דודה שלי ירדה מהשמיים

הגיע מייל מאוסטרליה דודה שלי חנה נפטרה .

אחותו הקטנה והיחידה של אבא גבי גם היא הלכה לעולמה .

שהיה בן 10 נולדה , הפער הזה בגילים אולי גם תרם בהמשך להיעדר יחסים .

אבא, כבן לאב משכיל מנהיג ומורה דרך בציונות, סיים בהצטיינות בגרותו כמתחייב ובגיל 18 עלה על אופניו .

נסע מפארג לטרייסטה שבאיטליה ומשם הפליג באוניה לארץ, הקדים את משפחתו .

 נחת ב-1934  אצל בת דודתו הדסה  במעוז חיים .
הדסה חיברה אותו לגרעין שעלה להקים את עין גב .

דודה שלי הגיע לארץ שנה או שנתיים אח"כ עם הוריה לירושלים,  בנו את ביתם באדמות גבעת אליהו 

שמהר מאד סופחו לקיבוץ רמת רחל .
סבא תכנן ובנה בית גדול שנקרא בפי חברי הקיבוץ   "הארמון" 

 בתקופה ההיא של טרם, אבא עשה ימיו בין רמת רחל לעין גב ,הרבה בדרכים .

 משפחה ציונית שעלתה ארצה בטרם ירדה החשכה על אירופה.

לימים  התגלגלו הדברים כך שחנה פגשה, נקשרה נפשה בחייל בריטי  בא"י .

ועזבה  איתו ללונדון למולדתו משם מהר מאד בחרו להקים את ביתם המשותף באוסטרליה הרחק מכאן . 

ראיתי אותה פעמיים בחיי לראשונה כילד ,לאחרונה לפני 16 שנה , באה לביקור בארץ 

כמו מסע פרידה ,

התרגשתי לקראת, התחלתי אז להפיק סרט על הורי סבי סבתי
 והפתיח  לפרק על דודה חנה  היה :"דודה שלי ירדה מהשמיים " 

בחוויה שלי היא כאילו באה מעולם אחר.
האין- קשר זה היה מוזר לי וניסיתי להתקרב

נסענו אז לרמת רחל לראות את הבית שגרה בו שנות התבגרותה  ולעוד ועוד תחנות בדרך 

בכל מקום ראיינתי אותה המון על עברה על אבא אחיה.

  על אביה שלא הכרתי  על אמה סבתא פאולה שכה אהבתי .

 היה דיבור אבל יותר של שכל  של אינטלקט ,  אז מה רע בכך ?

חשתי שהשכל כמו מרחיק אותנו  מהלב 

כמו לרגע לא חשתי שאפשרי בנתיב הזה ליצור  חיבור קירבה ,

 בכל אותם עשרות שעות שיחה הרגשתי שהיא שומרת על עצמה כל פעם כשהתחיל דיבור רגשי.

 האינטלקט כמו חטף את השיחה  למחוזות אחרים .

הצטערתי. 

ניסיתי להביא מקום טרי לחקר  המהות של האין- קשר עם אבא, איתנו.

 אבא שלי היה אדם  רגיש לא סנטימטלי,  רגיש .

בחר את אמא כדי להעיז לגעת במרחבי הרגשות שבלב 

הוא ואמא חברו יחד לחדרים המוארים של הלב .

סיפור של זוגיות מופלאה. 

חנה אחותו התרחקה משם , אח"כ גם התרחקה מהארץ התרחקה עד אוסטרליה. 

זה הכל בחירות חיים ,מסעות ,ואין בחירתה  פחות  או יותר עדיפה על שלנו 

פשוט מן הסתם לא היתה שפה רגשית משותפת , להם  כאחים 

וגם אני חוויתי זאת איתה 

 ומן הסתם מסיבה זו גם לא היה  קשר .

עכשיו דודה שלי היחידה איננה . 

ורציתי לעצור רגע ולספר

 לברך אותה לדרכה

מברך אותה את נשמתה שתמצא מנוחה באשר היא.

 אולי בגלגול אחר ניפגש בתפקידים אחרים שונים
 וניזכר מה החמצנו או מה הרווחנו. 

כל אחד במסעו הוא .

רציתי לחלוק סיפור זה גם  איתכם ,

 כמו לרגע אני חש שזה העיתויי לפתוח לדבר על קשר והעדרו ,

 זה העיתוי לומר  לכל אחד ואחת 

 אל תוותרו על דיבור לב פשוט נוגע 

 אל תוותרו על יצירות הלב שלכם .

זו גם הזדמנות לברך כל יום על קשר הכל כך עמוק אוהב חברי עם אחותי היקרה יהודית ,

קשר שאנו בונים ברצף ובאהבה מיום הכרותנו    

ומאחל לילדי וילדיה שיהיו גם הם בקשר חברי אמיץ ואוהב בינהם . 

אבא  גבי ואחותו חנה 

אבא  בדרך   מירושלים לעין גב

בבית ברמת רחל 1937  סבא הוגו  אבא גבי  אחותו חנה וסבתא פאולה 

 כנרת -ציור של אבא  1937 

 מישירה מבט סבתא שהיתה אחות במלחמת העולם הראשונה 

אחד מספרי של סבא על ארץ ישראל 1936

 הוגו הרמן פורטרט עצמי 

 סבא כדרכו  תיעד כל שלב בבנית הבית "הארמון"

  סבא ד"ר  הוגו הרמן שני משמאל  ובן דודו ליאו הרמן במרכז שישי משמאל  צילום קבוצתי  כחברי אגודת הסטודנטים "בר כוכבא " פראג .

מרים ג. בנו ששון  9 בפברואר 2015 בשעה 08:25

מרגש לפגוש את משפחת הרמן בצעירותה. יש לנו קטע פרגאי משותף. הוגו ופאולה היו מיודדים מאוד עם ליזה ולטש-כצנלסון. הכרתי את פאולה היטב כשגרתי כסטודנטית בשנות ה- 60 אצל ליזה.

מדי ערב הייתה עושה טיול לא פשוט דרך המדרכות העקומות של רחביה מרחוב עזה לרחוב בן-מימון... בהערצה !