אתמול פגשתי חבר צעיר אמן מוכשר יונתן כיס לב שלקח על עצמו להעצים אותי בהקשרים אמנותיים רבים , משמחת הידידות שביננו, שונה משוק הקח תן המקובל
איזה כיף להקשיב לאדם צעיר שמעביר בתבונה ובשמחה את שלמד ומלמד תוך כדי ששואל עצמו באומץ האם גם אני מקיים בחיי את אשר אני מדבר.
ישבנו שעה קסומה בקפה ביאליק, שהרגישה כמו מעגל חיים שלם .
הכל היה שם ידידות חכמה ,הקשבה , צחוקים ובעיקר זרימה של יד ביד הגדולה,
נפרדנו, קבענו מתוך שהיה טעם של הרבה עוד.
יצאתי לתוך דמדומי הלילה מלא השראה לחבור ליוצר שבתוכי שהועצם.
ככה מבלי משים זרמתי לדרום העיר לשוק לוינסקי תחנה ראשונה קפה קיאמאק .
בחוץ יושבים משוחחים שני גברים ואשה, כמו סצנה מסרט , מה קושר אותי לאנשים האילו, למפגש שלהם, להתחבר לעולמם , אני מושפע מאד מתאורת הרחוב כבר מרותק מתקרב ליופי הנגלה, מבקש רשותם לצלם , מרחב האמון וההתמסרות שלהם אלי נפתח באחת , זה ממש לא מובן מאליו.
עבורי להתחבר לזרם האנרגיה הזה המכונה חיים ככה פשוט, לחוות כוחם של קשרים חברתיים ממקום פשוט ותמים כל פעם מחדש זו שמחה גדולה .המצלמה היא כמו שלוחה של העין והלב,
האור גבולי ומשתנה במהירות, צהוב של פנסי רחוב , ניאון של חנות שעוד רגע תסגר,
מוצא עצמי סובב אותם מתבונן מתוך החיפוש של "התמונה"
יש בתוכי אנימטור שמצייר באור המצויי עוד ועוד תמונות.
עכשיו מחכה לפנסי המכוניות שיכנסו ויאירו בהבזק של רגע יהפכו את הקיים לדימויי קסום .
הנוכחות שלי לא משפיע עליהם בגלויי, הם ממשיכים בשלהם , אני חש חיבור אנרגטי עם הקבוצה הקטנה הזו , זה מאד מאתגר הדיאלוג הזה לצד הצילום להקשיב ברגישות למוכנות שלהם להמשיך ולרקוד איתי, יש בהם מעודנות אחרת.
יש בי רצון לשתף, עוד דרך להודות לחזק את האימון שנתנו .
,אני חש שזה חלק מהחוזה הלא כתוב ביננו .
הם מתבוננים בגב המצלמה עכשיו זה ממש סטופ מושן ההקרנה המשותפת הזו, יש בהם שמחה .
זמן להפרד, אני מתרחק, הם בשלהם ממשיכים באינטימיות הקיימת.
עוד רגע אסיים .
שמח לשתף ולהדהד הלאה את שנוצר ביחד הזה.
