"יש משהו מסעיר באש היפה הזו ",

בצהרים רגע לפני הגשם עוד בערו כמה מוקדים סביב נטף , כאילו שלא מדווחים מעבר לרשת החרום

 פגשתי חברה צעירה מטיילת עם תינוקה עטוף ,סיפרה שרק עכשיו מרגישה בגוף את כל שעברנו, 

ועוד אמרה , "יש משהו מסעיר באש היפה הזו ",

 זה הפרדוכס של החיים גם המעבר מפחד לאהבה הוא כזה בחוויה שלי בתוך הימים האילו ,

 הרבה פחד מהאש ,מלאבד, והמון אהבה לחברים לקהילה.

אתמול התכנסנו לשמוע להקשיב אחד לשנייה לדבר את הפחד שהיה, לחלוק ,

 ותיקים וצעירים צעירות וותיקות ישבנו במעגל סיפרנו על רגע פחד אחד שהיה, 

הנחה אותנו חברנו אלעד ואזנה שביקש ליצור מרחב משתף 

שמתקיימת בו נוכחות והקשבה עמוקה אולי אפילו סוג של ריפויי, 

מעבר לסיפורים עצמם שהיו מרגשים מרתקים ומעוררי השראה למדתי שלפחד יש מופעים כל כך שונים ,

ובעיקר למדתי שוב איזו אהבה ומסירות יש בישוב שלנו איש לרעהו. 

איזו מלחמה היתה כדי להגן על הבתים, קהילת נטף שכמו קיימת כישות בפני עצמה קיבלה עכשיו חיזוק מדהים..

המפגש נערך בטריות של הרגע אחרי ותדר הדיבור היה מיוחד מעבר לתכנים עצמם שריתקו.

זו שוב הזדמנות להודות לכל אותם חברים מנטף ללוחמי אש לטייסים /מטוסים שהצילו לנו את הבית את הישוב .

צילום : מליק הוכמן

בית משפחת כהן  -נטף