חזרנו לשדרה ויש רוחות של שינויים במאהל , זה לא אומר דבר על החלשות המהפכה ,פשוט ככה זה, כמו בטבע משתנה הצורה-המחאה לא נעלמת.
אולי היא לא תשודר בערוצים המוכרים, אבל הרצון העמוק שמניע אותה חי קיים מתעצם, וזורם בערוצים סמויים מהעין.
זה היופי שלה וזה עוצמתה. הרשתות שוקקות חיים: דיאלוג, מחשבות, הצעות, קשר אופרטיבי.
יצירתיות. מכינים את היום הבא, חושבים על המחר, מקשיבים אחד לשני בכבוד.
אתמול הזכירה דפני ליף במסר שהעבירה "המחאה הזו שייכת לכל אדם, גם אלו שמתקשים להוציא אוהל או עובדים יום וליל ולא מצליחים להגיע להפגנות ולעצרות. הגיע הזמן שכולנו נשמיע קול! שכל אחד יוציא וילון או סדין מהחלון ויכתוב את כאבו או את חלקו בזעקה המשותפת- העם דורש צדק חברתי!"
"
המהפכה נמשכת ביתר שאת, לצד מטחי הרקטות ואובדן חיי האדם, יש דרישה עמוקה לשינוי.
מי שלא זיהה את עוצמת ימים אילו, את השינוי העמוק שכבר מתהווה בשיח, באמונה העמוקה של אנשים שיש בכוחם להשפיע , לא מבין ולא מסוגל להענות.
המאהלים קמו על רקע מצוקה כנה ,חויה מתמשכת שלא רואים כאן בני אדם, שיש עיורון אנושי.
מתחת לכל הדרישות הנשמעות יש כמיהה עמוקה לביטחון אנושי, רצון עמוק לסמוך, להאמין.
הכל מתחיל ונגמר במערכות יחסים, המחאה קמה מתוך תחושת מיאוס וחוסר אמון במערכות השולטות, לחוסר כבוד האדם הרווח בכל.
לכן לא משנה מה צורה תהיה למחאה היא לא תרגע ותדעך עד שיחזור הכבוד והאמון להיות בן בית בארץ או לפחות אורח רצויי .
השימוש המדהים של העם בפייסבוק עוקף את הדומיננטיות והשליטה והמונופול של התקשורת על דעת הקהל.
ברגע שבתקשורת מזהים בהקשרים שלהם אובדן כוח ,חוזרת הציניות והספק.
מטבע הדברים ,בימים אילו נראה את הציניות חוזרת במסווה של עובדות, יצלמו אוהלים מתקפלים, ריקיים. ידברו במושגי קרב , מי ניצח וומי הפסיד.
.
כל כך הרבה שיקולים זרים נכנסים למה לשדר ומה להראות. לא נכנסים לתחקירי עומק של גרעין המהפכה , ללווי אנושי של התופעה ההיסטורית הזו , לסיפורים חיים מהמאהלים , לצילום מאות רבות של מעגלי דיבור והקשבה , להבנת התופעה העולמית , כל כך הרבה חומר מדהים של התרחשויות לא מדווח.
כמו מערכות אחרות במדינה ,לא רואים הקשרים רחבים.
ממהרים לסכם תהליך תוך כדי תנועה.
אותם אנשים אמיצים שהתחילו להניע מהלך מדהים ,מצליחים למרות התקשורת להעביר את המסר שזו דרישה עמוקה לשינוי מערכת היחסים בין הממשל לאזרחיו.
המהפכה הזו נובעת מלב האנשים, זה כוחה וזה יכתיב את משך קיומה.
אפשר לחוש שזה רצון עמוק של עשרות אלפים שהולך וגדל .
היטיב לומר זאת דוד גרוסמן (הנה ציטוט דבריו ממאמר של עירית קינן התקוממות עממית )
"תקופה ארוכה חיינו בעיורון משועבדים לנפנוף באיומים ביטחוניים כלכליים שהשתיקו כל דיון בשינויי. והנה בבת אחת הגיעה הפיקחון המוני צעירים תל אביביים פקחו את עיננו והזכירו לנו את אחריותנו ואת כוחנו, המונים באו בעקבותיהם נמשכים אל רוח הסולידריות ששוררת במאהלים ומבטאים כמיהה עמוקה להיחלץ מתחושת הבדידות , הניכור וחוסר האונים שהכו שורש בישראל".
מי שרוצה לטעום טיפה מים פעימות לב של המהפכנים, מתוך הרוח החדשה הנושבת באוקינוס הרשתות החברתיות , הנה סטטוס אחד של ורד חדד: "שינוי מתחיל היום: אין מי שלא אוהב-ת את הים, הים היפה שלנו. למה שאנחנו א-נשים עם תודעה חברתית\סביבתית לא נקח אחריות וכל פעם שנרד לחוף של ים נאסוף שקית זבל שמכילה לא רק את הזבל שלנו. ככה, במהירות הבזק הרבה חלקות ים יראו טוב יותר מחר. גם זרמי הים יודו לכם וכל מיני הדגים ושאר הדגות."
