כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום ראשון, יולי 22, 2018

לרגע כאילו היה זה ביקור של הורי רגע של געגוע /תעתוע

נפתח אלבום הכי מאוחר שיש משנות השמונים אימא סוניה ועיינת בשוויץ 



הורי כבר נאספו מזמן ,ביום הזה ואשר מתחולל בו נראה לי שחיו בימיה התמימים האחרונים של ארצנו. חסכו מעצמם את הטלטלות העולמיות מקומיות שאנו עוברים.
 אתמול בתוך כל הסערות ,חוויתי רגע פרטי מרגש ביותר.
 סוניה בלומנפלד בת ה96 שאני מאד אוהב אם חברי היקר מגיל 4 רוני, באה לבקר בתערוכה "בינינו" במוזיאון ישראל .

.הייתי אצלה שבוע שעבר ,גם כן ביקור מרגש , שוב חוויתי אשה חכמה, צלולה, צעירה ברוחה . הייתי שם לראות אותה מארחת צעירים מגרמניה שעושים כמו שנת שרות בארץ ,מבקרים אותה יום בשבוע , משוחחים עם אותה אשה מיוחדת.

 הגוף שלה ומערכותיו עייפו , הרוח ,הרצון ,הסקרנות ממשיכים לשאת אותה למקומות , להפגיש אותה עם עולמות של אחרים ,לספר שוב ושוב על עולמה שלה .
הרצון שלה לצאת מהבית גדול מהיכולות זה הולך ונהיה מורכב אך היא לא מוותרת ,כל כך מעוררת השראה ,בצהריים קיבלתי בווסטאפ אוסף תצלומים טריים מהתערוכה שמביאה לי כל כך הרבה שמחה והכרה .

באחד התצלומים רואים את סוניה מול העבודה שנקראת צ'קלקה .
יושב מול המסך ובוכה ,לרגע כאילו היה זה ביקור של הורי רגע של געגוע /תעתוע . מסרי ד"ש להורי .
סוניה היא מאותה שנת יצור 1921 תצלום חזק , בתמונה היא מצביעה /שואלת /מדברת /כולם מקשיבים מתבוננים ,
ביקור הגברת הגינגית זקנה , ואופק בצילום אותו צבע שיער .איזה חבל שאמא לא זכתה גם.

כל כך רצתה הכרה באמנות שלה, ציוריה נפלאים בכל כך הרבה בתים אנשים נהנים ,תמיד אמרה לי עוד כנער כדי להתקבל לאגודת הציירים הייתי צריכה לשכב עם מישהו, הו' אמא דיברה איתי על הרבה בפתיחות .
 אנחנו נפגשים כל כך הרבה ביום יום
 הו אמא את מעוררת בי כל כך הרבה השראה ציורייך ספוגים בי , אבל ככה להיפגש במוזיאון, לא התכוננתי זה כבר מפגש מסדר אחר. ,
את גופי מציפה התרגשות , אוהב את סוניה ,מתגעגע לאמא , אני מתגעגע לחבוק שלה .
 "עשיתי כמיטב יכולתי אבל יכולתי לא הספיקה " כתבה חברתי איריס טביביאן בשירה "על אמהות וגעגוע"
 הלכתי לחפש תמונה שלהן יחד , נפתח אלבום הכי מאוחר שיש משנות השמונים אימא סוניה ועיינת בשוויץ .
 בערב נסעתי לחבק את נכדי אלון ,הוריו נסעו לחגוג יום הולדת 30 לדניאל בני היקר .
 " אבא , סבא" הוא קורא לי  , אולי סידר לעצמו חיבור כזה מגשר על החסר , ממלא את ליבו שמחה. נ
שמותינו מחוברות , איזה כיף שגם העתיד לידי .

Ronny Blumenfeld נינו יקר מאוד, הזכרונות שלי עם לורה אמא שלך וגבי אביך הם גם הזכרונות המשמעותיים של הילדות שלי. אנשים כל כך יקרים . הם היו גם ההורים שלי ! הם עצבו את מי שאני. 
כמה טוב לנו שהתברכנו בהורים כאלה ובחברות כזו. תודה.

  

הייתי שם לראות אותה מארחת צעירים מגרמניה שעושים כמו שנת שרות בארץ ,מבקרים אותה יום בשבוע , משוחחים עם אותה אשה מיוחדת.




©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com