את השלט הזה צילמתי ביהודה הלוי, בדרך למגרש הבייתי בפלורנטין ,שדרות וושינגטון
לראות איך נולדת הפגנה בשכונה
פגשתי שם חתך מרתק של ישראל הכואבת "בחמישי הקודם צעדו כ30 איש מפלורנטין
למרכז תל אביב הפעם היו פי שניים" כתבה דפני ליף בעמוד הפייסבוק.
המשכתי לגולל בעוד סטטוסים למצוא את תמצית הדברים .
שם במרחב הזה מעבר להפגנה הזו מתקיים דיבור אמיתי נוקב ואמיץ של פעילי המחאה.
זה שהעיתונות והתקשורת לא לומדים מתוך הרשת , מספר כמה המחאה הזו רלוונטית
כמה רדודה היא המחשבה הדוקומנטרית , המסקרת , כמה היא קצרת רואי.
כמה היא מוכתבת .
תשומות הלב מופנות לאן שמכוונים אותם בעלי ההון והשלטון
לא מעניין תהליך מרתק ומדהים שעוברים צעירים שהמדינה יקרה להם
שמקיימים דיון שקוף ברשת עם רצון לכבד איש את רעהו, אז יש גלישות והכפשות וקושי ,
לצד זה עולה משם רצון כן ללמוד איך פועלים יחד מעבר למחלוקות .
כל כך שונה ממה שמשדרים ומספרים לנו בערוצים המקובלים שם ממשיכים לשעשע אותנו ,
להסיח דעתנו מהיום יום הקשה בלילות של "רוקדים עם כוכבים ". וריאליטי שאין בו אמת .
חזרתי לסטוסים העוסקים בהפגנה הזו הנבניית :
..."מצב חירום! צועדים ביום חמישי ונוקטים עמדה !"
" הממשלה מתעלמת , התקשורת לא סופרת ,"אז נשב בחיבוק ידיים? נתנוון ?
טוב לנו נקבל את המציאות כפי שהיא?
החבורה הזו מבקשת להזכיר לנו שככה אי אפשר יותר. " המדינה קורסת צאו מהמרפסת" "תביאו סירים, תופים, כלי נגינה, וכל דבר שעושה רעש.."
אל תגידו "המחאה חוזרת בקיץ" כי היא מעולם לא נעלמה והיא תהיה פה עד שננצח"....
ניסוחים שמקפלים בתוכם כאב גדול תסכול, זעקת דיי, ורצון לשינויי.
זו קבוצה שלא מוכנה לחכות , פשוט מיצרים עוד ועוד נתיבים להניע, לחבר לעורר.
התנועה הזו גדולה ורחבה בהרבה יותר ממה שרואים .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.