כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום רביעי, מרץ 17, 2010

על הגבעה בעין חרוד


אתמול עלינו לגבעה בעין חרוד מול הרי הגלבוע לטכס שלושים לאבי שייפר

האביב הקדים השנה ונוף העמק בעונת מעבר זו פותח את הלב.

עמדתי על הגבעה הזו בתוך היופי והשקט המדהים הזה, חווה את עוצמת החיבורים

של יופי וכאב ,עצב עמוק ואהבה.

גם אנחנו איבדנו את בננו בתקופה הזו של האביב , עברנו את החוייה הזו בביתנו בישוב נטף

המוקף וטובל בפריחה ובחורש טבעי ירוק ומלבלב.

מותו של אדם צעיר על רקע יופי הבריאה, מחדד עוד יותר את הצורך לגמישות בתוכנו. אתמול שוב חוויתי זאת . עם השנים למדנו שתקופת מעבר מאפשרת לכולנו לחוות את המעברים בתוכנו , את הנוקשות, את הגמישות, את היכולת לשחרר משהו, בשביל לפגוש משהו אחר.

אתמול למדתי משהו על אהבת אחים , למדתי משהו על האהבה הגדולה של בני דניאל לחבר יקר שאבד,

לאח שאיבד את אחיו.

חוויתי את אהבתו הגדולה של דניאל לנו הוריו ולאחיו איתן , הכל היה שם בגבעה הזו מול הרי הגלבוע.

את אבי ויואב, התאומים האהובים, הכרנו דרך דניאל בננו הצעיר שהתחבר אליהם במהלך השירות הצבאי, זו חברות מופלאה של אנשים צעירים שחברו להם מעולמות שונים מתוך אהבת אדם גדולה ומשותפת . לפני כחודש נהרג אבי בארה"ב בתאונת דרכים, התרחשות עצובה וכואבת.
הרבה שנים לפני שחלמתי על זוגיות בית ומשפחה נסענו עם הורי לעין חרוד ,

כאן מול הנוף הזה חגגתי בילדותי את חגי ישראל בדרך המאוד מחוברת לאדם ולאדמה, שבועות, פסח , אצל זרובבל גלעד המשורר ומשפחתו, התחברתי לשירה, לטכס,ליופיו של הטבע.

הילדות הזו בעין חרוד היתה עבורי חוויה מכוננת כילד -עיר ובדיעבד אולי חיזקה בי את אהבת הארץ ואיפשרה לי שנים רבות אחר כך להאמין שאני מסוגל להיות ממקימי ישוב חדש בהרי יהודה, נטף.

בעין חרוד הושמו בי זרעי החלום והמימוש להתיישב על אדמה ולהקים בית, היום אני יכול לנסח זאת כך.

נטף עבורנו היא עולם ומלואו, בית ילדים משפחה קהילה, חברים, סיפור של פריצת דרך תרתי משמע,

ומשנת 2000 סיפור חייו ומותו של יאיר בננו, צובעים ומעצימים את כל הוויתנו .

ב9 באפריל נקיים אזכרה 10 שנים למותו של יאיר, אתמול בגבעה בעין חרוד חוויתי איזו דרך עברנו

מאז מותו של יאיר .

מחוויה של פחד לאבד ועד להסכמה עמוקה לשחרר ולחוות שאי אפשר לאבד .

המוות של יאיר חידד בי את הרצון לחיות חיים של טעם ומשמעות,להיות ער מאיזה מקום אני פועל כל רגע ורגע ביום יום שלי.

בעשר השנים שחלפו יאיר הביא לנו עוד הרבה ילדים שנהיו כמו ילדינו.

התרחבנו דרכו ואנחנו מתרחבים יום יום במפגש עם הצעירים שאנו פוגשים ברחבי הארץ .

יאיר, כמו כוכב מאיר ומסמן דרך ונתיב ללב, מאפשר לנו לחזור ולבחור שוב ושוב בנתיבי אהבה .

מותו של יאיר ואולי נכון יותר לומר חייו נוכחים בהווייתנו .

דניאל שאיבד את אחיו יאיר בהיותו בן 12 עובר בימים אילו חוויה כואבת ועצובה של אבדן חבר יקר, אבי שייפר שהיה עבורו כמו אח, ובתוך ההתרחשות הזו הוא מביא לב אוהב, עזרה וערבות הדדית ליואב חברו ולמשפחת שייפר. עשייתו מעוררת השראה.

כל שנה באביב אני מתבונן מה השתנה , אילו ההקשרים עולים ולמי אני רוצה לתת תשומת לב וממה אני רוצה להפרד.אותה ערות וגמישות של עונת המעבר.

שמעתי לאחרונה שיחה על שעור שעסק באהבה בתנ"ך נאמר שהאהבה הראשונה עוסקת באב ובנו,

עלה לי ההקשר מרגש של אהבתי לבני. את עוצמת האהבה שלי לבניי יבדלו לחיים ארוכים ומייטיבים איתן ודניאל. את עומק האהבה שהיתה ונוכחת ביני ליאיר .יאיר פתח לי מרחבים בלב שלא היו ברשותי, עוד בחייו ואחרי מותו הכל התעצם ומתעצם, הוא כמו מפלס דרך ונתיב עבור כולנו.

אתמול בעין חרוד חוויתי את עוצמת אהבת אחים , אהבת יואב לאבי, אהבת דניאל ליאיר,

קשה לתאר במילים את עוצמת הכאב והאהבה של יואב לאחיו, כולנו היינו שם- אבי שייפר

כולנו היינו שם יואב . אתמול בעין חרוד חוויתי איזו דרך מופלאה מזמנת לי נשמתי בקיום הזה.

ביקום הזה, כמה עוצמה וכאב וכמה אהבה ויופי יש ברגעים האילו.

מי יתן ונלמד לחבור לעוצמה וליופי האדם בתנאים מיטיבים, לפתוח את הלב איש לרעהו ביום יום של חיינו.

יאיר ואבי סוללים לנו נתיבים ללב ובלב.

הם כמו מבקשים מאיתנו לא לעסוק באיך לא נמות , אלא בעיקר איך נחיה , מה נביא לחיינו.

יהי זכרם ברוך.


           יואב- "לנצח אחי אזכור אותך תמיד, וניפגש בסוף אתה יודע"



מאיה אורן גולדשטיין :

"נינו היקר, אני קוראת בבלוג שלך ברגעים שאני זקוקה להשראה.

נעצבתי מאד לקרוא על העלם יפה העיניים. ב-17 למרץ ציינו שנה למותה של אמנו.

ואני מאחלת לעצמי שאצליח להתחבר לעיקר ולמהות, דחף שקיים בי, והולך לאיבוד כל הזמן בשגרה היומיומית.

אנא המשך ליצור ולשתף- להיות למגדלור."

2 comments:

  1. מאיה אורן גולדשטיין29 במרץ 2010 בשעה 11:59

    נינו היקר,

    אני קוראת בבלוג שלך ברגעים שאני זקוקה להשראה.
    נעצבתי מאד לקרוא על העלם יפה העיניים.
    ב-17 למרץ ציינו שנה למותה של אמנו.
    ואני מאחלת לעצמי שאצליח להתחבר לעיקר ולמהות, דחף שקיים בי, והולך לאיבוד כל הזמן בשגרה היומיומית.
    אנא המשך ליצור ולשתף- להיות למגדלור.

    השבמחק
  2. תודה לך מאיה יקרה

    השבמחק

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com