נקמת הארכיון: חובבי ההיסטוריה של "הארץ
·
/ Ofer Aderet
מנהל · 30 דק' ·
בעקבות הכתבה על ויצמן קיבלתי כמה פניות מאנשים ששלחו לי תמונות של ויצמן עם בני משפחתם. הנה אחת מ-1924. משמאל, יהודה הוגו הרמן. נכדו, נינו הרמן, הוא צלם שתצלומיו מפארים את אוסף התצלומים הלאומי של לשכת העיתונות הממשלתית. הוא זה ששלח לי את הצילום.
Nino Herman
ומי היה הרמן הסב? כתבה מרתקת עליו פורסמה בהארץ. ממנה למדתי שנולד ב-1887 בחבל מוראביה שבמזרח צ'כיה, והיה אחד המנהיגים הבולטים של ציוני בוהמיה ועורכו הראשי של ביטאון ציוני פראג "Selbstwehr" (הגנה עצמית).
באוניברסיטות של וינה ופראג למד רומאניסטיקה ופילולוגיה גרמנית והיה פעיל באגודת הסטודנטים היהודים "בר כוכבא". בשנים 1913-1914 ערך את ה"יודישה רונדשאו", ביטאונם הידוע של תומכי הציונות בגרמניה.
עברית למד בברלין אצל שמואל יוסף עגנון ובהמשך היה שותפו של עגנון לעריכת ספר פסח בשם "חד גדיא" (1914) וספר לחנוכה "מעוז צור" (1918). חינוך הנוער היהודי היה קרוב ללבו של הרמן ועיקריו: טוהר מידות ושלילת האנוכיות והמטריאליזם. כבן דודו ליאו הרמן, היה גם הוגו פעיל בשלוחה הצ'כית של קרן היסוד, וכבר ב-1910 כתב לו: "עלינו לחלוץ מעלינו את כל הפשרות וללכת לארץ ישראל, כי ציוני אידיאלי הוא רק האיש העולה ארצה".
הוא עלה ארצה ב-1934, הקים את הבית הראשון - "הארמון", כפי שכונה אז - בגבעת אליהו בירושלים (כיום חלק מקיבוץ רמת רחל), והספיק לחיות בו רק שש שנים.
ספר מסעותיו לארץ מתואר כאן:
https://www.haaretz.co.il/literature/1.1172036