כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, ספטמבר 23, 2023

הגירה היא שבר



אפשר לגשת לעצם העניין.
הגירה היא שבר.
חוויתי זאת מאמא שלי, שנאלצה לעזוב את ביתה בברלין ולברוח עם משפחתה. הם היגרו להולנד, עד שהגיעו הנאצים גם לשם.
"אתם לא מכירים מה זה לחיות בלי חרות", הייתה אומרת מידי פעם, לא זוכר באיזה הקשרים אמרה זאת, אך זה נספג בי.
אני מאמין שהארץ הזו לא מובטחת לנו.
הורי הקימו אותה, כל אחד מהם היגר ממקום פנימי אחר בתוכו. אמא פליטת שואה, אבא ציוני שעלה טרם המלחמה העולמית.
ב-1973 עלתה ילדה זו שבתמונה מבוכרה. זה היה בקיץ לפני פרוץ המלחמה הארורה. באוקטובר של אותה השנה חזרו אלפים ארצה, בכל מחיר, בכל מטוס, כדי להילחם ולהציל את המדינה .
עכשיו אנחנו שוב בהקמת מדינה, ממש כך.
הדיבורים על רילוקיישן כיום הם קשים עבורי. אז, לכאורה, היה ברור שיש לאן לחזור. היום הסיפור ממש אחר.
אני לא יודע מה עוד נדרש כדי לעורר את ממד האחריות המשותפת שלנו לארץ הזו.
למזלנו יש כיום התעוררות גדולה בארץ. הישראליות קמה, נלחמת, מבקשת להקים מדינה. הצעירים חברו לדור לוחמי 73, אותו דור שהתחיל את התנועה הזו בבלפור ויסד את ההפגנות השבועיות בקפלן.
אותם לוחמים אמיצים מוצאים עצמם נלחמים שוב,הפעם בתוך הבית בעקבות השבר הגדול שנחשף בפוליטיקה.
אני משוחח עם חבריי בני דורנו בניו יורק שהוריהם היגרו ממולדתם בעקבות מלחמת העולם ה-2, גם שם ההתעוררות של הקהילה היהודית מאד רצינית.
הם חרדים לגורלנו. הם גם חרדים לגורלם.
אני משוחח עם חברים כאן שילדיהם בוחרים להישאר בחו"ל, מנסה לדבר אל לב ההורים והילדים.
צעירים שיורדים מהארץ מגיעים לארצות ניכר מכל מיני סיבות. אני מאמין שבכל אדם שעזב ישנו גרעין של קושי גדול. הגירה היא שבר.
הזהות הישראלית מבקשת מכולנו להיות חלק מפרויקט חדש.
אנו דור שנולד קצת אחרי הקמת המדינה, זוכים להיות חלק מחברה שסומכת על עצמה שאפשר ליצור ולבנות ארץ שנהיה גאים בה, בכולנו מפעמת כמיהה לחיות בארץ שמכבדת את יושביה.
לא נוכל לעשות זאת ללא ילדינו, שכה רבים מהם "אינם כאן איתנו".
עדיין מהדהדים בי דבריו של חיים גורי מעל במת "תיאטרון בחצר" בשנת 2015, שבא להתרגש, לכאוב, לספר, לחלוק, לקוות:
"כואב לי נורא על רבים מבנינו שאינם כבר איתנו, ואיני מדבר על נופלים בלבד, אלא על בני הארץ שעזבו לברלין, לחו"ל. זה מגיע למאות אלפים.. אני פוחד מהישראליות על תנאי. אני ירא את עזיבת הארץ".
יהיו הבחירות של ילדינו מבורכות באשר הן. יש כוחות כבירים בחו"ל שכל-כך חשוב שיהיו כאן בימים אלו, ליצור ולברוא. אין לנו ארץ אחרת.
מקווה שיפנימו שלא מובטח להם שיהיה לאן לחזור.
שבת שלום וחג שמח .





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)
©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com