יום הזכרון וערב יום העצמאות השנה חל גם ביום הולדתה של אימי הציירת ליאורה הרמן 1921-1989
לאחרונה במסגרת ההכנות לתערוכת "בין נטף לפלורנטין " שתיפתח ביום רביעי במוזיאון ארץ ישראל בת"א,
הלכתי לחפש בארגזים הישנים חומרים שצילמתי ובין היתר מצאתי שיקופית של אמא מסוף שנות השבעים
מציירת באבו גוש מוקפת נערים מקומיים שמסתקרנים להתרחשות .
זו הזדמנות לחשוף צילום זה ביום שיש בו חיבורים של עצב שמחה זכרון ועצמאות .
זו הזדמנות לחשוף צילום זה ביום שיש בו חיבורים של עצב שמחה זכרון ועצמאות .
וגם להפנות תשומת ליבכם לטור של אביגייל גרץ חברה יקרה בניו אייג -"מעריב".
אביגיל גרץ -"הקארמה מצלצלת פעמיים- הסיבה שאנחנו חיים בסבל היא בגלל חוסר הנכונות של שני העמים להבין זה את זה. אבל לנו, למתרגלים הרוחניים, יש תפקיד - להיות ההתנגדות לקול המיואש, המפוחד והכועס ולא להאמין למה שהמדיה מספרת לנו."
"עלינו להבין שהעם הזה (הפלסטיני) אוהב את הארץ. כמונו, באהבה לגיטימית". המילים הללו לא נלקחו ממניפסט של השמאל הרדיקלי וגם לא של מתרגל דהרמה המחויב להפחתת הסבל בעולם ולהבנה שכל היצורים הברואים רוצים וזכאים להיות מאושרים.
המילים הללו נכתבו על ידי הוגו הרמן, פעיל ציוני שבתחילת המאה העשרים ביטא קול נדיר כשכתב, "עתידנו תלוי בשאלת השכנות. לא מדובר בפתרון רדיקלי, כי אם בפתרון של הבנה, ידידות ואנושיות. תנאי מוקדם לכך היא הנכונות להבנה".
להמשך המאמר הקישו ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.