתנהג כאדם בריא לחלוטין, מלא באופטימיות ובאהבת החיים. אהבת במיוחד תינוקות קטנים , כשראית את נכדיך וניניך התינוקות, פניך קרנו מאושר ולבך התמלא בשמחה.
כל יום בהתמדה הלכת לבית הכנסת להתפלל ופעמיים בשבוע שמעת שיעורים שב"כולל" של ישורון. במיוחד אהבת את השיעורים של הרב הרשלר ולא הסכמת לוותר על אף שיעור.
בכיס היה לך פתק קטן ובו רשימת האנשים שהתפללת לבריאותם יום יום בכל תפילה. וגם על זה לא ויתרת. לעצמך איחלת תמיד: "בריאות ואריכות ימים" ואכן זכית לכך.

לפני 94 שנים אבא נולד בירושלים, הבן השני שנולד בביקור חולים שמחוץ לחומה. נקרא על שם סבו ראובן אליצור שגם הוא נולד בירושלים העתיקה ועוד דורות לפניו החל מאמצע המאה ה19.
התקופה הכי משמעותית בחיו היתה עת נלחם בעיר העתיקה במלחמת השחרור ואף הלך לשבי בירדן.
בתקופת הלחימה ובשבי אבא כתב יומן ולאחר שיצא לפנסיה הוציא אותו לאור כספר.
במשך שנים רבות ועד גיל 85 ויותר הדריך קבוצות שונות בסיורים ברובע היהודי ובין השאר סיפר לחיילים ולמדריכי טיולים על מורשת הקרב במלחמת השחרור.
אבא מאוד אהב את משפחתו הקטנה , את אמו רבקה ז"ל ואת אחותו חסיה שזכתה לאחרונה לחזור לגור בארץ ונמצאת איתנו כאן. אביו נפטר כשהיה צעיר ואנו לא זכינו להכירו.
את אמא שלנו אסתר הכיר בבני עקיבא וביחד גדלו אותנו בירושלים. לפני שבועיים וחצי עמדנו כאן במקום הזה על יד קברה של אמא שנפטרה לפני 14 שנים בדיוק.
במקביל לעבודתו בסוכנות ובתנובה לימד אבא מעל 1000 תלמידים לבר מצוה. את התלמיד הראשון שלו לימד בגיל 12 לפני שהיה בר מצוה בעצמו. הדרך שבה לימד הטמיעה בקרב תלמידיו את הדיוק והיופי בקריאת התורה.
לאבא היה קול טנור ערב, הוא שימש כחזן בימים נוראים ושר במקהלת החזנים הירושלמית. ניגון היה נוכח בקרבו והזדמזם בפיו כל הזמן. בכל שמחה משפחתית נהגנו לבקש ממנו לשיר "שהחיינו".
בשבת שעברה עוד שר איתנו בשולחן השבת ואתמול בשעותיו האחרונות רותי שרה לו זמירות שבת והוא היה נראה רגוע.
נוח בשלום על משכבך אבא יקר שלנו"
אוהבות אותך מאוד, תחיה רותי ויעלי.

התמונות מתוך הספר "יומן ירושלים, תש"ח ברובע הנצור ובשבי הלגיון" בהצאת ספרים אריאל . .

אליצור בן גור 16/10/1925 - 18/1/2020

אבא של תחיה רעייתי נפטר אמש, אליצור בן גור, בן 94 .

בכל יום הולדת שלו ,מאז לכתה של אסתר רעייתו היינו מסובים ,שלושת הבנות 

תחיה רותי ויעלי ובני זוגם אהרון מנחם ואנוכי באיזו מסעדה ירושלמית קטנה,

 חוגגים לסבא אליצור ,לסבא רבא אליצור, לאבא אליצור.

 "אבא " אתה רוצה... "אבא" מה להזמין לך לאכול... 

המסירות הזו שהתנגנה לה במילה "אבא" שתחיה או רותי או יעלי פנו אליו ,

ביטאה את אהבתן מסירותן של בנות אילו לאביהן,

ואני התרגשתי בשומעי את המנגינה הרכה הזו שבה הופנתה קריאתן אליו. "אבא".  

והוא אורו עניו כל פעם בשומעו.

אהבתי אותו מאד, והוא אותי, חיברה אותנו שפת הלב .

 עוד מעט נצא להר המנוחות ללוות את אליצור לדרכו האחרונה , 

נפרדים מאיש יקר מאד .

על חייו פועלו ודרכו כלוחם צעיר ברובע הנצור ובשבי הלגיון אכתוב בהמשך הימים האילו  .

 אהבה של נכד לסבבא / איתן וסבא נולדו באותו  יום 16 לאוקטובר 

מולנו ברחוב גרה לאה גולדברג

נולדתי ברחוב ארנון בתל אביב זה היה הבית הראשון שלי,
רחוב קטן שקט נינוח קרוב לים.
אמא נולדה בברלין בבית גדול במילנשטראסה.
היה בה געגוע עמוק לגן היפה לעצי האדר הגדולים שהעלים שלהם הסתירו את פני השמים
גדלנו בצל הגעגועים שלה.
מולנו ברחוב גרה לאה גולדברג שחיה בברלין באותן שנים של עלית הנאצים
ימים של אובדן צלם האדם והנאורות.
אמא לא הכירה אותה.
מרפסת ביתנו נשקה למפלס הרחוב
אמא אהבה להתבונן בעוברים ושבים
שומעת מילים שלא כל כך הבינה.
אתמול ראיתי אותן נפגשות, את אמא ולאה, במכולת של יוסף.
הייתי שם בחלל, עד להתרחשות
של מפגש הנשים.
אמא: "אני רוצה לצייר אותך, את מזכירה לי משהי שגדלתי איתה."
עיניה של לאה נעצבות. אומרת משהו.
"זה הכאב של שתי המולדות", אני אומר
אמא מתקשה להבין את המילים.
תמיד אמרה לי "אל תקשיב למילים תקשיב למנגינה"
אמא מגיבה: "העברית שלי לא משהו" .
לאה ממשיכה לנגן בשפתה.
"אולי רק ציפורי מסע יודעות כשהן תלויות בין ארץ ושמיים,
את זה הכאב של שתי המולדות."
יוסף, ליבו במפגש, לא כל כך מבין,
ידיו ממשיכות מבלי משים לחתוך בגוש הגבינה.
קיוויתי שאמא תזהה שזו לאה גולדברג, והמבוכה שלי תעבור
"משוררת" אני ממלמל.
אמא: "את כותבת שירים?"
אני לוחש לה: ברור אמא, זו לאה גולדברג המשוררת,
"ילדי הבית מרחוב ארנון"
(לא עלינו נכתב הסיפור, אבל מרחיב את הלב לספר שאנחנו גרים מול המשוררת).


הבוקר סיפרתי לאחותי את שכתבתי
וגם הקראתי לה בטלפון, משסיימתי
אמרה לי: "היא בכלל עברה אז כבר לגור בירושלים".
מציאותית הייתה תגובתה של אחותי ההיסטוריונית.
חשבתי לתומי שתזרום איתי, נעצבתי.
רציתי לשתף אותה בטיול הזה שבדמיון שלי,
והיא מן הסתם היתה רשומה לטיול אחר.
חזרתי לעוף.
עכשיו הן פוסעות בדרך לשדרות בן גוריון, לא מסתכלות אחורה
(אז הם נקראו שדרות קרן קיימת).


# 50 שנה לפטירתה של לאה גולדברג..

עופרי עקביא / תמצית של רגע בציור

עופרי היא אמנית רב תחומית, שבשנים האחרונות ,מרגישה צורך להוציא לעולם את פירות עבודתה. לאחרונה הוציאה אלבום מוסיקלי "אולי נצא לטיול" .אתמול פגשתי ציור נפלא שלה אחד ממאות שנמצאים במחברות הרשום של חברתי היקרה ,.זה היה ממש טיול שלקחה אותי אליו .
הקו הפשוט והחוויה שלי מול הרגיש כמו תמצית של רגע, חוויה,.
זה כל כך הזכיר לי את החוויה שלי ברחוב . עופרי סיפרה שבאמת היו אילו שניות ספורות בהן תפסה כאן מהות של סיפור . זה היה עבורי חיבור מסעיר של שלובים ,אמא שלי הציירת תמיד התקנאה בי על מהירות הצילום והתוצאה המהירה . ואני שנרתעתי ללמוד ציור ממנה מתוך פחד שלא להצליח. פספסתי, והנה כאן חוויתי איך ניתן גם בציור ליצור ברגע , אז אולי מצאתי לי גם מורה לציור שתאפשר לי לתרגם את אשר אני רואה לקו פשוט , הלוואי שאצליח , תודה רבה לעופרי.

אור זרוע , פרקי אבות -פרקי חלוצים

זה היה מאותם ארועים של מפגש דורות, מפגש זמנים ,שכמו קבעו להפגש ולדבר על העתיד.
המקום בית מדרש אלול ירושלים , בבית רשות הרבים, הארוע השקת ספר "אור זרוע פרקי אבות – פרקי חלוצים" . "שענינו ימשיך ויתגלגל בחזרה לחיים ".זהו ספר שנולד מתוך שנה של לימוד בית מדרשי. "חבורות היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים" כך נפתח הפרק "קנה לך חבר" ספר זה מחבר בין מסורת עם ישראל הקדמונית וחז"ל אל מעשיהם פורצי הדרך של חלוצי הציונות והוגיה. הרגשתי בבית , רעייתי תחיה חיברה אותי לאהבה שלה לאנשים למקום לפני שנים רבות , והערב התקיים בחדר בו אנו לומדים א.ד. גורדון בהנחיית נעמה שקד ,שותפה מרכזית ביצירת הספר ,"היתה לי מתנה אדירה לעבוד על הספר  עם מוקי צור ".
מוקי צור הגיע בליל סער שכזה ואחרי הערב חזר במונית לקיבוצו עין גב , אבא שלי גבי הרמן היה ממקימי עין גב, סבא שלי למד בחבורה הסטודנטים בפראג שבצכיה אגודת "בר כוכבא ", שמרטין בובר נשא שם 3 הרצאות , מאותו חיבור של פרקי אבות וציונות מתחדשת .
יום קודם תחיה יחד עם איתן בננו ורוני חברי הציבה בחלל את התערוכה כפר /עיר .
וכך חברו להם צעירי תל אביב , ונופי הארץ ברקע לערב . על השטיח ישבו תלמידי בית ישראל קבוץ עירוני ירושלמי הקשיבו רוב קשב למוקי המורה גם שלהם .היה גם לימוד בחברותות בקבוצות קטנות מעיין סיפרה שלמדה עם מוקי צור כמה משמח זה קהילה "אני לומדת שהחלוצים הבינו זאת , ובנו את הארץ בתור קבוצות מגובשות".
והיתה גם שירה בחברותא שיר העמק , חיבר אותי לאבי שהיה מרדים אותנו איתו.
כשחזרתי הביתה , "חיכה "לי פוסט של דפני ליף -סכום העשור שלה ביום הולדתה.

דפני שייכת לחלוצים החדשים מנהיגים, בני אדם מפלסי הדרך של לב פתוח , זורעת עוד ועוד אור.

הכל התחבר לי ,הנה כמה מילים שלה מהפוסט נפלא
דפני ליף :" ואני שמה לעצמי מטרה לעמוד זקופה, לקחת צעד לקדמת הבמה, ולתת. כל מה שיש בי. גם כשאני מפחדת.
לתת עם התנועה הטבעית של הלב
במילים שאני בוחרת ולא בוחרים עבורי (נגיד, השפה של הפוליטיקה היום)
ולבחור שוב ושוב בלב פתוח
למרות שהכאב האפשרי ידוע.
בגלל שזה טעם החיים. וזו השפה הבסיסית שלי.
ושיקראו לי היפית עד מחרתיים."

על מועד השקת התערוכה כפר / עיר נודיעכם בשמחה בהמשך .

lara

 

חורף 2020 / אח העצים.

Rona Maizler נינו נינו נינו..
תמונה יפייפיה.🙂
מצליחה לחמם אפילו דרך המסך.

תם ולא נשלם

זהו , תם ולא נשלם , הזדמנות להודות.

 ראשית לכם ,תודה גדולה לכם העוקבים מגיבים מברכים כאן ושם, תודה לכל מבקרי התערוכה עיר /כפר.
תודה גדולה לצוות היקר של גלרית "מקום לאמנות " ,שעושים הכל כדי ליצור גלריה שנעים להציג ולבקר בה .

שמחנו להכיר את תמר אור בתערוכתה "עור שני",

את בנו כלב האספן ואוצר התערוכה" בתערוכה של אביבה אורי ׳כרוניקה של גורל ידוע"
חגגנו יחד חודש של שלוש תערוכות נפלאות.

תודה גדולה לניר הרמט שאצר עיר /כפר והפך רצף תמונות ליצירה בפני עצמה .
ותודה ל"מקור ראשון" שבחרו דימויי זה מתוך התערוכה למוסף התרבות שלהם .
דימויי עיר /כפר אותו מצע /ציר תנועה שעליו אני נע ויוצר מעוררים ענין, 

בהמשך הימים אעדכן על תערוכות המתפתחות להן
שבוע טוב.

Rina Dayagi :"כבר שנים שאני עוקבת ומעריכה את הבחירה של מקור ראשון ביצירות אמנות . כבר מספר שנים שאני עוקבת אחר נינו הרמן בפייסבוק ועכשיו בקרתי בתערוכתו אכן בחירה מוצלחת שצלם שהוא אמן רגיש ומיוחד"

דרום תל אביב / חורף 2020

הר עוזרר

הטמפרטורות ירדו, הרוחות יתחזקו, אובך.

‏‎Roni Porat‎‏
‏8‏ שעות ·



לגור בנטף זה אומר לחיות את עונות השנה ושינויי מזג האוויר יום יום שעה שעה. הגשם בדרך. Nino Herman מצלם את חיינו

Roni Porat מדהים נינו. אני מזמין ממך פרוייקט. מהזווית הזו ובזום הזה צלם צילום אחד בכל יום בשנה באותה השעה ונעשה מזה בסוף סרט של כמה דקות שאכתוב לו מוסיקה.

בבית ראינו את הסרט "סמבה" עם שרלוט רמפלינג. שעה קלה אחרי,ביריד הספרים.

בבית ראינו את הסרט "סמבה" עם שרלוט רמפלינג. שעה קלה אחרי,ביריד הספרים. אז כן זה לא אחד לאחד, אבל משהו בי נספג מדמותה ,והיקום איפשר לי למש תמונה זו שעה קלה אחרי הסרט ביריד ספרי באומנות בירושלים 

עיר / כפר, נינו הרמן, אוצר: ניר הרמט.

עיר / כפר  נינו הרמן אוצר: ניר הרמט - City /country  Nino Herman  Curator: Nir Harmat

ייחודיותו של הצלם נינו הרמן טמונה ביכולת שלו להיות "זבוב על הקיר". הוא רואה ואינו נראה, עד אילם למציאות המתרגמת לדימויים שכמו נשאבו מדמיונו הפורה.

התערוכה 'עיר / כפר' מערבבת בין גופי עבודותיו של הרמן ומבקשת לחשוף את השכבות המרכיבות אותם. הצילום של נינו הוא ישיר ואינו מבויים, נסמך על המציאות העומדת מולו. אלא שהוא מביא זווית שהופכת את הפרוזאי לנראה כסצינה מסרט מוכר, כמעט נוסטלגי. לעיתים עולה מעבודותיו תחושת deja vu, שכמו מפעילה נוכחות מסתורית המוקרנת מעבודותיו; הוא משמר את הריאליזם של מושאי צילומיו ובמקביל מנכס אותם לכתב ידו.
הרמן יוצר על הציר העובר בין נטף, יישוב מגוריו, לבין שכונות דרום תל אביב. הוא מחפש את הרגעים המייחדים את המקומות ואת הדרך העוברת ביניהם במעבר עונות השנה, בצבעוניות, במלא להתפקע עד לקו אופק נזירי.

לדבריו: "האמנות שלי היא כלי לבריאת המציאות. אני מאמין שכל אדם יכול להיות אמן של החיים אם הוא מאמין שהוא יכול לברוא את מציאות חייו. הייתי רוצה להשפיע דרך האמנות ולספר לאנשים שאין לנו מגבלות בבריאת המציאות שלנו. מה שמייחד אותי הוא האומץ להעיז לפתוח את הלב ולגעת באנשים ובחיים."

ניר הרמט, אוצר

בעליה בדרך לגלריה
נוצרה השתקפות של הישן

פריצת הדרך לנטף " סטורי היסטורי", סדרת סרטונים חדשה מבית לע"מ

"סטורי היסטורי: מה גרם לפיצוץ אדיר בהרי יהודה?
19 דצמבר 2019

לפני 36 שנים בדיוק תועד פיצוץ אדיר בהרי יהודה - מה גרם לו ולמה צלם לע"מ היה דווקא מרוצה ממנו? בפעם הראשונה בסדרה מופיע צלם לשכת העיתונות הממשלתית חנניה הרמן, שעקב אחרי הפועלים שטמנו את הדינמיט והיה עד לפיצוץ האדיר שהתרחש. על האירוע, הוא מספר, "זו הדרך הביתה, במובן העמוק".

"סטורי היסטורי", סדרת סרטונים חדשה מבית לע"מ חושפת את מאחורי הקלעים של האירועים והדמויות ההיסטוריות של מדינת ישראל.



מאת עינב לוגסי, לע"מ

צילום: קובי אלקוצר, לע"מ

באו ועלו ענני קדישמן.

סוניה בלומנפלד 1921- 2019

השבוע חוויתי אישה יקרה במעבר בין עולמות, הספקנו עוד להחליף מילות אהבה , עיניה הסקרניות למודות החיים אורו בבואנו כבר קשה היה הדיבור עבורה ,ובין משפט למשפט פניה היפים כמו סיפרו על שלווה והשלמה זכינו ואנחנו גומעים במבטינו עוד קצת מאשה יקרה זו מלווים בעצב את ימיה שעותיה האחרונים ,

סוניה בלומנפלד בת ה98 נפטרה בביתה במיטתה בשיבה טובה מוקפת משפחה אוהבת אפשרה לכולם להתכונן לפרידה ועדיין זה מוקדם לסכם לתאר את כל שהיתה בשבילנו,

בראש ובראשונה אימו של רוני חברי היקר מגיל 4 ,נציגה של דור הורי שהלכו לעולמם צעירים כל כך בני 67 , סוניה הייתה חברה של אמא וכבר כילדים ביקשה את קרבתנו תמיד מקבלת פני בשמחה וסקרנות ,אחרי לכתם של הורי היתה מתקשרת שולחת מתנות תבשילים עוגות עציצים בימי הולדתי הייתה לה אהבה לעציצים מרפסת ביתה בירושלים היא כמו גן קטן ופורח .בשבוע הזה מצאתי עצמי סורק את קירות דירתה נפרד מבית שכה אהבתי.

אחרי הלוויה עלינו יחד עם כל השבט שלה לבית,, ציורי אימי על הקירות פורטרטים נופים, בני אדם מספרים על הקשר העמוק של שתי האימהות שאינן עוד ,פינת האוכל המסוגננת התקשתה להכיל את כמות האנשים ,אותו מרחב אינטימי שבו אירחה אותנו לארוחות "לאנצ" המפרסמות בד"כ משותפות לאורחיה הצעירים שהכירה התיידדה ועלו לרגל לשמוע את סיפור חייה וגם לספר , סוניה היתה מקשיבה רוב קשב ושואלת מתעניינת זוכרת ומלווה, עכשיו בחדר ממול נכדה נכנס למגירות בשולחן העבודה המעוצב להשלים את הסרט שעשה עליה ימים ושעות ראיין אותה , כל כך מרגש היה לראות באיזו מסירות ולב אוהב נעשתה היצירה הזו ,בסלון ראיתי גם את מוכר הפרחים הצעיר שהפך לבן משפחה היה מגיע כל שבוע גם אליה עם זר כמו לשאר השכונה אחרי ביקורו הראשון כבר הוזמן לצהרים ושיחה, וכך נולדה עוד ידידות מיוחדת. כשאבי נפטר לא היינו לצידו, ועד היום אני כואב את החוויה הזו , עם אמא כבר היינו, ועדיין היה בנו קושי גדול פחד מהמוות, עם סוניה זכיתי

לחוות גם את השינויי שחל גם בי, הזכות ללוות נשמה שעוזבת גוף והכרה של אשה יקרה ואהובה פתחו בי את הלב לאהבה גדולה ובלב מצאתי גם אלבום רגשות שמידפדף לו כמו אלבום תמונות,

מדרגות הפרידו בין הדירות שלנו ברחוב הבאר 4 ברמת גן, גדלנו יחד רוני ואני מגיל 4 ואימהותינו כה שונות נהיו חברות קרובות ,כל אחת מהן באה מגלות אחרת פולין, גרמניה, סיביר, עליה, שנות החמישים, הצנע, זו בהחלט פרידה מדור מעולם שהיה .

במעבר חד אספר לכם שהיום בגרמניה יערך קונצרט גדול של תזמורת מירושלים , הפקה של קונסטנטין סטודנט צעיר שהכיר את סוניה במסגרת ארגון "אות הכפרה והשלום" והפך לחבר קרוב, הוא שייך לדור צעירים וצעירות מגרמניה שרוצים לעשות תיקון מסורים לשליחותם שנובעת מעומק ליבם .

גם אחרי השנה של ההתנדבות המשיך את הקשר, הכרתי אותו שם ב"לאנצ" ויוצא כך שתערוכת צילומינו שהייתה בקרקוב ב2017 מלווה היום את הקונצרט שקונסטנטין הפיק בגרמניה. ותמשיך לנדוד עוד, ואתמול בזמן הלוויה קיבלתי הקלטה ממנו שבו סיפר בהתרגשות שבביקורם באותם רגעי הלוויה בדאכאו התבקש לדבר על הפרויקט שלו על יחסי ישראל גרמניה שכה יקרים לו. והוא התקשה לעבור לסדר היום המתוכנן וסיפר על סוניה : "כשעמדתי שם ביום העצוב הזה הסתכלתי סביבי בחרתי לשנות ,,לדבר על סוניה על סיפור אחד שסיפרה לי על החוויה שלה במחנה וסיפרתי על מותה והיתה לי חוויה של השתתפות איתכם בארץ וגם הרגשתי שהייתי יכול להעביר את לפיד הזיכרונות שלה דור שורדי השואה שביקשו שנספר את זיכרונותיהם ". —

שלשום נפרדנו מסוניה בלומנפלד
חברתנו האהובה והיקרה בת ה98
אמו של רוני חברי היקר מגיל 4
בתמונה מ2017 תחיה מספרת לה על מסענו לקרקוב.

בדרך הביתה / חורף 2019

Sarah Engel נפלא !בעיקר הערפל המתפייט על החוטים, העלים, והציפור... תזמורת שלמה של כיוונים תנועה ורכות..

Sarah Engel תודה נינו על הצילומים האחרונים של הגשם.
הקיום הנצחי של הטבע והרף העין ( הטכנולוגית)של האמן... שילוב פיוטי כל כך.

Sarah Engel כך נראית הדרך הביתה... שכל פעם נראית שונה ואחרת...

גשמי ברכה