כמו צילום שמתגלגל לו, כך נוצר גם
הסיפור הזה שכתבה רונית
בהשראת ערב הפתיחה של התערוכה בתל אביב.
בהשראת ערב הפתיחה של התערוכה בתל אביב.
נפגשים ליחד מופלא של חיבורים ויצירה. הזדמנות נפלאה
לכל אחד מאיתנו לחגוג את חלקו ולחגוג
יחד.
 |
| א' לה רמפה |
איך הוא מופיע פתאום
זה בעל הבית אומרת המלצרית היפה, בלונדינית
בעלת חזות סקנדינבית, ומצביעה על הבחור. את יכולה לקרוא לו? אתה אומר, אני רוצה לספר לו על התערוכה. מגיע בחור בן שלושים פלוס. הוא מוכר לך מאיפשהו. אנחנו מכירים?
אתה שואל. אתה נינו הוא אומר. כן אבל אני לא זוכר מאיפה אנחנו מכירים. תראה אנחנו לא מכירים באמת. אני מכיר אותך. אתה
לא מכיר אותי. מה זאת אומרת ? אתה אבא של יאיר, הוא אומר. אתה נדהם.
יאיר מת לפני 13 שנה. כן, הוא אומר, למדנו יחד בתיכון לאומנויות.
לא היינו ממש חברים אבל הסתובבנו ביחד. היינו קטנים. קרענו את ירושלים. אתה יודע, מרכז העיר, נחלאות. יושבים כאן אצלי הרבה חברה מהאומנויות. כולם עכשיו
בתל אביב. וואלה, אתה אומר. אז עכשיו
אתה כאן? כן, פתחתי את המקום לפני שנתיים, והולך לא רע, ולך יש כאן תערוכה בבניין שעל
יד. כן בגלריה במרכז הקרמיקה. איך אתה יודע? כבר הספקתי לראות. הספקת לראות? רק הערב הייתה הפתיחה. קפצתי בבוקר לפני העבודה. אתה יודע אנחנו פותחים
בסביבות שתים עשרה. רציתי לראות. ידעתי שזה אתה. צילומים ממש יפים. תודה, אתה אומר ושואל אותו תגיד, אפשר לצלם פה? בטח . המקום באמת משהו מיוחד. על הרמפה בתוך איזור
המוסכים מאחורי שוקן, בחצר הפנימית. מול שני בתי רכבת ארוכים מבוטנים. בבוקר הכול מתמלא
אנשים ובתי מלאכה קטנים ומזנונים. בערב שומם. אז פתחנו והחברה באים. טוב, אני צריך
ללכת. יש עבודה, הוא אומר. תיהנו. אנחנו מהנהנים, נהנים, נהנים. אתה מסתכל עלי ואומר, איך יאיר מופיע לי ככה בכול מקום .
ואני שיושבת מולך בשולחן, פתאום חושבת שהכול זה יאיר.
ושכול התמונות היפות שתלויות על הקיר, זה יאיר. והעין שלך מחפשת יאיר, והלב שלך מתרגש. עדשת המצלמה קולטת יאיר, בתוך פלורנטין ודרום תל אביב והפאבים
ובתי הקפה, המלצריות היפות והחברה ברחוב , ובני השלושים, ובני העשרים ישיבה נונשלנטית,
אופניים, תנועה, השיחות בקפה, הרחובות הצרים ובתים מתקלפים, חצרות מאחור וטיח סדוק,
והעובדים הזרים, הכתובות על הקיר. זה הכול
יאיר.
השעה אחת בלילה וזה יום חמישי. הדיג'יי שם מוסיקה כייפית ובא לי לרקוד. הערב רק מתחיל. ונערות יפות יושבות על הבר. אם יאיר היה
חי, הוא בטוח היה כאן עכשיו עם מישהי יפה
. ומישהי על אופניים עוברת ברחוב וקוראת לך
הי נינו מה שלומך? ואתה כבר כולך מכוון אליה.
לא הגעת לפתיחה . לא הצלחתי. ודווקא רציתי, היא אומרת. הם כולם חברים שלי, אתה
מסביר. חברים? כן בפייסבוק, וכולם אמרו שיגיעו אבל אף אחד לא בא.
לא נורא אני אומרת, הם יבואו בעוד כמה שנים,
לראות את עצמם צעירים ויפים. השעה מאוחרת, ואנחנו כבר לא צעירים. יאללה ניקח חשבון?
ואנחנו הולכים.
6.5.2013 רונית פיינגולד
נורית שני
| אז אני מגיבה. יכולתי לשתוק, זו גם הרי תגובה אותה שומרים לעצמם כל אלה שכבר אין להם פה. ויש נקודה שבלב שממשיכה להאזין לנצח. יש נקודה שבלב בה גם אנחנו מאזינים וסגולות לה מספר: היא בוראת היא יוצרת היא ממלאה היא מקיימת. יש נקודה שכזו בתוכינו. כלומר גם בכל אחד מאיתנו אבל גם במה שהוא תוכינו, כלומר נקודה באמצע של המעגל המצויר דרכינו. אפשר לקרוא לה יאיר. כי תמיד כשאני מכוונת את עצמי אליה משהו מאיר. כמו הפנס הזהוב בפינת הרחוב, כמו הירח הממאן לשקוע ברגע בר חלוף בנעימת האהבה שלך נינו ,שבצילום. |
אורנה ריבלין :"סיפור מרגש על חיבורים חמים גם היום בעידן הפייסבוק .
תודה ויצירה פורייה בהמשך .
אורנה ריבלין .
תודה ויצירה פורייה בהמשך .
אורנה ריבלין .
סיפור מרגש על חיבורים חמים גם היום בעידן הפייסבוק .
השבמחקתודה ויצירה פורייה בהמשך .
אורנה ריבלין .