אולי נדברנו אי שם מעבר לזמן הזה, באיזה שבט אינדיאני להיפגש עוד פעם כאן באדמה הזו , לחלוק יחד כבוד ואהבה לטבע לאדם לאדמה

רוחות סתיו של עונת מעבר נשבו מתחת לחרוב , העץ הבודד הופך היום בטכס לגינת החרוב לכבוד מוסא איברהים , מוסא אבו גוש . מחווה מרגשת שנהגתה ע"י ועד נטף וחברים ,  הביאו אותו על כסא גלגלים :," אלוהים רצה שאני עוד אבוא לכאן" אמר והסתכל לי בעיניים ,יש לנו דיבור כזה על החכמה שמנהלת ,הרבה שנים של שיחות שגלגלנו במטבח באין ספור ארוחות בוקר על סלט עגבניות קצוץ עם בגדונס , דיברנו על אלוהים , על אמונה ,כל כך הרבה שנים שעות וימים של יחד, יותר מאשר עם הורי ויאיר .
אולי נדברנו אי שם מעבר לזמן הזה, באיזה שבט אינדיאני להיפגש עוד פעם כאן באדמה הזו , לחלוק יחד כבוד ואהבה לטבע לאדם לאדמה ומוסא הוא פרטנר גדול עבורי לחוויה הזו ,שנים של יחד בטרסות , הופכים כל אבן ,למדתי ממנו כל כך הרבה, הקשבתי לו מהלב ,והוא הביא את כל כולו לעבודה לחברות לקשר מיוחד , הרגישות וההקשבה שלו לא נופלות מיכולות הסיפור. בוקר בוקר שהיה מגיע מחכך בגרונו משתעל קלות כמו מבשר בעדינותו הנה הגעתי .
את יאיר אהב כמו בן ,לימד אותו לעבוד , על עצמו תמיד סיפר שהיה בבית ספר כמה ימים בלבד – אחרי שחזר נתן לו אביו מקוש ועשה לו בית ספר חקלאי ,את אשר לימד אותו אביו העביר לנו ליאיר יחד היו יורדים לחלקה בונים טרסות , עכשיו אנחנו יושבים בגינת החרוב,בדרך לגני הילדים שמוסא מכיר ואוהב ,ונראה שזהו ביקורו אחרון של מוסא בנטף , כך זה הרגיש , ובאו הרבה אנשים נשים וילדים וברכו ואמרו מילות תודה ושבח .חשתי שלא אמרתי לו מספיק כמה אני אוהב אותו, הנה אני שאומר לאנשים דברו את הלב , מוצא עצמי עילג וביקשתי להרגיע . התבוננתי בו , באיש החזק הזה שבאמת הזיז הרים , וחשבתי הנה אני מצלם אדם בסוף דרכו, כי אני רוצה לחלוק לספר על אדם שיודע לחבר אדם ואדמה , על איש שאוהב אנשים , ואנשים שאוהבים להחזיר לו ,במו ידיו הפך את האדמה שנולד עליה לבית עבורנו ועבור אנשים רבים.

תחיה שאלה לשלומו והוא ענה לה כמו בשיחות שלהם על קפה כל בוקר "אני עשיתי את כל מה שיכולתי ואני משאיר לכם שתמשיכו לשמור על האדמה"  עבורו האדמה חיה ונושמת  רגישה לאופן שמטפלים בה או מנצלים  אותה ,עבורו האדמה היא אם החיים ,והסלעים, לסלעים אנרגיה משלהם והוא הבין כל סלע ואבן וכיבד אותם  , 35 שנים יחד , בן בית אצלנו , אנחנו בני בית אצלו, נולד בנטף מתחת לחרוב שהיום בא להיפרד ממנו ,"צריך לתמוך בגזעים" אילו שגדלו במאוזן, בעודו מדבר, אחת הילדות מטפסת, תיזהרי הוא צועק לה מבלי משים לכך שבדיוק מספרים עליו כמה הוא מחובר לילדי נטף. סיפורי מוסא עוד יסופרו ,יש עליו גם פרק בסרט על יאיר  ,מוסא עבורי הוא כל כך הרבה, הוא חבר, הוא נטף, הוא יאיר, הוא בית , הוא נחלה, ארכיטקט גנים מהנדס של הטבע  ,מטפל בעשבי מרפא, הרבה חוכמת חיים  שספג מאביו שלמד בדרכו .הפרידה מאד עצובה , ותחיה אומרת שיש בה גם שמחה על כך שמוסא זכה לרגע הזה , ובלב אותה ידיעה שקיימת על מושג המוות, רגע אתה עם אדם כאן מדבר חולק ורגע אחרי הוא מעבר ,כמו יאיר וחברה  מציינת  שמוסא  בדרכו נותן לנו זמן להיפרד, האיש היקר זכה היום בכל כך הרבה אהבה וכבוד בזכות, הכל בזכות, עכשיו בשקיעה מול יאירו לך השמיים , יושב במרפסת מוחה דמעה, מתחתי חלקת גן העדן שבורכנו בה, מוסא נטוע בכל עץ ואבן הכל מעשה ידיו, וכמו יאיר והורי כולם כאן איתנו סביבנו .שבוע הבא אסע לבקר אותו אומר לו את אהבתי , שבת שלום .