המהפכה שפרצה לתודעתנו ממשיכה לשמח, בחוויה שלי זה מסע מתגלגל הולך וגדל וכל יום של תנועה, סולל עוד כברת דרך בשינוי , בהכרה שאפשר להשפיע ,שכל אחד מאיתנו יכול לשנות את המציאות הבלתי נסבלת של קיומנו.
מצאתי עצמי השבוע, גולש מהמאהלים לבית קפה מסריק, עלה בי רצון לצלם פורטרטים של אלינור ויעל מקפה מסריק, לרגע עלתה בי שאלה , ככה באמצע המהפכה ,יצירת לב שאינה קשורה?
עלה בי רצון עמוק אחר שקשור לרצף של מאין אני בא ולאן אני הולך .
אני מכוון עכשיו ליצור דימויים שמתכתבים עם ציוריה של אימי ליאורה הרמן 1921-1980
אימי ציירה אנשים ונופים בשנות השישים שבעים שמונים בתל אביב.
במלחמת העולם השניה בהיותה בת 21 נאלצה להסתתר באמסטרדם כמו אנה פרנק ומתוך כישורי הציור שלה זייפה תעודות למחתרת ההולנדית, היה בה אומץ ללכת עם האמת שלה.
אמי כבר מזמן איננה כאן , אך הרצון לחבר יצירות שלה ושלי קיים והתעורר תוך כדי המסע הזה שאני עושה בשנתיים האחרונות ברחובות תל אביב על צעיריה .
זו התכוונות שקיימת אצלי בלב ופשוט שמתי אותה בחדר צדדי.
רגע לפני פרוץ המהפכה התחלתי במסע הזה.
כעת כולי בתוך שמחת היצירה הקשורה בהתהוות הדברים בימים אילו, זה הכאן והעכשיו.
לצד זה מתוך שאנחנו נכנסים למהלך ארוך, אפשר לחזור ולחבור לכל אותם דברים שמשמחים אותי.
המהפכה משמחת אותי במובן עמוק יש בה אנשים צעירים יקרים שלקחו על עצמם לברוא שינויי והם עושים זאת על מצע של אמת , אהבה, טעם ומשמעות .
בתוך התנועה הזו יש בי שמחה ליצור המשכיות לתעוד שלי את צעירי תל אביב ,אותם אנשים יקרים שפגשתי עוד בטרם.
התנועה הזו לוקחת אותי כל פעם לתחנה אחרת.
והכי משמח שהכל קשור בכל .
