הספר הזה יוצא לאור בזמן יאיר, ימי הפסח, עיתוי מושלם.

"איפה זה צולם?" שאל אותי חמזה. "אני אדפיס לכם את הספר, זה בארץ?"
כך הציג עצמו בפנינו האיש שהדפיס לנו את הספר בבית הדפוס.
"הצילומים מהרי ירושלים, ליד אבו גוש", השבתי לו ואז שאלתי: "מאיפה אתה?", "מירושלים", השיב בגאווה, "מהר הזיתים, ממש מעל הכנסייה הרוסית".
האם לספר לו שסבי קבור בהר הזיתים? אנחנו כבר ליד המכונות הגדולות, כמו אוניה לפני הפלגה, מתדלקים, מנקים , בדיוק סיימו להדפיס.
שמחתי להכיר את חמזה. מאור פניו והשמחה לקראתנו, חיכו לנו.
שונה כל כך מהמראות והקולות שכולנו חווינו בימים מתוחים אלו, פשוט דו קיום של כבוד.
זה מתעתע כמו החיים. איך בארץ כזו קטנה מתקיימים כמה מצבי חיים בו זמנית, זה לא מניח לי הפער הזה - ליצור, להדפיס ספר, זה ממש אנטי-דוט למצב.
אני מודה לנשמתי שציידה אותי בצ'אקרת היוצר. זהו עוד שלב בלידה, חגיגה קטנה גדולה בימי הפוגה סוערים. אני מרגיש עד כמה קשה להתנתק מהאנרגיה שהוטענו.
לבית הדפוס הגענו כצוות: יעל קוטלר קלדרון, מעצבת הספר, חברה יקרה מוכשרת ומסורה שבראה מרחב בספר הזה (אתם תחוו זאת בעצמכם אני מאמין כשתקבלו את הספר), תחיה זוגתי, העין השלישית והלב הרגיש ואיתן בני, העין הטובה המתעדת.
אני מתמסר. אין לי ידע להתבונן ברזולוציות כאלו שנדרשות כרגע בהדפסות הניסיון, בשביל זה נולדנו להשען אחד על השניה: קל לי להיעזר, משמח אותי לעזור.
בחוץ אורזים הגדות פסח לילדים. ריח חריף של צבעים, לצד המחשוב השקט, מכונות הדפוס מרעישות, ההתרגשות גדולה וגם העייפות. קשה לנשום עכשיו, אפילו שיש "הפסקת אש".
לאיפה נעלמה האנושיות? כאן היא נוכחת מאוד.
אני רוצה למסור תודה גדולה לטל רז המפיקה, לחמזה ולכל צוות בית הדפוס ע.ר.
הספר הזה יוצא לאור בזמן יאיר, ימי הפסח, עיתוי מושלם. זו הזדמנות לשוב ולהודות לכן ולכם, אנשים יקרים שמלווים את מסעי בלב אוהב, מפרגן ונדיב. בזכות תמיכתכם, אני זוכה לממש רצון עמוק.
זו גם הזדמנות לברך כל אחת ואחד בימי שער אילו של חג החירות. שניטען כולנו באנרגיה חדשה כמו הטבע שמספר לנו על השתנות והתחדשות. שניזכר איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות.
חג שמח,
נינו.

                                                 ותודה גדולה לאיתן הרמן שצילם וערך.

טרסות – רסן הפשטות / 6 דקות / בימוי: נינו הרמן

מי  מנהל את חוכמת העיתויים? מן הסתם בורא עולם.

הנה, בדיוק בעת הזו, לקראת הדפסת הספר "הר הרוח" נלך לחגוג בפסטיבל אפוס 14 - סרטים בעקבות משוררים, שבו יוצג בין עשרת הנבחרים הסרט שלי על מוסא ויאיר שנקרא  "טרסות - רסן הפשטות".

את הסרט צילמתי וערכתי בשנות השמונים בנוף הפראי של נטף, הרבה לפני המהפכה הדיגיטלית. זה סרט שהוא 

קפסולת חיים ובו הסיפור על על יאיר ומוסא איברהים שגם הוא כבר הלך לעולמו.
הסרט מצולם בקצב המעניק מרווח נשימה בהתאמה לשירו של ניסים אמון ולהקראה של הדס גלעד. הרעיון וההזמנה לקחת חלק בפסטיבל סרטים בעקבות משוררים נולד בזמן תהליך עריכת ספר האמן שלי "הר הרוח" אצל יוצרי הסרטים המופלאים אביגיל גרץ כלתנו ואיתן הרמן בננו שאף סייע בעריכה מקוצרת מותאמת לפסטיבל.
 

סיפור הידידות עם מוסא התחיל ככל הנראה לפני חיים אלו. אולי נדברנו אי שם מעבר לזמן הזה, באיזה שבט אינדיאני להיפגש עוד פעם כאן, באדמה הזו, לחלוק יחד כבוד ואהבה לטבע, לאדם, לאדמה. מוסא הוא פרטנר גדול עבורי לחוויה הזו. שנים של יחד בטרסות, הופכים כל אבן, למדתי ממנו כל כך הרבה, הקשבתי לו מהלב והוא הביא את כל כולו לעבודה, לחברות, לקשר מיוחד. הרגישות וההקשבה שלו לא נופלות מיכולות הסיפור.
בוקר בוקר כשהיה מגיע היה מכחכך בגרונו, משתעל קלות כמו מבשר בעדינותו - הנה, הגעתי .

את יאיר שלנו מוסא אהב כמו בן. לימד אותו לעבוד. על עצמו תמיד סיפר שהיה בבית ספר כמה ימים בלבד – אחרי שחזר נתן לו אביו מקוש ועשה לו בית ספר חקלאי. את אשר לימד אותו אביו העביר לנו וליאיר, יחד היו יורדים לחלקה, בונים טרסות. כמו אחד מזקני השבט של פעם, החכמה הפשוטה הזו שיוצאת מפלח זקן ואוהב היא כמו המים והלחם של טהא מוחמד עלי. כשהייתי ילד בלעתי את ספרי קרל מאי, התחברתי לאינדיאנים, לחרות שלהם, למיומנויותיהם בטבע. מוסא בעיני הוא אינדיאני לכל דבר. איש שמחובר ליקום. האבנים היו בנות שיח עבורו, וגם מקור אנרגיה ושמחה, הוא זיהה והכיר את צפיפותה של אבן על פי צליל הנקישה עליה. הוא העניק כבוד רב לטבע. 

מוסא הוא כל כך הרבה עבורי - הוא חבר, הוא נטף, הוא יאיר, הוא בית, הוא נחלה, ארכיטקט גנים, מהנדס של הטבע, מטפל בעשבי מרפא, בעל חוכמת חיים נרחבת שספג מאביו ולמד בדרכו. מוסא נטוע בכל עץ ואבן, הכל מעשה ידיו, בכל בוקר אני פוגש אותו בטרסות, באדמה, באבנים. מוסא גידל את יאיר לאהבת האדמה, לעבודת האדמה, והפך את חלקתנו מהר טרשים לגן טרסות.

בכל בוקר כשהיה מגיע לעבודה או לכוס קפה היה מברך בברכת חג שמח. מדוע? כי לדבריו - "בן אדם הלך לישון, קם בבוקר, לא  מת -  חג שמח".

בימים אלו במיוחד, אני זוכה לספר על חברות אמת מיוחדת ורבת שנים זו, ומתרגש לקראת הקרנת הסרט בקרוב בפסטיבל, בדיוק רגע לפני יציאת ספרי "הרו הרוח", ורוחו של יאיר בכל אלו ובי.

פסטיבל אפוס 14 - סרטים בעקבות משוררים, יתקיים ביום חמישי, 9 במרץ, בשעה 19:30 באולם קאופמן במוזיאון תל-אביב. תודה לאוצרת התכנית, יסמין קיני.

"הר הרוח" ספר האמן שלי ובו שירים וצילומים יצא בקרוב גם הוא, ואפשר עדיין להצטרף ולתמוך בהוצאתו לאור.

להיות חלק מקהילה ירושלמית ניו יורקית הנקראת "בבלי ירושלמי" .

"גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע" אמר יעקב חברי בסבב הסיכום אמר והצביע עלינו היושבים במעגל סגירה גדול, מביט בנו אחד ואחת ואומר "כי אתה, ואתה, ואת, ואת, ואתה עימדי" - רגע ענק שלא אשכח.
יעקב, איש דתי שאהבת האדם בליבו ובפיו לקח את הפסוק הזה לחיים, ליום יום, לבין אדם לחברו, וכשאני נזכר ברגע הזה אני מתפלל שנזכה גם בחברה שלנו בימים אילו לחיבורי לב שכאלו.
היום אני משתף אתכם בשמחה ובגאוה שלנו להיות חלק מקהילה ירושלמית ניו יורקית הנקראת "בבלי ירושלמי" המורכבת מאנשים בעלי השקפות עולם ואורחות חיים שונים, מגילאים שונים. אנו נפגשים בלימוד בחברותות, בהקשבה אחרת למקומות חדשים, זו השנה ה-25, ולאורך השנים חוויתי איך ניתן למרות המציאות הפוליטית והרגשית לגשר, לוותר לאמונות לדעות לעקרונות למען האחר.
בבלי-ירושלמי קמה מתוך עניין לכונן ולחזק קשרים אישיים ולימודיים בין יהודי ישראל ויהודי תפוצת צפון אמריקה. הקבוצה הזו היא למעשה הרכבה של שתי קבוצות, אחת של יהודים מכל הזרמים, המינים והגילאים מניו-יורק ואחותה, קבוצה של 'מעורב ירושלמי'.
בכל שנה נבחרת ועדת לימודים כאן ושם ונבחר נושא לימוד שנתי בו מתעמקים משני עברי האוקיינוס. פעם בשנה נפגשים לריטריט כאן או שם בניו-יורק ללימוד, דיבור, שיחה, יצירה, תפילה, טיולים, ריקודים ודיבוק חברים וחברות. במרוצת הזמן הפכנו מקבוצה לומדת לקהילה שהיא כמו משפחה גדולה. אנחנו לומדים מי אנחנו כיהודים ולומדים אחד על השניה ועוד על עצמנו.
הקהילה היא וולונטרית לחלוטין. מתוך ערבות הדדית ורצון שכל החברים, בעלי אמצעים וכאלה שאין להם, יוכלו להיות חלק.
השנה יתקיים הריטריט כאן בארץ ולכבוד הריטריט ולרגל צאת הספר שלי "הר הרוח" לקחתי על עצמי יעד לתרגם את ספר האמן שלי לאנגלית לטובת חברי וחברותי אילו ועוד רבות ורבים אחרים מעבר לים ולאוקינוס.
אני מרגיש אסיר תודה על כך שאני חלק מקבוצה מופלאה זו.
בינתיים, ההדסטארט של הספר "הר הרוח" ממשיך - נותרו לנו עוד 23 ימים בהם ננסה להגיע לעוד קוראות וקוראים, להפיץ את הספר והלוואי שגם נגיע ליעד שיאפשר לי את תרגומו לאנגלית.
בימים אלו במיוחד, על רקע המאבק כאן וגם שם, כשכבוד האדם באשר הוא נרמס ברגל גסה, זה מרגש ומעצים לחוות ערבות הדדית שכזו שבבסיסה רוח חופשייה, רצון בקרבה, שמחת יחד ויצירתיות.
שבת שלום,
נינו.
* צילום מהריטריט בעין גדי ינואר 2012

..."כאב הלב העצום הוא על הניגון שבה החבורה המהוללה מובילה אותו...."

 בחרתי להניח פוסט זה מתוך הפייסבוק למען חוקרי ההסטוריה , למען נכדי.  מתחבר לכל מילה.

 תודה לשיבי פרומן  ולעמיר טירקל  על הצילום המופלא  והחכם הזה.

שיבי פרומן


בתורה האחרונה של החיים שלו, רבי נחמן מברסלב אומר שהעיקר בחיים זה לא המילים, אלא הניגון. העיקר זה האופן והאוירה שבה מובילים דברים ולא בהכרח התוכן שלהם. הצורה שבה עושים דברים היא חלק מהותי מאוד, אולי הכי מהותי לנכונות ולטוב או לרע שבהם. ניגון גרוע יכול להרוס מילים יפיפיות ולפעמים גם להיפך.
אני מתנגד למילים של הרפורמה הזאת, חושב שהיא מוגזמת מידי, מסוכנת ורואה בעיקר חסרונות צמחים ממנה.
אבל כאב הלב העצום הוא על הניגון שבה החבורה המהוללה מובילה אותו. גאוות המנצחים, הנקמנות, השמחה לאיד, ריצת האמוק הדורסנית, האגו טריפ. איזה הרס זה זורע, ה' יעזור.
הרפורמה אולי תעבור ככה ולא תהיה כזאת הרסנית בסוף, אולי יעשו בה שינויים כדי לרכך ואולי לא תעבור בסוף בכלל. מי יודע.
אבל הניגון שבה מובילים אותה, ישאר איתנו לשנים רבות, פוצע, מסריח ומפיל חללים רבים.
התחננתי הבוקר בתפילה, שמישהו מהם יתעורר כבר, שיהפוך את המנגינה ויסדר את המילים, עדיין אפשר למזער נזקים.







שיבי פרומן
1 ימים ·



נעצרתי 4 פעמים באוסלו, כאשר קראו לי פרופלור שמעכב את ההיסטוריה.
ראיתי בכפר מיימון את החיילים שלי צרים עלי, המפקד שלהם ממש לפני רגע.
בהתנתקות נזרקתי מהאוטובוס של הפינוי לרחוב באשקלון שהביט עלי בבוז, משהו שמפריע לשגרה, רציתי להקבר מבושה ואכזבה.
בפינוי חומש פגשתי אמנם את אשתי, אבל הרגשתי שהמדינה מתגרשת ממני.
והשיא היה חודשיים אחר כך בפינוי האלים של עמונה, שראיתי אחים שלי שרים מחובקים ומוכים באלות, כבר ממש חשבתי להחזיר את הדרגות, רתחתי מהרמיסה והניכור לרגשות שלי.
ואולי דווקא מתוך הטראומות שעברו עלי, אני מצפה ודורש מההנהגה הנוכחית להוביל אחרת מהפכה שמטריפה ציבור גדול כל כך, שנוגעת לו ביסוד של הקיום, ששומטת לו את הקרקע.
לעצור הכל, להיות קשוב, לא לרמוס, להתגבר על פוטנציאל ההצלחה המדומה, לכוון טוב טוב את המיתרים שמגדירים את הדרך, להתפשר, לנסות מוסכם ומשוכלל יותר.
הנר דולק ואפשר עוד לתקן
חודש טוב ושמח

                                                     שיבי פרומן  מתוך עמוד הפייסבוק שלו , 

תודה מעומק הלב על כל תמיכה שיתוף תגובה וחיזוק

חברים וחברות יקרים, אני מתרגש לשתף שקמפיין ההדסטארט של ספרי "הר הרוח" הגיע ליעד!
בזכות כל אחד ואחת מהתומכות והתומכים, הספר יראה אור בקרוב.
אני רוצה להודות מעומק לבי על כל תמיכה, שיתוף, תגובה וחיזוק.
זה בוקר לא פשוט עבורנו כחברה, כמדינה, אבל התעוררות הרצון המשותף מורגשת. חיי היצירה ממשיכים לפעום והרוח האנושית, האחווה והשיתוף מורגשים ואני מודה עליהם.
מה עכשיו?
לקמפיין נותרו עוד 26 ימים, מה שאומר שיש לי עוד 26 ימים להגיע לעוד קוראים וקוראות שישמחו בספר ויקבלו ממנו השראה. בקרוב נרענן את התשורות קצת, ונמשיך לשתף כדי להגיע לעוד קהל ולשתף עוד א.נשים בהוצאתו לאור של "הר הרוח".
אשמח אם תוכלו להמשיך להגיב, להמשיך לשתף, להמשיך לתמוך בספר ובי כדי שביחד נוכל לא רק לצאת לאור אלא גם להגיע לעוד ועוד עיניים טובות ולבבות פתוחים.
בינתיים, אני מעדכן שעבודת ההפקה של הספר מתקדמת מאוד ואנחנו בהגהות אחרונות לקראת הדפסה בקרוב.
תודה שוב לתומכות ולתומכים, לא יכולתי לעשות זאת בלעדיכם!
נינו.
אסיים בשיר מהספר שיתאים ליום זה:
*
אֵיךְ זֶה שֶׁנִּשְׁמָתִי לֹא בּוֹדֵדָה אַף פַּעַם?
אֲנִי שָׁר לָהּ שִׁיר אַהֲבָה
זֶה לֹא קָשֶׁה, הִיא מַקְשִׁיבָה
אֵין בָּהּ רוֹמְמוּת וְשֵׁפֶל
רַק שֶׁקֶט

הר הרוח, שולח אותי ואתכם למפגש עם הנשמה.

צריך להיאחז חזק במעקה כדי לא ליפול לתהומות השיח של ימים אלו.
אני מאמין שזה לא רק אצלנו רעידת האדמה הזו, וגם חברי מעבר לאוקיינוס חשים בטלטלה הזו אצלם.
אצלנו יש את הזמן הלינארי שממשיך להוביל אותנו על אדמה רועדת ויש את מרחב הנשמה שמתעורר אצל רבים לספר סיפור חדש בחיינו ובכלל סיפור חדש באנושות.
לא סתם, בימים בהם מתחולל מאבק כזה בין אלו שרוצים להחזיר אותנו שנות דור אחורה לבין הרוח החופשייה שפועמת בלב רבים כל כך, קורים שינויים טקטוניים. כולנו נדחפים ברוח עזה אל הלא נודע.
"ויש את אותו מקום ער בתוכנו שיודע מאין באנו ולאן הולכים".
במסע האישי שלי אני אוסף עצמי יום יום מהמרחב הרגשי ומתמקד עד כמה שמתאפשר במרחב היצירה. גם שלב זה של הוצאתו לאור של ספרי, "הר הרוח", קורא לי לחיבור ללב ליצירה, ודווקא ימים אלו קוראים להעמקה נוספת, לתרגול רוחני.
המציאות הרגשית כה ממגנטת לסערה ומרחיקה אותי מהנשמה.
הספר "הר הרוח" שולח אותי ואתכם למפגש עם הנשמה, מפני שזוהי יצירת לב שעוסקת בדיאלוג עם נשמתי, נשמת יאיר ועם נשימת העולם.
העיתוי של יציאתו לאור כנראה אינו מקרי. בתוך רעידת האדמה המתרחשת העיסוק בו שולח אותי למשמרות קטנות כגדולות כאלה של חיבור לשירים, מטלות של הפקת הספר עצמו ופניות בבקשות התמיכה.
תוך כדי השיתוף במסע הזה אתכם, חברותי וחברי היקרים, נבראים מפגשים וכל פעימת לב במרחב מגבירה את האור וזה כל כך מחזק ומפעים.
בתמונה: כבר מימי ילדותי יצירת קשר היתה מקור לשמחה

אמנים למען ספריית גן לוינסקי /תערוכת מכירה שנתית

 

  רווית הררי :"הנה מגיע הרגע הזה בשנה, ובקרוב שוב תתקיים תערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי, גם השנה - באוצרותי. בכל שנה אני גאה מחדש להיות חלק מצוות יקר של אנשים, כולל עשרות רבות של אמנים מובילים, שמתגייסים בנדיבות רבה ועל אף ריבוי הפניות, שנה אחר שנה למען המשך קיום פעילותה של הספרייה. ההכנסות מתערוכות ההתרמה הן המקור העיקרי למימון פעולות הספרייה ומאפשרות לה להמשיך לפעול.



לאור הצלחת התערוכות המקוונות בשנים האחרונות, התערוכה תתקיים באופן מקוון בחודש פברואר 2023. אתר המכירה ייפתח לרכישה למשך ארבעה ימים בלבד.

   

הר הרוח יוצא בעזרת נשים רבות מוכשרות מקצועיות שכל אחת יוצרת מרחב משלה בספר הזה

"אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת בַּסָּלוֹן.
הָיִינוּ צְרִיכוֹת לְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם
לָצֵאת לְמַסַּע הַסְבָּרָה עַל הַחֶמְלָה
לְהַזְכִּיר לְכֻלָּם: פַּעַם הֱיִיתֶם תִּינוֹקוֹת. מִישֶׁהִי יָלְדָה אֶתְכֶם."
כך כותבת Hadas Gilad, משוררת, עורכת, חברה, בשיר "מעגל אמהות" מתוך ספרה "מעל אופק השכמות" .
אצל הדס אני לומד לחבור לכתיבה, זו חוויה מגדלת לב לאהבה, זה מסע אינסופי תובעני כי מול האהבה יש רק פחד, והפחד נוכח בימים אלו באויר שאנו נושמים.
לו רק היו מנהיגות אותנו נשים…
הדס ערכה את ספר האמן שלי "הר הרוח".
זה ספר שיוצא בעזרת נשים רבות מוכשרות, כל אחת יוצרת מרחב משלה בספר הזה.
ולצידי יש את תחיה הרמן, אהבתי, אם ילדי, שותפתי למסע, שזו עוד הזדמנות להודות לה על היותה מרחיבת לב, תומכת, נאמנה ומסורה בקמפיין החיים.
תחיה היא אישה שנוגעת ויוצרת בחומר, בעיקר בקרמיקה, ועכשיו לכבוד הקמפיין והספר העלינו בשמחה ובהתרגשות עבודות קרמיקה שלה כתשורה בקמפיין.
עבודות הקרמיקה של תחיה הן בעבודת יד וציור ידני, ללא שימוש באובניים.
מוזמנים לרכוש ולתמוך בהוצאת "הר הרוח" לאור העולם.

       

     כל   5  הצלחות  היפיפיות  יצירתה של תחיה "נחטפו" .

הרו הרוח יקח אותנו למסע של עצב ושמחה

חבר שכן שאל: "הרגשתם את רעידת האדמה בלילה?"
ואני עניתי: "אני ישן כמו העצים בחוץ לא נותן לטבע להפריע לי".
אני כל כך מודה על שאנחנו כאן בנטף בתוך הטבע כבר 40 שנה.
הקרבה הזו לקיום, ליקום מפעימה ופועמת בתוכי.
ויש את יאיר, בני, שגדל ונקבר כאן בהר ממול לחלון ביתנו, והוא קרוב ורחוק.
אני חי כאילו אינני, מביט על עצמי מעבר, מה יגידו, מה הבינו מה נשאר ומה ממשיך.
אפשר לנהל שיחה כזו גם עם הזכרון, עם הרישום של הרגע, מה נכנס ומה הושמט.
אני שמח כל כך שהצלחתי לכנס הכל לספר - את הדיאלוג שלי עם יאיר, עם הנשמה, עם הטבע.
זה לא ספר "מסכם" או "סוגר", אלא ספר שפותח, תוהה, שואל, כי ההתרחשות הזו שאירעה לפני 23 שנה ממשיכה לחיות בתוכי בכל כך הרבה מובנים, כמו הדרך הביתה שמעוררת את היוצר שבי - לספר, לדבר, לכתוב, לשתף.
הספר "הר הרוח" יקח אותנו למסע וההתרחשות המרגשת הזו של מפגשים נמשכת תוך כדי שהוא יוצא לאור ותימשך לאחר מכן כשהוא ינוע בעולם ואני איתו.
אנחנו ממשיכים בקמפיין - הספר, אני ואתם.
אני מזמין אתכם להשתתף בשמחה ובעצב - בשניהם יש פעימת חיים של יש.
אסיים בשיר מתוך הספר "הר הרוח"
הלינק לתמיכה בתגובה הראשונה.
*
הַבּוֹקֶר שָׁמַעְתִּי הֶמְיַית יוֹנִים
כְּמוֹ בַּבּוֹקֶר שֶׁאַחֲרֵי לֶכְתֵּך
הַטֶּבַע חָגַג עַל פִּי טִבְעוֹ
רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.

הר הרוח - ספר שירים וצילומים ראשון שלי עלה לקמפיין הדסטארט.

הרגע הגיע ואני מתרגש ממש!
הר הרוח - ספר שירים וצילומים ראשון שלי עלה לקמפיין הדסטארט.
זה הרגע שאני מזמין אתכן ואתכם להצטרף אלי להוצאתו לאור.
האמת היא שההתרגשות שלי כפולה כי בשבת אחגוג את יום הולדתי וזו חגיגה נפלאה עבורי השנה להגשים את הוצאת הספר לאור יחד אתכן ואתכם.
השירים והצילומים שבספר נולדו בשני העשורים האחרונים, לאחר מותו של בני, יאיר.
הדיאלוג ביני לבין יאיר עדיין לא תם, ודרך הכתיבה והצילום, התאפשר לי לגשת אל הכאב ולהתמיר אותו ליופי.
אני רוצה להודות לנשים אמניות נפלאות שהיו שותפות לדרך והיתה לי זכות כמו גם הנאה לעבוד איתן -
Hadas Gilad משוררת וסופרת שערכה איתי את הספר ברגישות רבה.
Yael Kotler Kalderonמאיירת ואמנית שעיצבה את הספר בכישרון רב.
תודה גם להוצאת כהל כהל הוצאה עברית, Cohel Publishing House
אני מזמין אתכן ואתכם להיכנס לעמוד ההדסטארט לצפות בסרטון, לקרוא על הספר ועלי, לבחור תשורה מרשימת התשורות ולתמוך בספר ובי.
יש מגוון רחב וטוב של תשורות אמנות, ויש כמובן את הספר במחיר מוזל ולפני כולם!
אשמח שתצטרפו אלי ותתמכו בספר
ואשמח לא פחות אם תוכלו לשתף את הפוסט הזה ואת הקמפיין הלאה כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר תומכות ותומכים. מי שמשתף לא לשכוח - להעתיק את הלינק לתמיכה (בתגובה הראשונה) ולהדביק אותו גם בפוסט שמשתפים.
במהלך השבועות הקרובים אני כמובן אשתף עוד מהספר, עוד עלי ועל הדרך שלי, ואספר על תשורות מעניינות ועל התהוות הספר צילומו וכתיבתו.
תודה לכן ולכם מראש על כל תמיכה ושיתוף.
באהבה, נינו.

כל כך מודה לחברותי על תמיכה והשתתפות מלב אוהב .


Noga Eshed

את Nino Herman אני מכירה מהפייסבוק, מקהילת כותבים שהיינו בה יחד,
ואחכ מלקרוא אותו כאן
אף שאנחנו גרים הר מול הר, לא באמת נפגשנו אבל פגשתי אותו הרבה דרך כתביו
שיריו שהם בעת ובעונה שוברי לב ומרחיבים אותו
הקשר המיוחד שלו עם בנו יאיר, שכבר לא נמצא כאן בגופו הרבה שנים,
קשר שניבט מהשירים שלו, ומעורר השראה וגם עצב וגם תקווה.
מהקשר שלו להר הרוח, לנטף
מהמבט היפה שלו על העולם סביב, כפי שניבט מצילומיו שהם מלאים חמלה ויופי.
איש כזה שעושה חשק להכיר, שנותן תקווה על כך שהוא בעולם.
ורצון לקרוא עוד ועוד מהמילים שלו.
הוא מוציא עכשיו ספר של שיריו וצילומיו בשם "הר הרוח"
ספר שערכה Hadas Gilad
והשיק פרויקט הד סטארט להוצאת הספר.
אני מחכה עד מאוד שהספר הזה יצא לעולם.
בהצלחה נינו יקר! איזה כיף
קישור לפרויקט, בתגובות
הנה כאן צילום של נינו ושיר מתוך הספר

Elinor Dori

בערב קיצי אחד נטול דאגות, לפני למעלה מ-10 שנים, ישבתי עם חברות ב"אלבי" המיתולוגי, ועשינו מה שתמיד עשינו ב"אלבי":
הבטנו בחוץ שהביט בנו מביטות בעצמינו.
זו היתה תקופה מלאת התרגשויות - רכבות של הרים, ריקודים של הלב, שמשות וירחים. נפגשנו שם אחת לשבוע או שבועיים, צמאות ליצירה ופעולה ואהבה.
באחד הערבים נכנס למקום איש עם מצלמה. התבוננתי בו, נפעמת, ואפילו לא הבנתי למה. עיניי נתקלו בעיניו ובבת אחת הרגשתי איך הלב עולה על גדותיו.
ולא הבנתי.
מה לי ולאיש זר עם מצלמה, מבוגר ממני בכך וכך?
אבל משהו במבטו לא נתן לי מנוח. הסתקרנתי ועקבתי בשקיקה אחר תנועותיו.
הוא זיהה את אלו וניגש אליי בחיוכו המאיר ושאל לשלומי.
ככה מצאנו את עצמינו יושבים על הבר ומדברים ומדברים ומדברים. מדברים כאילו מאז ומתמיד הכרנו.
ככה ההכרתי את נינו וככה זכיתי בחבר אהוב,
שבכל פעם שיוצאת מפגישה איתו אני נזכרת בצד המואר של הירח.
משהו בו תמיד מחזיר אותי אל אלינור שתמיד כמעט נשמטת לי מבין האצבעות.
איזה מזל שיש לי נינו כזה בחיים.
*
אז דעו שבימים אלו ממש נינו יצא בקמפיין הדסטארט לקראת הוצאתו לאור של ספר האמן שלו.
חלום גדול שנינו חולם כבר שנים, והנה הנה קורם עור וגידים.
בספר - שילוב מרגש של תצלומיו המופלאים ושיריו.
ובא לי שלכל אחד.ת יהיה את הספר הזה של נינו בבית שלו.
בקומנט הראשון - לינק להדסטארט.

Tamar Eisen

בהסתכלות פנימה, במציאת הטוב, בראייה מפוכחת וחכמה, בעומק רגשות, בנפש פתוחה ובאהבת אדם, כך אוסף Nino Herman דימויים נוגעים ואנשים.
הפנים הסוער היה גם לשירה, ועכשיו לצד צילומי הר הרוח הליריים, התגבשו אלו לספר ראשון.
בהצלחה איש אהוב.
הלינק להדסטארט בתגובות. מוזמנים לתמוך



‏‎Tali Cohen Zion‎‏ נמצאת עם ‏‎Nino Herman‎‏.
25 דק' ·



הכרנו לפני שנים, כשערכתי את מדור הניו-אייג' של nrg מעריב. לנינו היה שם טור, ואני הייתי מקבלת ממנו מדי פעם תמונות של רגעים קטנים-גדולים מהחיים, ואת המילים הנהדרות שלו לצדן. כל תמונה היתה עולם שלם. כזאת שעוצרים רגע לידה. הטקסטים העידו על נפש עשירה, חוקרת, שלא מעוניינת לעבור ליד החיים אלא להיות בתוכם באמת. נפש אוהבת אדם.
ועכשיו הוא מוציא ספר אמן בשם "הר הרוח" ובו התמונות החד פעמיות שלו וגם שירים נפלאים, אז מי אמרה שלא קורים פה גם דברים טובים?
מוזמנות/ים לתמוך, כי יש דברים שהעולם באמת זקוק להם עכשיו
לינק בתגובה הראשונה

גלגולה של ברכה

יתכן שחזרו ציפורי האביב? אולי החורף השחון?

ישבתי ברגע של הפוגת הרוח המזרחית

תופס קצת שמש בין המסכים למציאות. מקשיב לנשמת החוץ,

ציוץ ציפורי שיר שכל כך שימחו אותי הובילו אותי למגירות חוויה מרגשת .

דיאלוג בין סב לנכדו ,אלון כאן בסרטון בן שנתיים .

מברך את כולנו לימים מייטיבים.

שבת שלום .

התבוננות

 

זריחה, הבוקר בירקון.

 מתוך דף הפייסבוק של  Ronit Feingol 

"זריחה, הבוקר בירקון. השמש הגיחה לכמה דקות ואז נעלמה בסבך האובך.

 חברי היקר הצלם נינו הרמן Nino Herman  הציע שאשתף.

 אנחנו מתרגשים יחד לקראת יציאת ספר האמן הראשון שלו."

                                                תודה גדולה לרונית חברתי האהובה, מאד אהבתי את הצילום הנפלא שלה .

מתכונן להדסטארט של ספר האמן שלי "הר הרוח"

אני רוצה לשתף אתכם שבימים אלו אני מתכונן להדסטארט של ספר האמן שלי "הר הרוח", שהוא ספר שירים וצילומים. 

שוב, כמו בחווית המסע שלי, מימד הלב של אנשים רבים תומך ועוזר לחלום הזה להתגשם.

בהלך הרוח של זמנים אילו כשמנסים לדכא את חופש הבחירה והיצירה שלנו, אני משתדל לא לתת לחוץ לשבש.

 לשם כך מדרבן את עצמי לעשייה ויצירה מתוך תחושת חופש .
ממקד את התנועה פנימה, לגוף, לחושים . מניח לגל הזה לשאת אותי דווקא בתקופה זו.
יש לצידי צוות מופלא - Hadas Giladהעורכת המופלאה ש"הוציאה את הפנינים מהנהר" וערכה אותם לספר, 

ו Yael Kotler Kalderonאמנית העיצוב שבראה מרחב בפני עצמו בעיצוב משובח של הספר.
יש גם גאווה משפחתית - Eitan Herman Avigail Graetzבני צילם אותי לסרטון ההדסטארט.
אנו מכינים לכם ולכן תשורות יפות ונחמדות (יחד עם הספר עצמו כמובן), ואני מתרגש ומחכה לשתף את כולכןם.

 ההדסטארט יעלה בקרוב ותוכלו לשתף פוסטים, להשתתף ולתמוך בי בהוצאה לאור של "הר הרוח".
בינתיים הנה כריכת הספר.
שבת שלום.

אתמול הצטרפתי בשמחה גדולה ל"כהל הוצאה עברית "

רוצה לשתף אתכם בשמחה שלי בימים מורכבים אלו רגע לפני שעוברים דף ל- 2023.
לפני שנים Yuval Yavneh חבר יקר, סיפר לי על הוצאת "כהל" שחלם והקים, מאד אהבתי את הקונספט.
אתמול הצטרפתי בשמחה גדולה לחבורה הזו כהל הוצאה עברית, Cohel Publishing House .
אנחנו בשלבים אחרונים של הוצאה לאור של ספר האמן שלי שנקרא "הר הרוח- שירים וצילומים".
הוצאת כהל היא קולקטיב של אמנים ממדיומים שונים (סופרים ומשוררים, מוזיקאים ואמנים פלסטיים)
המשתפים פעולה בהוצאה לאור של היצירות שלהם.
בתמונה, שנות השמונים, גליון ראשון של "נטף – סיפור אחר", אותו עיתון שהוצאנו לאור בימי ההקמה של הישוב.
מכונת הכתיבה הייתה של סבא שלי הוגו הרמן, עליה כתב את ספרו "ארץ ישראל כיום - אורת וצללים " כל כך אקטואלי בימים אילו .
שבת שלום .

                                                      https://www.facebook.com/cohelbooks/

מיומנו של סבא

     רגע לפני ציירנו כולנו בלורדים סביב השולחן בסלון
     אלון חוגג עוד מעט יום הולדת 6
    לקראת הוא מכין לכל חבריו ציורים
    תוך כדי פתיחה של הצבעים, מתוך משיכה, פגע אלון לעצמו בעין.
    לא הייתי עד להתרחשות.
    למזלו עבר בשלום ולאחר שנרגע מהכאב והבכי
    שאלתי אותו: איך זה קרה?
   "לא יודע סבא, לא התכוונתי, היד פשוט רדפה אחרי".
    צילמה באהבה סבתא תחיה.
    שבת שלום

כרוכים

פניתי לחברתי האומנית המוכשרת ויקרה Ofri Akavia
בבקשה לכותרת ליצירת הבוקר הזו שעיצבתי.
"כרוכים"כתבה לי במענה מהיר כדרכה לעזור לי לנסח
את אותה תחושה שהביאה
ליצירה זו.
ימים חשוכים וכולנו כרוכים
זו בזה, אין לאן לברוח.
ונדרש
להשפיע שיהיה כאן אחרת.
שבת שלום.

הייני וולטר

מתי סיפור חיים ממשיך להיכתב? בעיקר סביב אנשים שאינם כבר איתנו שנים רבות. אימי סיפרה לנו סיפורים מרתקים מחייה, מחיי משפחתה. והנה עשרות רבות של שנים אחרי מותה התכנסנו כך סתם ביום חול בעקבות מייל וטלפון שהגיעו...

שמעו סיפור:

אתמול באו אלינו לנטף זוג עולים חדשים מארה"ב, שלא הכרנו, אנשים מקסימים, דיאן והארי. הם הגיעו עם ארגז גדול מלא באוצרות. מכתבים, תמונות ומסמכים. דיאן סיפרה בהתרגשות רבה על הקשר שלה למשפחת פינטוס, המשפחה של אימי. "אבי- ולטר גולדשמידט", סיפרה דיאן, "היה החבר הכי טוב של הייני, האח של לורה אימכם". הסיפור חוזר לברלין של שנות השלושים. התברר שהקשר כולו נוצר דרך הייני, אחיה התאום של אימי לורה, שכה רבות סיפרה וכתבה עליו, שנספה בשואה ואני נקרא על שמו - חנניה.

עוד הסתבר לנו שמשפחות פינטוס וגולדשמידט היו קרובות מאוד, ומרגש היה לשמוע עד כמה גורלי היה קשר הזה. אחות של ולטר, אלזה, בחרה לא לנסוע עם הוריה וולטר אחיה לאנגליה לאחר ליל הבדולח. אלא בחרה לעזוב את גרמניה ביחד עם משפחת פינטוס שעזבו להולנד ב1936. התברר שזה נהיה גורלי במיוחד כי מאוחר יותר היא נספתה באושוויץ יחד עם התלמידים שלה אותם לימדה כמורה בבית ילדים חרשים באמסטרדם. הייני נתפס באמסטרדם והוצא להורג במאונטהוזן שבאוסטריה.

דיאן הביאה תמונות שלא הכרנו של אמא והייני בילדותם, בביתם, ועוד מכתבים דרכם אנו למדים שאמא שמרה לאורך השנים על קשר הדוק איתם. לא ידענו דבר וחצי דבר מכל הסיפור שנפתח בפנינו אתמול עשרות שנים אחרי.

דיאן סיפרה בהתרגשות שמצאה את כל החומרים האלו רק לאחרונה, לאחר מות אמה. אלזה, דודתה שנחוותה אצלה כדמות דו ממדית הפכה לתלת ממדית בעקבות החומרים שנחשפו בפניה.

אחותי סיפרה לי שהרגישה שאותה חוויה קרתה לה אתמול עם הייני הדוד שלנו, פתאום הוא חוזר דרך התמונות והסיפורים של דיאן.

אמא שלנו לורה, סיפרה, וכתבה את הספר "הייני " לזכר אחיה התאום האהוב, זה היה כל כך מזמן ופתאום אחיה חוזר, לא דרכה.

דיאן מצאה אותי דרך האינטרנט, תבורך הרשת באשר היא.

בתוך החומרים הרבים שהביאו יש תמונה חדשה לגמרי עבורנו של הבית של משפחת פינטוס בברלין, נדהמנו, כי ברשותנו מצויה תמונה לגמרי אחרת של בית אימי בברלין. בפאזל הרב דורי הזה, אין כבר את מי לשאול, ונותר לנו רק להמשיך לנחש לאורך ולרוחב ולהמשיך לדפדף בספור.

אשמח מאד גם לעזרתכם, האם נראה לכם שיתכן שזה אותו הבית פשוט מחזיתות שונות?

                                      הייני פינטוס

                     

                                ולטר גולדשמידט 

                  

     

            "אתמול באו אלינו לנטף זוג עולים חדשים מארה"ב, שלא הכרנו, אנשים מקסימים, דיאן והארי."

הר הרוח

 

בדרך הביתה

 

פורטרט של פר שבע רצון ובטן מלאה מתיקות,

פורטרט של פר שבע רצון ובטן מלאה מתיקות, שחוסם את היציאה מביתנו, שעה ארוכה
ניסיתי לגרש אותו ואת חברותיו שנהנו לאכול חרובים.ללא הצלחה, תחיה עשתה זאת בקלילות.
הם שייכים למבוא חורון מידי כמה שנים אנחנו זוכים לביקור שכזה.

 

rusti warhurst

     WOW Nino what an amazing photo!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!        

the night owl became the night Cow !!!!!!! and they were sent by the Universe i presume ????

 

 

בוקר של מסיק

"עולם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר, – טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיה! חיה בכל אטומיך, חיה חיי עולם! חיה – וראית כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה! ואולי מי יודע? – אולי עוד ישנם עולמות שאין לך אפילו מושג עליהם!. "
א.ד. גורדון

לאחותי הגדולה והאהובה שחוגגת היום 75

 מזל טוב

לאחותי הגדולה והאהובה שחוגגת היום 75 , התרחקנו במעט מאותה תמונה מרגשת שלך מרחוב ארנון בתל אביב , ומצאתי את הפורטרט הזה שלך אחותי היפה מנמל תל אביב שביקש גם להראות "תמונות תל אביביות ". מברך אותך לבריאות מיטיבה כמצע וסכך , בריאות הולך טוב עם שמחת הלב ואהבה. ויש לך ובך הרבה אהבה לכל השבט הקטן גדול שבראתם נורי ואת ביחד המופלא שלכם. לעוד הרבה ימים של התחדשות והולדת . וחיבוק גדול עד שניפגש.

                  .." התרחקנו במעט מאותה תמונה מרגשת שלך מרחוב ארנון בתל אביב"

נינו סרטם של איתן הרמן ואביגיל גרץ בפסטיבל רצוא

ברגעים אילו נפתח בירושלים פסטיבל רצוא איתן הרמן ואביגיל גרץ יצרו יחד בדרכם האמנותית המופלאה
סרט שכבר הוקרן בהצלחה רבה במספר רב של פסטיבלים ברחבי תבל .

 נאחל הצלחה גדולה להם לסרט שמתחרה מול רבים וטובים .

                                                                                    

נטף - טיול אחרי גשם.

 

אסתי כהן - ..." סופשבוע ראשון בלעדייך"...

ירדנו היום לים המלח,למצפה שלם לביתם של אסתי ואריה ודורון כהן
חברינו האהובים,אוהבים ויקרים, באנו לשבעה של אסתי .
ככה פתאם אחרי חודשיים של מחלה נפרדה מאיתנו .
נפרדה מכל כך הרבה אנשים שפגשנו שמתקשים כמונו להפרד מאסתי כהן.
ישבנו במרפסת ביתם מול הנוף וים המלח הנשקף ממול, נוף שקט עם עוצמה חודרת כמו שהיתה אסתי . עוד אכתוב על היחד הכל כך מיוחד שלנו עם אסתי ואריה נמרוד ודורון היקרים.
כרגע רוצה לשתף במילים שכל כך מפליאות לתאר את מהות אהבתם מסעם שכתב ודיבר על קברה אריה מליבו האוהב .

    אסתי אריה ודורון כהן -מצפה שלם .

     אסתי אהובתי,

"סופשבוע ראשון בלעדייך ואני רוצה לומר לך מספר מילים אך בראש שלי מהדהדת מעין נזיפה שלך: מה אתה מסכם אותי?

אז הפעם לא אאריך בדיבורים ורק אשתף כאן את הדברים, שאמרתי בלוויה ואת המילים והשיר, שהשמיע אהוד בתכניתו בגל"ץ.

אוהב אותך "

קישור לדברים שלי בלוויה:

https://docs.google.com/.../1Nq6y2rz3eEms0yCh0vxn.../edit...

קישור תכנית של אהוד בנאי:

https://glz.co.il/.../%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7...

Ehud Banai - אהוד בנאי

19אתה, תחיה הרמן, Tikva Mulai ו16 נוספים

3 תגובות

אהבה

תגובה

שתף