מידי יום בכל מזג אוויר במשך למעלה מ14 שנה ליוותה אותנו
בעיינים טובות בקשקוש זנב ויבבות חרישיות של התרגשות ושמחה
גם בחודשים האחרונים שהלכה ונחלשה לא ויתרה לעצמה ללוות אותי ביציאה מהבית .
אתמול מתה , עייפה חלשה רזה .
"היא כבר לא יכלה לשאת עצמה בעולם " אמרה לי חברה.
" יש בי צער ולא צער הוסיפה" . עצוב לנו מאד ,
היתה מאד מיוחדת "ערוב של זאב ערבות ואנטילופה" =Shaked Halevi.
כלבת חופש וטבע , אולי היתה שייכת לסיפורים של ג'ק לונדון שקראתי בילדותי .
התקשר בננו דניאל להשתתף "עצוב לי מאד" , יחד הבאנו אותה מצער בעלי חיים בשואפט ,הוא נתן לה את שמה , מוניק. מאז שהכרנו היתה מלכה בנטף , רצה ברחובות הישוב מובילה את המכונית זנבה מורם מתוח , משדר עצמה , ולא יכלו עליה כל עשרות כלבים שחלפנו על פניהם בדרך , חוץ מאזור אחד בו עשתה מעקף בריצתה לפתע נעלמה מהכביש , עקפה בית שהיה בו איזה איום לא ברור, שם לא לקחה סיכונים גם על האוכל היתה מוותרת שכלב אחר היה מתקרב.
גם השכנים באבו גוש הכירו אותה , בצעירותה הרבתה לרוץ אחרי 7-8 ק"מ עד אבו גוש ,
תחילה הייתי חוזר איתה באוטו , היה שלב שויתרתי
וכך היתה רצה לבדה בדרך חזרה הביתה .
את מי פגשה בדרך אינני יודע אך בערבי בשקיעה כשהתנים השמיעו קולות קדומים של יללות הולכות ומתגברות ,
היתה זוקפת אזניה ,מתבוננת בי בעיניה המרגיעות .
תנוחי לך בשלום בשדות הציד הנצחיים .
Nuria Dina Lozinsky מוניקי אהובת לבי!!! אוהבת אותך מאד. את בלבי. וגם אתם נינוצ'קה. שולחת חיבוק גדול וחם. |
Elad Vazana כשפגשתי את מוניק כגורה גדולה בפעם הראשונה היא חשפה שיניים בתקיפות מאיימת. הסקתי שכנראה התעללו בה לפני שהגיע לצער בעלי חיים. ואז כהושטתי יד ללטף והיא ירדה הכי נמוך שאפשר לריצפה ויבבה בבכי. מה שחיזק אצלי את המחשבה שעברה חיים קשים כגורה. מאז כל פעם שראתה אותי הייתה משפילה עצמה כנועה ומייבבת. אך עם הזמן יחד עם הבעלים הנדיבים והמעצימים שלה היא הזדקפה יותר ויותר עד שהפכה לנסיכת השכונה. בלילות סוערים וחשוכים היא הייתה יושבת מחוץ לביתי שבקצה נטף ושומרת עלי מכל פריצה או איום כך כמה שנים. היא פשוט ידעה מתי אני צריך להרגיש בטוח יותר. תודה מוניק על השנים היפות שהיית בסביבה. הפכי לפרח או ענן וחלפי שוב לידנו אם תרצי. |
Limor Wexselblatt מוניק בהחלט התברכה בחברים הכי טובים שיש. מצער מאוד לקרוא, חיבוק גדול ומנחם לך ולתחיוש 🌸 |
את מי פגשה בדרך אינני יודע אך בערבי בשקיעה כשהתנים השמיעו קולות קדומים של יללות הולכות ומתגברות ,
היתה זוקפת אזניה ,מתבוננת בי בעיניה המרגיעות .
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.