קצת גאוה משפחתית מדובר בסיפור שכמעט ולא סופר. רגע לפני שהשערים ננעלו והחשכה ירדה על אירופה, אדם אחד הצליח ליזום ולהוציא לפועל מבצע הצלה נועז. בזכות תוכנית ה"העברה" שארגן ברגע האחרון, ניצלו חייהם של כ-2,500 יהודים מצ'כוסלובקיה. על הרכבת הזו היה גם מקס ברוד. בתיק שלו היו מוסתרים כתבי היד של פרנץ קפקא. בלי האיש הזה – ייתכן שהיצירות של קפקא, וחיים של אלפים, היו אובדים לנצח. לאיש הזה קראו ליאו הרמן.
ליאו היה בן דודו של סבי, הוגו הרמן. שניהם היו אנשי מעשה שפעלו בשותפות דרך ארוכה, כל אחד בדרכו. בעוד סבי הוגו התמקד בעשייה החינוכית והתרבותית ובעיצוב התודעה הציונית, ליאו פעל בזירה הפוליטית, האומנותית והארגונית כמזכיר "קרן היסוד". שניהם, איש איש בתחומו, הניחו את היסודות למדינה שבדרך.
התמונה צולמה ב-1935 בניו יורק, בקולנוע "אסטור", לאחר הקרנת הסרט "לחיים חדשים" (Land of Promise). זהו סרט שליאו הפיק ואף היה מעורב בבימויו. במרכז אלברט איינשטיין שהיה אורח הכבוד של ליאו הרמן, שני משמאל
אמש בניו יורק, האגודה להיסטוריה של יהודי צ'כוסלובקיה (SHCSJ) קיימה אירוע מרגש שמוקדש לסיפור הגבורה של ליאו ולדמותו המיוחדת.
תודה מיוחדת לחברי Martin Šmok שדרכו למדתי על כל הסיפור המופלא הזה. וגם תודה גדולה ל-Emmy Van Swaaij, חברתי מהולנד, שחשפה בפניי עולמות מרתקים ממסעה. הסיפורים והחיבורים המיוחדים איתם עוד יסופרו בהרחבה.
