דלת הקסמים השקופה של הסטודיו שלי ברחוב פוריה 12 מביאה אלי אנשים ומפגשים.
אליזבט שבינינו היא בתי המאומצת נכנסה עם בתי גילי, בתי הצעירה, לילה אחד אחרי חצות.
הן חזרו מחזרה וחיבוק קטן, שהתמשך בנינו , סימן תחילתה של דרך משותפת. כיון שאני ציירת ולא רק במכחול, ציירתי לה בדמיונה כנפיים ועמדנו תחת לילה מכוכב בפה פעור אל השמים. הצעתי שתבחר אחד שמנצנץ רק עבורה. בלעה אותו . מרגע זה ועד עכשיו בעת של עצב או בדידות מאיר הוא את תוכה וגם הרבה מעבר, שולח אל לבי קרניים גם כשהיא נוסעת לצפון.
למחרת חזרה אלי עם זר פרחים, חצי שעה לפני שנינו בא עם תחיה. נינו ואני משוחחים בדימויים. ואז מצאנו את כל הקישורים שדלת הפלאים של הסטודיו מביאה: שאליזבט דומה לסבתא של נינו ששמה היה כשמה. שפניה יכלו להיות פני דוגמנית אותה ציירתי כשהיא עוד לא נולדה וניצבת להגנתי, ציור, כמו מריה על הכנסייה, אצלי- בחלון חנות הסטודיו. נינו צילם, כנפיה של אליזבט נפרשו והיא החלה לעוף.
אליזבט לומדת בלהקת בת שבע, עם אוהד נהרין, שכני מטבעון זה מכבר, "באתי אליו לשתות ישר ממעיין הגעגע, כי איני אוהבת מים שאולים", היא אומרת.
ענת איטקין נריה:" איזה יופי הצילום...קראתי בסקרנות, אמנית (נורית שני שאינני מכירה) מספרת בתיאור פיוטי , ביופי של כתיבה. ומן הציטוט שבסיום מסתבר שהרקדנית, אליזבט , שקיבלה במתנה כנפיים וכוכב מאיר דרך, היא לא רק רקדנית אלא מדברת בשפת השירה ""באתי אליו לשתות ישר ממעיין הגעגוע, כי איני אוהבת מים שאולים"...........===== נראה לי שלאמנים אמיתיים , יחד עם מתנת הכשרון שזכו בה , יש ביניהם בלבד, בעת דיבור יוםיומי גם שימוש ספונטני בביטוי "המילולי מטפיסי" ששוזר דימויים ומטאפורות שכמו ביצירה, זו הראייה הטבעית שלהם שמובילה גם את שטף הדיבור בקלילות לעומק הדברים, הפשוטים או המורכבים====== ===בין האמנים ישנם גם את כל האנשים שהם אמנים ברוחם (במבטם כצופים ) גם אם אינם יוצרים (כאמנים) בפועל. יש המון אנשים כאלו, בני שיח לשפה המילולית-מטפיסית, וחלק מהם מוצא פתאום את הכוח ליצור אמנות בעשורים המאוחרים של שנות חייהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.