בצהרי היום נקבע המועד ללויה , הקדמתי ,טוב שכך, בככר חולף טנדר
פתוח עם הארון, נערים יושבים מחזיקים, מכל עבר נוהרים גברים
כולם מטפסים במעלה ההר ,לקבורה, גם אנחנו , חבר יקר נטמן באדמה
מביטים מלמעלה , הכל מתנהל מהר, עולם של גברים , ובאו הרבה לחלוק כבוד
אני לומד שנשים מנועות מלבוא , שהייתה תפילה במסגד , שתהיה עוד אחרי הצהריים ,
עוד רגע כולם עוזבים את חלקת הקבר , יורדים לסככת אבלים קבועה
לחיצות ידיים לבניו לאחיו , מזמינים אותנו לבית , אנחנו השכנים הקרובים
מרגיש לי לרגע עולמות שונים , לצד זה העצב והפרידה אחד הם
מוסא קירב כל השנים , בכפר מסבירים לנו פנים , מותר לצלם ?
אחיו מאשר: "כן" , חברו שואל : "בשביל מה ? "אנחנו רוצים לשכוח את המקום הזה " ..
אני משיב : ", נשתף הרבה אנשים שרצו לבוא, הרבה אנשים מנטף אוהבים מכבדים את מוסא"
"אנחנו יושבים בבית – תמסור להם" אומר פאוזי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.