את מירב בן שלמה, הבעלים של קפה ביאליק, הכרנו לפני למעלה משנה. קבלת הפנים שלה מאז ועד היום מרגשת, פשוטה ,אמיתית ויש בה רצון עמוק לתת תחושת שייכות ובית ללקוחותיה. אז בין פלורנטין והדרום אני נהנה להתפנק בבאליק אצל מירב והצוות המסור שלה.
קירות בית הקפה מספרים את סיפורו של מקום ייחודי זה דרך הקירות, הצבעים והעיצוב. יכולנו לחוות את המקום באינטנסיביות בקיץ האחרון בתקופה שתערוכת התצלומים שלי מפלורנטין התקיימה בו.
חווינו בית קפה רוחש חיים ,שהופך צורה לאורך שעות היום, מקפה שכונתי לאולם הופעות אינטימי בלילה,
המאפשר לאמנים צעירים ומוכרים להופיע.
בימים אילו מתקיים מאבק של ועד התושבים המקומי על עתידו של המקום ושל חזות הרחוב כולו .
בסוף השבוע שעבר פגשתי את אריאל, ביתה של מירב, חוזרת מההפגנה שהתקיימה בכיכר ביאליק
בהשתתפות אמנים ואנשים רבים. "היא אוהבת לחבק עצים " מספרת ליאת שמלווה אותה חזרה לקפה.
המבנה ברחוב ביאליק 2, המכונה "בית מינץ", נבנה בשנות השלושים של המאה ה-20, בסגנון הבינלאומי (או "באוהאוס").
במקום מתוכנן רב קומות. אני מאמין גדול ביכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על המציאות.
וזו הזדמנות למי שמבקש לשים את טביעת האצבע שלו לשימור הייחוד של תל אביב בכלל ורחוב ביאליק בפרט, להצביע בעצומה הקוראת " קן לשימור- לא להריסת ביאליק 2."
מכונות קפה :
"וואוו איזה יופי של פוסט, לא ידעתי שיש הופעות של אמנים בלילה שם...
ובטח שלא ראיתי מעולם תמונות כל כך יפות של המקום,
לא יודע מה איתכם אבל אני בהחלט הולך לשם! תודה רבה רבה! "
שלום רב,
הגעתי לבלוג המצולם שלך אמש, אחרי שהכרתי אותך לראשונה דרך הבלוג "במחשבה שניה".
אני לא מומחית בצילום, וגם לא מכירה אותך. נשביתי בקסמי הצילומים שלך, ורציתי להודות.
משהו ב"אין פוזה", בכנות, במבטים המהורהרים, בהסתכלות אל הפנים של הדמויות (פנים בשונה מחוץ).
משהו ברגעים שנתפסו. משהו בכל אלו הדהד בתוכי, נגע בפנים שלי.
הצילומים מעולם אחר, זר לי, 20 דקות נסיעה מהבית שלי, אך כאילו חוצלארץ כזה.
ובכל זאת - הדמויות כולן, צעירות ושונות, משוחררות וחולמניות - דברו אלי.
הצלחת להכניס אותי לתוך עולמן וחייהן .
התרגשתי.
תודה.
רותי קוטלר
קירות בית הקפה מספרים את סיפורו של מקום ייחודי זה דרך הקירות, הצבעים והעיצוב. יכולנו לחוות את המקום באינטנסיביות בקיץ האחרון בתקופה שתערוכת התצלומים שלי מפלורנטין התקיימה בו.
חווינו בית קפה רוחש חיים ,שהופך צורה לאורך שעות היום, מקפה שכונתי לאולם הופעות אינטימי בלילה,
המאפשר לאמנים צעירים ומוכרים להופיע.
בימים אילו מתקיים מאבק של ועד התושבים המקומי על עתידו של המקום ושל חזות הרחוב כולו .
בסוף השבוע שעבר פגשתי את אריאל, ביתה של מירב, חוזרת מההפגנה שהתקיימה בכיכר ביאליק
בהשתתפות אמנים ואנשים רבים. "היא אוהבת לחבק עצים " מספרת ליאת שמלווה אותה חזרה לקפה.
המבנה ברחוב ביאליק 2, המכונה "בית מינץ", נבנה בשנות השלושים של המאה ה-20, בסגנון הבינלאומי (או "באוהאוס").
במקום מתוכנן רב קומות. אני מאמין גדול ביכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על המציאות.
וזו הזדמנות למי שמבקש לשים את טביעת האצבע שלו לשימור הייחוד של תל אביב בכלל ורחוב ביאליק בפרט, להצביע בעצומה הקוראת " קן לשימור- לא להריסת ביאליק 2."
מכונות קפה :
"וואוו איזה יופי של פוסט, לא ידעתי שיש הופעות של אמנים בלילה שם...
ובטח שלא ראיתי מעולם תמונות כל כך יפות של המקום,
לא יודע מה איתכם אבל אני בהחלט הולך לשם! תודה רבה רבה! "
שלום רב,
הגעתי לבלוג המצולם שלך אמש, אחרי שהכרתי אותך לראשונה דרך הבלוג "במחשבה שניה".
אני לא מומחית בצילום, וגם לא מכירה אותך. נשביתי בקסמי הצילומים שלך, ורציתי להודות.
משהו ב"אין פוזה", בכנות, במבטים המהורהרים, בהסתכלות אל הפנים של הדמויות (פנים בשונה מחוץ).
משהו ברגעים שנתפסו. משהו בכל אלו הדהד בתוכי, נגע בפנים שלי.
הצילומים מעולם אחר, זר לי, 20 דקות נסיעה מהבית שלי, אך כאילו חוצלארץ כזה.
ובכל זאת - הדמויות כולן, צעירות ושונות, משוחררות וחולמניות - דברו אלי.
הצלחת להכניס אותי לתוך עולמן וחייהן .
התרגשתי.
תודה.
רותי קוטלר
וואוו איזה יופי של פוסט, לא ידעתי שיש הופעות של אמנים בלילה שם... ובטח שלא ראיתי מעולם תמונות כל כך יפות של המקום, לא יודע מה איתכם אבל אני בהחלט הולך לשם! תודה רבה רבה!
השבמחק