Last day "I to Eye", at the Israel Museum in Jerusalem

Just a sample of a warm, playful and conceptually strong exhibition on human interaction, curated by

Shir Meller-Yamaguchi... "I to Eye", at the Israel Museum in Jerusalem.

זהו תם ולא נשלם , לחיי התערוכות שבדרך . 

התערוכה הזו נסגרה , חצי שעה לפני קיבלתי תצלום זה בווטסאפ מדניאלה שלמה: " "הספקתי !!!!!!! ואז הוסיפה ...

."תערוכה מקסימה נינו אני מאד מאד שמחה שהספקתי". 

תודה רבה לך דניאלה גם אני מאד מאד שמח שהספקת .

יש את יאיר בלב לרגעים הוא כמו חי וקיים ולרגעים איננו .

יצא כך שאני שומר במגירות חדרי תצלומי בתים של משפחתנו שנעזבו באירופה שלפני ואחרי המלחמות.

צילומי בני ובנות משפחה שאינני יודע מי הם, משפחה גדולה שאיננה עוד. 

לא ידעתי לשאול שהייתי ילד, הדמיון לקח אותי לסיפורים משלי.

אבא לא סיפר, סבא שמר בארגזים, יותר נכון סבתא שמרה בארגזים אחרי מות סבא.
אימא ציירה, לא את מה שראתה אלא את מה שרצתה להראות. אחותי הגדולה למדה היסטוריה ונהייתה מורה ומחנכת. ואני ממשיך לקיים את מלאכת סבא וסבתא להיות האוצר והמו"ל המשפחתי.
עכשיו ערב פסח שני, עוד מעט נתכנס משפחתנו הקטנה לארוחה. יאיר לא יהיה, לא מתרגלים. 

צעיר היה במותו מוצאי פסח שני שנת 2000. צעיר אך שורשיו נטועים עמוק בלב.
בימים האחרונים אני עצוב ולא מזהה מה מקור העצב. ברור שיאיר זה הסיפור, 

לצד זה אני נפרד מאיזה דפוס בתוכי והכל מתערבב לו.
מותו כבר לא מעורר כאב, עצב כן. אין לי מקום בלב לחלל הריק שהיה בתחילה,

 יש את יאיר בלב לרגעים הוא כמו חי וקיים ולרגעים איננו . 

ליבי כמו הירח, חציו מואר חציו שרוי בחושך, בהעדר האור.
יש בי את החלק ששואף למרומים, כשהוא נוכח אני שמח, שמח מאד. ויש חלק שכאן על פני הארץ שגם בו יש שמחה ולפעמים שאני שוכח מאיפה ולמה אני רק עצוב. ויש חיבור ביניהם, שתי גדות, דיאלוג אינסופי ואין פתרונות באופק. גדלתי להבין שלא שם נמצא מרגוע, בפתרונות.
בחוץ שירת הציפורים כמו מקהלה גדולה. אביב משגע כמו אז לפני 19 שנה.

 מקשיב למה שמתרחש שם בתוך, כבר פחות מפחד.
יש אלוהים ומופעיו שונים. הוא נמצא בכל, באלון שליד ביתנו, ביער, בהר הרוח, וביאיר גם.
שאני מניח לעצמי הוא מופיע, ממלכת האל נמצאת בתוכנו, גם יאיר, ויש בי הכרה בנצחיותם של הדברים החולפים. במרוצת השנים גליתי שכשאני זז מתודעת החסר צומחת לה הכרה פשוטה בנצחיותם של הדברים. אמון זו המילה, אמון בלב שמקשיב, אמון בלב שמדבר.
בחוץ הלימון עמוס לימונים ופריחה גם יחד מעניק צל ומחסה. בכל פעם שאני חש בלבול רגשי הוא מזמין אותי לצאת להתבונן בו, לשבת לחבור לשקט שבלב. להיות בתוך הדברים ומעליהם גם יחד.

חג שמח והרבה אהבה.

"ויאיר הוא לך השמיים\"

ליאופולד ולואיזה  הרמן סבא וסבתא של סבי הוגו הרמן 

בחוץ הלימון עמוס לימונים ופריחה גם יחד מעניק צל ומחסה. בכל פעם שאני חש בלבול רגשי הוא מזמין אותי לצאת להתבונן בו, לשבת לחבור לשקט שבלב. להיות בתוך הדברים ומעליהם גם יחד

פנס בודד בשמי הערב.

צבעי אביב 2019

"העולם הוא קנבס לבן והתודעה היא תנועה של יצירה מתמדת"

Tamar Rothstein

אם יש אנשים שמספרים לכם

שאתם תמימים, רוחניים מידי

שהעולם הוא מקום אכזרי 

ותחרותי, שלא הכל אור ואהבה,

הם מבטאים את האמונות המגבילות שלהם

אלו רק אמונות המגיעות מתודעה

רדומה שאינה יודעת עדיין

שאין מישהו שמתבונן על חוקי הטבע

או הטבע של האדם אלא יש רק 

התבוננות טהורה שיוצרת חוקיות מרצף 

של מצבים ואירועים שהיא מפרשת כתופעה טבעית

היא לא יודעת עדיין ולא ערה לקשר שבין התבוננות

ליצירה של מציאות.

הם חושבים שאתם חולמים והם אינם יודעים

שחלומות הם הבסיס לכל מציאות.

מדוע שאמונות שהעולם תחרותי ומקום אכזרי

שלא הכל אור ואהבה נכונות יותר משורש

הוויה שלנו? כשאנחנו מתבוננים על התודעה

ומגלים שאין מישהו שמתבונן אלא ישנה רק התבוננות

אז כל מציאות היא פוטנציאל שנתון לשינוי.

העולם הוא קנבס לבן והתודעה היא תנועה 

של יצירה מתמדת

ללא אהבה לא היה קיים העולם.

הרס אינו מאפשר צמיחה, אכזריות מדכאת,

האהבה היא כוח החיים שנדחף 

ומבקע כל חומה מבוצרת וכל שכבה של בטון

לא הדיכוי מעורר יצירה, לא ההרס מאפשר צמיחה

אלא הדמיון המשולב באהבה מאפשר

את הצמיחה שהיא כוח אינסופי שמתקיים למרות

הדיכוי וההרס, הוא הקיום השלם שמפורר את האשליה.

רק המיינד מאמין למציאות שהוא עצמו יוצר ממושגים

אבל התודעה מתעוררת לגלות עולם שכולו פוסט מחשבתי

אין דואליות, אין קוטביות, אין מילה ומחשבה ללא התבוננות

וחיים. יש אהבה שלמה שמבקעת 

את האחיזה בצורה החיצונית שאיננה בכלל משקפת

את מהותה הפנימית, גם האבן נמצאת בתנועה מתמדת.

חירות מתחרות.

בפעם הבאה שמישהו מנסה להעיר אתכם מהתמימות

להראות לכם את האמת, אימרו לו תודה. מתחת לרצון

שלו מסתתרת דאגה אוהבת. הרצון לסיים את הסבל

בעולם הוא משותף. הבחירה באהבה היא דרך יצירתית

יותר מתלונות על המצב.

אני בוחרת להמשיך להיות תמימה וליצור מציאות

מופלאה של אהבה.

חזרה אל האמת / תמר רוטשטיין

"....אמשיך, אולי אפילו כמו ילד, להאמין שיכול להיות פה צדק, ושויון, ושקט, ושלום בין אדם לאדם"...

דויד גרוסמן :
"כי יש רגעים ומצבים בחיים של אומה, כמו בחיים של אדם, שאתה מוצא את עצמך עומד ומשתהה. 

ואתה לא מבין איך זה קרה, ומי חשב ככה, ואיך זה ייתכן.
ואתה מנסה לגייס הסברים מתחומים שונים, הסברים של כלכלה, וחברה, ואנתרופולוגיה, ופילוסופיה, ופסיכולוגיה, ובסוף אתה שוב לא מאמין איך זה ייתכן.
ואתה עומד מול הדברים כמו מול תופעת טבע, נגיד מבול או צונאמי, ויודע שככל הנראה יש לו הסבר, אבל הוא לא חשוב כרגע, וצריך עכשיו לנסות להתמודד עם השבר.
ובכל הזמן הזה אתה חוזר ומבין שאולי ניסית, אבל אין לך באמת שליטה על מהלך הדברים, או יכולת להשפיע על אף אחד אחר. 

שאתה בעצם יכול להחליט רק על עצמך, ועל הדרך שלך להגיב, לחשוב, להרגיש ולומר.
אז בעקבות יום הבחירות הזה, שנראה כמו התחלה או המשך של אסון, אני מבטיח לבדוק יום יום את עצמי, לראות ששום דבר מהלך הרוח הרע הזה לא יידבק אלי. לא מהגזענות, או הניצול, לא מהרוע, או הכוחנות, לא מהטמטום או הראייה הצרה. ושאמשיך, אולי אפילו כמו ילד, להאמין שיכול להיות פה צדק, ושויון, ושקט, ושלום בין אדם לאדם, ובין עם לעם. ואפילו אם הנבחרים שלי לא מאמינים בזה, והממשלה שלי לא עושה את זה, אני אנסה להגיע לזה, בדלת אמותיי הקטנות."

ואומר אמן".

השינויי לא יבוא ממנהיגים

סוף ימי בחירות 1988 מלון דן תל אביב, שידור מדגם הבחירות בערוץ הראשון.

הייתי שם, חוויתי מקרוב הפסד צורב, קשה לי לחזור לתחושות של אותו רגע,

 יש בי מנגנוני טשטוש שמעלימים רגעים קשים בחיי.
התמונות מחזירות אותי לשם, חלקית, כמו שהרשיתי לעצמי להיות ברגע ההוא. 

פניו של פרס סיפרו הכל ,ההפסד היה ברור, היינו מעט אנשים בחדר הקטן, 

רגע לפני השידור לחש אורי סביר לאוזנו של פרס את תוצאות המדגם, ממש רגע לפני. 

כמו רצה להכין את פרס להפסד , צילמתי מעט, ברגישות ,אילו מקרים בהם אני מתקשה להיות צלם שמנותק רגשית מההתרחשות מחובר כל כולו למשימה, 

עבורי הלווי את פרס היה קודם כל ממקום של שמחה להיות בקרבת האיש המשימה שלקחתי על עצמי להראות את האנושי שבו, ללמוד לספר איך מנהיג מתנהג איך העולם מתנהג, מולו איך מערכות רגשיות מתנהלות ,איך מצבים קורים ,
באותו רגע בחדר ההוא באיזה שהוא מקום משהו בתוכי רצה להגן עליו, אולי אילו הפילטרים שירדה אתם נשמתי לעולם. קודם בן אדם אחר כך צלם ואיתם אני מתהלך גם ברחובות, זוכה לאמון גדול כאן ושם.
רגע אחרי רבין נכנס, פניו סמוקות כעוסות,.הייתי שם עוד רגע בעין הסערה, 

ההוריקן היה קרוב וזה היה הרגע עבורי לעזוב את החדר.
רצתי עם פרס בבחירות האלו מול שמיר, חוויתי מה זה אומר לחרוש את הארץ עם מנהיג ראש ממשלה ברוטציה. לא מצטער על ההתנסות הקשה הזו של ריצה בבחירות מול קהלים מוסתים, כבר אז זה היתה הסתה פרועה בדיעבד הבחירות האלו היו גם הזרעים בתוכי להבנה שהשינוי לא יבוא ממנהיגים.
במחאת 2011 ראיתי דור חדש של מנהיגים בפוטנציה צומח , חלקם כמו סתיו שפיר ועוד חברו לפוליטיקה וחלק כמו דפני ליף מבינים לעומק שהשינוי יבוא מלמטה מהאנשים. הבנה עמוקה זו שמתחדדת אצלי עוד יותר בעקבות בחירות אילו 2019, אנחנו האנשים שחיכינו להם .
זה לא יבוא מלמעלה, אחריות גדולה .
המערכת הפוליטית שינתה פניה והיא מאיצה את ההשתנות. מושגי השמאל והימין של היום הם מושגים כל כך שונים ממה שהיו בעבר . בכלל הכל בעולם בתנועה בשינויי , היום נאבקים על תוקף וסמכות המוסדות המגדירים דמוקרטיה, בית משפט עליון,. כנסת, חקיקה. מדברים על מושג הכרעת הרוב.
אז עוד הלכנו לישובים ערביים, היום הערבים יושבי הארץ הזו, בני דודנו , אינם נספרים בכלל בשיח הגושים, יש חוק לאום ואיתו הלכה הדמוקרטיה ויש לנו מנהיג שנפל למלכוד הכוח והשררה שלא בוחל בשום אמצעים לנצח רם ללבו ושכח. אנחנו כבר בימים של ערב פסח מיכה גודמן בספרו הנפלא "הנאום האחרון של משה" פרק ג' אלוהים כותב בין היתר "..על פי ספר דברים יש קשר עמוק בין המצב הנפשי של אדם לבין האמונה שלו . סוד הקשר שבניהם מתגלה צעד אחרי צעד בהקשבה לאזהרות של משה " יא הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. יב פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. יד וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
"יציאת מצרים איננה רק אירוע נוסטלגי, היא סיפור שהפך למצווה –אותנו הוציאו מעבדות, ולכן עלינו להוציא מתוכנו את העבדות".
שבת שלום

לולי.

מנסה לומר בוקר טוב

בחירות 2019

"לא יעזור לכם בית דין,נישאר בני דודים !

במסעדה לשאלתנו את המלצר מה אתה מצביע?

השיב אצלנו בכפר אין אוירת בחירות בכלל.

כשחזר לפני שנפרדנו. אמר" אם אצביע

אז, כחול לבן":.

מסעדת אבו סלאח צומת עמיעד

חגיגת אביב / רמת גולן / ראש פינה .

נחל סער  רמת הגולן 

החרמון

החרמון 

ראש פינה 

ראש פינה 

ראש פינה 

"ראה איך העצים מתרגלים התעוררות על גבול הדברים החולפים"

"ראה איך העצים מתרגלים התעוררות על גבול הדברים החולפים"/ ישראל אלירז.

בחירות 2019

אפשר לתת לצילום הטרי הזה הרבה כותרות הוא עצוב, הוא מסמל צבע של תקופה,

בכל אופן זה סוג הצילומים שהתלבטתי

האם לצלם בכלל, האם זו האמירה שלי?

בד"כ איני חסיד הדרמות, לצערי בימים אילו

אני נסחף. 

וכן רגעים רבים בימים אילו עולים

בי חרדות לאן אנחנו מתגלגלים כישות כעם כמדינה מבלי משים.

על מה נלחמים כאן 

הטבע בשיא יופיו, מים צלולים זורמים מהסלעים הרווים וטבע האדם נחשף בשיאי 

קלונו, מתקיימת מערכה עכורה על הבית. 

האם הישרדות תנהל אותו מכאן ואילך 

שתעסוק כל היום באיך לא נמות.

בפיצול בהפחדות בשקרים כלחם חוק נו. 

או לתודעת חיים הולכים אנו, תודעה שעוסקת בחיים שבהם אנחנו בוראים את היום יום 

ויוצרים מדינה שכבוד האדם בא הוא מצע.

אילו ימים שאנו נדרשים להשפיע, כל אחת ואחד

אין לנו אפשרות לשבת מנגד

קרסול אדוה.

הטבע מושקע כולו בלבלוב. אין כמעט אדמה גלויה בחלקתנו.
אביב משגע, בתוך השקט והיופי הזה מתקשה להנמיך את הרעש הפנימי של ימי הבחירות .
אנחנו חיים בטיול , גן עדן ארצי שיש בו הכל .

בחוץ סביבנו בני אדם נפלאים, לצד בני אדם ששכחו מה זה אומר להיות בן אדם .

בטבע חכמה קיומית, הפרחים לא עוסקים בנו ולא מחכים לנו הצופים בהם.
פשוט פורחים כך על פי טבעם. עלווה ירוקה ליד פריחה סגולה וצהובה, מסתדרים נהדר.
אין כאן אחד על חשבון האחר, מושגי תחרות ורייטינג שייכים לתודעה האנושית.
תודעה ששכחה שאני והאחר אותו סיפור.

הטלפון הנייד החדש נשלף בקלות, והאצבע קלה על הצילום .זה מרגיע אותי.
אני נע מפוסט בחירות אחד למשנהו משתף את העוולות, התקשורת שומרת על עצמה
שם מושג האחריות כבר נשתכח, נהנים להדהד כל מה שמעלה את הרייטינג
הם צריכים למלא תוכניות ולמכור פרסומות, לרצות את אדוניהם.
אנחנו כאן במרחבי הפייסבוק זו התקשורת החדשה,
הדחיסות הזו שעוולות השלטון ודיכוי החירות מביאות גם לכאן ,
זורעות יום יום בנפשותינו זיהומים, רוח רעה נושבת .
הרצון להשפיע, כבר מזמן התחלף לצורך בלתי ניתן לריסון.
תחושת שליחות.
האם גם הצעירים מחוברים לצבע התקופה , מבינים את גודל האחריות
של כל אחד ואחת בימים אילו ,לעצור את הסחף של הפיצול שמתקיים .
88
עוד מעט יבוא חבר אחר לספר אותי , לעשות נפלאות בשער הפרוע המידלל
כל תספורת אני מגלה מחדש את החדש הנגלה ומתרגל. 

אני נזכר בכותרת "יאללה תתרגלו כבר " ובצילום היפה במוסף גלריה של "הארץ "
בו כתבה גילי איזיקוביץ על צעירת הרקדניות בבת שבע חני סירקיס "שמושכת תשומת לב על הבמה לא רק בגלל תנועתה המהפנטת, אלא גם בגלל החלטתה לא להסיר שיער גוף.
כמי ששייכת לדור שנושא את בשורת הבודי- פוזיטיב ,
היא מתייחסת לכך כמעט באגביות :"זה אקט אישי לפני שזה אידיאולוגיה ".
ואני שמח לקרוא "שלפני ההטפה היא מונעת ממניעים אישיים ,
נוח לי לבחור כך זו בחירה שלי וזהו"
"למדתי לאהוב את איך שאני נראית בצורה הטבעית שלי ואיך אני רצה לנהוג עם הגוף שלי,אני לא מחזיקה דגל חוץ מהרצון שכל אחת תעשה מה שבא לה לגבי הגוף שלה או שלו .

הבנות למטה ירדו לקטוף ח'וביזות סירפדים חמציצים להכין מרק
מתחילות להכין את גינת האביב.

 אני כאן במרפסת יושב עם חברתי הרקדנית אדווה שעושה מתיחות לקרסול שלה המודלק שלה .

מקוה שיתאפשר לה לרקוד בהופעות הקרובות
"עקב אכילס שלי נקרא "קרסול אדוה "והוא עושה לה מידי פעם הגבלות, המורים כבר מכירים . וקיבלתי שחרור , "לא פשוט לי" . 

אדוה מהרהרת על פסח שבאופק שדורש ניקוי תשומת לב חדשה, אולי של שחרור אחיזות ואמביציה. 

"נכון שקצת כואב אבל הנה נינו וטבע ורוני, ושקט פרחים, ירוק וספרים."
שבוע טוב .

ראובן אברג'ל

הרבה חדשים חלפו מאז עברתי כאן, מרגיש כמו יציאה לתקופה חדשה מסונכרן לאביב, זהיר יותר, משלב הליכון , קביים , כסא גלגלים, כל "הכלים" האלו נבחרים בהתאם לרגע, למקום. לתחושות הגוף .לשים לב בהליכה אני מזכיר לעצמי בעודי מהרהר בדאגה, איך אנשים לא בימינו לא מתענינים בעובדות, כבר לא יודעים מה אמת מה שקר. אני מקווה שבקרוב נזכה לחוויה שלטונית אחרת . נמאס ויותר מהסיפור שביבי מספר לנו על עם נרדף שכולם מבקשים להרוג, עכשיו שכל כך הרבה רקב ושחיתות מתגלים במלכותו זה עוד יותר בלתי נסבל. חברמגרמניה איתנו , לומד הסטוריה , סקרן למה שמתרחש כאן, לפני צאתנו ליום בתל אביב הראיתי לו תצלומים של קפה אלבי כחלק מתערוכת תל אביב שהוצגה בקרקוב . נכנסים לבית הקפה שקט כאן בערב פורים,
אני מביט באיש מרשים שהגיל נתן בו סימנים, עצב בעניו. אילנה בעלת המקום מפגישה ביננו, :אתה מכיר אותו?, "פניך מוכרות לי ,"ראובן אברג'ל", וואו , תמונת האיש ממקימי תנועת הפנתרים השחורים ,נשלפת ממגירת הזיכרון , אותו האיש רק כאילו עטה מסיכה של גיל אחר על פניו , אז בשנות השבעים שהתפרסם היה ראובן דמות מובילה בתנועה הפנתרים השחורים תנועת המחאה שצמחה בשכונת מוסררה בירושלים .אנחנו מחליפים מבטים, כמו סורקים איש את פניי רעהו
אילנה מתיישבת מצטרפת אליו למרק החרירה שהכינה .השניים בתוך שיחת רעים .
בבית אני נכנס לקרוא על מעשיו כיום בויקפדיה ..." מאוחר יותר החל אברג'ל להיות פעיל בארגוני שמאל שונים ובתנועות מאבק שונות, אשר בחלקן הוא פעיל עד היום, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא בלט בפעילותו במאבק המחאה הקשור ב"עמק הצבאים". כיום עוסק אברג'ל בעריכת סיורים בשכונת מוסררה, וממשיך במאבקים פוליטיים וחברתיים, בעיקר באמצעות המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית ותראבוט[13].

עץ הלימון 2019

Hava Pinhas- Cohen עץ לימון בחצר, זה מהות החיים בים התיכון. גם טעם גם ריח גם צבע , 
גם תרופה מהטבע וגם טעם מלווה . גם משמר ומרחיק מזיקים וגם מעניק צל. גם פורח וגם מניב פרי. 
מה עוד צריך?

מהביקור הזה בים החוביזות "יצא מרק לקוסקוס"

מהביקור הזה בים החוביזות
"יצא מרק לקוסקוס"
מזמור וייצמן.Mizmor Watzman