ערב שבת ברוטשילד ועוד כמה שאלות נוקבות.

קמתי בבוקר עם עוד שאלה נאיבית – איך זה שנערי האוצר ה"אחראים" לשמור על הקופה

סוגרים ליבם מול כל תביעות הסקטורים  של נותני השרותים:

,רופאים, מתמחים, עובדים סוציאלים, מורים ועוד רבים וטובים.

 איפה האחריות שלהם באה ליד ביטוי כשהם נדרשים להעביר כספים למגזרים אחרים,

אני מאמין שכל נושא הכסף יש לו תפקיד  לעורר את כולנו לשאלות קיומיות על כבוד האדם,

על ערבות הדדית.

כל העיסוק ב"אין לנו מאיפה לתת"  של הממשלות, הוא שאלה של בחירה.
כשרוצים מוצאים תקציב.

הכל פרי הקשרים של  הנותנים  : ירצו ימצאו, לא ירצו-מספרים שאין.

ככה זה אצל האנשים "הבוגרים  האחראיים" המנהלים את חיינו .

כל כך הרבה אטימות  בשם איזו אמת  , בגרות, אחריות.

המסקנה עצובה :אנשים, בני אדם , כבוד אדם, הם אחרונים  בתור בשיקולים של המנהלים את סדר היום שלנו.

אין מחסור בכסף לממשלה , יש מחסור בבני אדם ,שרואים מולם בני אדם. 

הדרישה שהיתה לצלם את הדיונים היא לא נאיבית, נהפוך הוא, זו דרישה המאתגרת את כל הנושאים ונותנים לקחת אחריות ,  הכל גלוי לעיני כל, אי אפשר יותר  ליצור מראיות עין, להבטיח הבטחות ללא כיסוי, לסרב לענות לשאלות אמיתיות שיעלו.

לא סתם נולד הפיייסבוק  כדי לעקוף את כל אותם מרכזי שליטה כוחניים

מה נאיבי בבקשה לנהל דיון ציבורי לאור השמש.

איזה סודות מדינה יחשפו?

למה לא לעשות ריאליטי מהחיים האלה, הפוליטיים ? למה לא באמת?

 האם זה פחד גדול מאיך יראו? האם יש להם ,  למקבלי ההחלטות סיבה לפחד?

אולי כולם יראו באיזה קלות שוכחים בני אדם ונכנסים לשיקולים זרים ,
הטלויזיה ממשיכה באג'נדה שלה להרגיע , לשעשע, להעביר שעות כדי לטשטש את קשיי היום יום.

התרגלנו לזפזפ,להרגע מול הטלויזיה ,למצוא עוד רגע של מנוחה מהחיים המורכבים הבלתי נסבלים.

המהפכה המתגלגלת כבר שבוע שלישי מזכירה להרבה אנשים שאין יותר לאן לברוח,

 יש סדר יום לאומי בלתי נסבל שמביא מצוקה גדולה בכל רחבי הארץ.

 ואולי בסופו של יום זו מצוקה מבורכת כי יש לה כוח עצום לעורר,

 כי רק היא דוחפת כל כך הרבה אנשים לקום ולהשפיע שיהיה אחרת .

 שבת שלום.