יש עצב ויש גם שמחה

יאיר למעלה מימין .

 כל שנה בעיצומו של החורף ולקראת אביב שבו נהרג בננו יאיר

אני חוזר לרגעים, לחוויות , למחשבות .

ימים אילו עוד יותר מחברים אותנו חזק לפרידה מאדם יקר

 חבר יקר שלנו  נפטר בפתאומיות .

והעצב גדול.

מחר יחול יום המשפחה וגם יום הולדתי

הכל מתערבב חיים ומוות

עצב ושמחה.

 .

בפברואר 2000 הלכנו כל המשפחה תחיה רעייתי איתן , יאיר, ודניאל בנינו .

לחגוג את יום הולדתי, במדרחוב בנחלת בנימין , הצטלמנו.

זהו בעצם הצילום המשפחתי האחרון שלנו יחד, יאיר בננו נהרג באפריל 2000

.צלם הרחוב שלצערי אינני זוכר את שמו, נתן לנו לבחור בגדים מתוך מזודה גדולה שהיתה מונחת

וביקש מאיתנו להתחפש.זה מה שקסם לנו ובכלל הביא אותנו להצטלם,

התמונה שיצאה נראית כמו נלקחה מתקופה אחרת .

צילום שאין בו את מימד הזמן

יש לי בבית עשרות תמונות שכאלה שמצאתי בארגזים של סבא שלי ד"ר הוגו הרמן

שנפטר ב1940 , לא הכרתי אותו , ואף אחד לא סיפר לי מי כל האנשים המצולמים.

אני רק זוכר את החוויה שלי כילד וגם עכשיו מהתבוננות בתצלומים.

האנשים האילו חיים עדיין בתמונות באותה אינטנסיביות שבה צולמו במצלמה

ונייר הצילום החום בן עשרות שנים לא מכהה תחושה זו.

לרגע נדמה שאף הם כמו מודעים לקיום שלי .

אותו דבר קורה לי כאן עם התמונה שלנו.

כל פעם שאני מתבונן בה אני נזרק לעבר לרגע ההוא ובאותה מידה לדמיון לעתיד .

מרגע היווצרה היא איבדה את מימד הזמן וכמו אומרת לי, כל התבוננות היא הזדמנות עבורך למפגש ,

מפגש מחודש עם יאיר דרך הדמיון.

 מפגש מחודש עם החיים המורכבים והיופי של התנועה שיש בה עצב ושמחה. 

 נבורך כולנו לימים מייטיבים.

נינו זה מדהים!

אני כל כל מתחברת למילים שלך.
וכל כך שמחה שאתה משתף אותנו בניסיון חייך באמצעות ההתבוננות הכל כך רגישה שלך.
תודה ויום הולדת שמח
מאיה


 

כל כך נכון וכל כך מרגש.
הצילום מעורר את כל החושים ברמה שזה מרגיש לנו כל כך אמיתי.
כל התבוננות מעוררת ומרגשת מחדש.
מעיין




נינו יום הולדת שמח, תודה על השיתוף, מקווה שמכל ערבוביית הרגשות תצא מחוזק, בכל אופן המילים שלך מחזקות ורגישות
מיקה