מתקרבים לסוף המסע הקסום הזה, כל יום נחווה כאן כמו יומיים , באורכו ובמפגשים שנוצרים.
באנו עם עבודות , תלינו אותן על הקיר , והן מחוללות נפלאות.
כאן בקרקוב זה מאד מיוחד ,מפתיע בעוצמה.
ערב שישי,אנחנו בקבלת שבת אנחנו הכי גדולה שהיתה , המקום לב הרובע היהודי קאזימי'ש לקראת סיום הפסטיבל היהודי .
כל הערב היא הסתכלה כמו רוצה לומר משהו , קלמנטינה שמה נולדה וגדלה בקרקוב ועכשיו היא באה מארה"ב. ישבנו מולה סביבנו באולם ענק עוד 650 אורחים .
בסוף הערב קמה עם דמעות בעיניים ניגשה אלי :"אני כל כך מתרגשת , קראה לכל חברותיה בשולחן ואמרה ""זה הצלם- זה הצלם". .קלמנטינה עומדת מולי קדה קידות של מחווה , מחזיקה ידיה על הלב, ושוב ושוב כמו מנסה לגעת בחוויה שהיתה לה. אני נרגש דמעות בעיני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.