דיוויד רובניגר הביא לחיי את חווית העולם הגדול שמעבר.

חמ"ל פיקוד צפון צילום : דוד רובינגר 

מלחמת יום כיפור, ימים ראשונים, דיויד רובינגר מגיע לבית סוקולוב, בית העיתונאים . ההתרחשות שמביאה אותו היא מסיבת עיתונאים עם משה דיין, אלו היו ימים ראשונים למערכה הקשה של המלחמה .

אני צלם צעיר מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, דוד אלדן מנהל המחלקה אוסר עלי לצאת לאזורי הקרבות. בתוכי קונפליקט גדול. החוויה שלי כצלם, כאדם, שהפוליו לא מגביל אותי, פתאום מכניסים אותי למגירה הזו של מגבלה, בלתי ניסבל .

אני בן 21 רק לפני כמה חודשים נכנסתי כצלם מן המניין בלע"מ , היחסים שלי עם אנדי (דוד אלדן) לא פשוטים.

לתוך סיפור מסגרת זה נכנס דיוויד רובניגר.- צלם טיים שבמהלך המלחמה גויס ללע"מ =דובר צה"ל רובניגר נכנס למחלקה לקבל סרטי צילום ,אומר לי שפניו לרמת הגולן. אני מבקש ממנו להצטרף, ברור לי שזה בהחלט בנגוד להנחיה, רגשית החוויה של להיות מקורקע בתל אביב בגלל הפוליו, בלתי נסבלת.

דיוויד שמח לחברתי, רבע שעה אחרי אנחנו באוטו של רובינגר נוסעים צפונה להר כנען אחרי עפולה באחד העמקים, חולפים מעל ראשינו ממש בגובה אפס שני מטוסי קרב עמוסי פצצות בגובה. מטרים ספורים מעל האוטו. המכונית מטולטלת מהדף האוויר, "הם טסים ככה כדי להיות מתחת לרדאר" מסביר לי דיויד. כשהם חולפים מעלינו יש שקט מוזר ששניות אחרי מתחלף ברעש מטורף של המנועים שמגיע בדייליי. וואוו די מפחיד .

פנינו לחמ"ל פיקוד צפון , רובינגר כצלם של טיים מכיר ומיודד עם צמרת המדינה . לימים שאני מכיר מקרוב את עבודתו אני חש שבעצם יש לו תצלומים כאילו היה הוא בעצמו צלם במשרד ראש הממשלה למרות שהיה עצמאי, בגין בנעלי בית ועוד ועוד ... לצד היותו צלם גדול, המיומנות שלו להתקרב לאנשים בתפקידים הכי בכירים הייתה עבורי מקור השראה.

אנחנו באוטו בכניסה לחמ"ל, עוברים בקלות את המחסומים, אילו ימים קריטיים במלחמה , מבלי להבין איך אנחנו בתוך החמ"ל עצמו, וואו , הכניסה המהירה הזו מבלבלת אותי אני חושש לצלם, דיוויד בדרכו מרגיש בבית, מתחיל לצלם, מפות על הקירות , אני חש את המתח העצום בחדר, משהו בי לא מאפשר לי להיות שותף לרגע , מן הסתם זה ניכר עלי, מן הדיון עולה שיח על מצב הקרבות, זה לנשמע לא טוב.

בחדר קבוצת קצינים בכירים מחכים לרמטכ"ל שכבר נחת במסוקו במנחת הסמוך ועוד רגע יכנס, קצין בכיר פונה אלי בבקשה לצאת, בתוך ליבי אני מרגיש הקלה . דיוויד בתוך צילומים .אחד מהם מצ"ב כאן . צילום של דוויד .

זהו אחד מהימים הכי קשים של הלחימה ואני צעיר מידי מלהכיל את מה שהתחולל שם בחדר .

שעה קלה אחרי דיויד גם יוצא , מתפנה אלי, מכיר אותי לאחד הקצינים של דובר צה"ל, אני משובץ לעלות לרמת הגולן עם הרב הצבאי הראשי הרב גורן. עוד צעד ברצון לצלם באזור הקרבות , שעות אחרי, ברמה עצמה אנחנו נכנסים לתוך הפגזה , כולם קופצים מהמכוניות והנגמשים לתעלות בצידי הדרך, אנחנו תחת אש, מפחיד לגמרי.

אני חוזר בערב להר כנען מצלם את ה"דודות" שמלוות נגמשים עמוסי חיילים בחבילות אוכל שהכינו. זהו הספיק לי, פני חזרה לתל אביב, צלם מלחמות אני ממש לא רוצה להיות .

לימים אני מצלם תרגיל צנחנים באוויר ועל הקרקע התצלומים מתפרסמים בג'רוזלם פוסט , במעריב ,יש שם כמה דימויים שמאד נגעו בדויוד רובניגר, זכיתי לשבחים ממנו, הוא התרגש לראות את הצד האנושי.

בשנת 1979 אני חוזר להיות צלם בלע"מ ,עפ"י הזמנתו הנדיבה של משה מילנר מנהל המחלקה.

שנים אחרי ב1984 אנחנו בדרך לארה"ב, שוב דיויד רובינגר ואני יחד. 

הפעם אני כצלם ראש הממשלה דיוויד כצלם טיים מאגזין .

בניו יורק מקבל אורי סביר את המינוי להיות דובר של פרס. תוך כדי הביקור הוא נדרש לארוז את המזוודות ולסיים את תפקידו כקונסול. הכל מתרחש מהר בקצב פרס, באחת הדרכים אני עד לשיחה של אורי עם דיוויד שחוזר וממליץ בפניו עלי כצלם, זה היה מרגש עבורי. לקבל נדיבות כזו של פרגון . והיו עוד צמתים מהותיים שדיוויד רובינגר העצים אותי , חיבר אותי , נתן לי עבודה עבור טיים מאגזין .

ב1977 ימים ראשונים שהקמנו את "זום 77 " עם אלי הרשקוביץ נשכרנו לצלם את ביקור הנשיא סאדאת בירושלים עבור טיים מאגזין. העבודה הזו עבורנו היתה בסיס מופלא להמשך קשר עם עיתונות עולמית , ולחוויית השתכרות בקנה מידה אחר לגמרי משהכרנו בארץ. קיבלנו יחסית הרבה כסף בדולרים ובעיקר חווינו מה זו עבודה מול גוף תקשורתי מהגדולים והמובילים בעולם .

דיוויד גם ביקש מאיתנו להיות מוכנים לבלדרות. בימים ההם כדי להגיע בזמן עם החומרים המצולמים במקרים מסויימים שבהם צולמו אירועים סמוך למועד הירידה לדפוס של המאגזין בארה"ב, היה צורך לעלות למטוס היוצא לניו יורק ולהביא את הסרטים עצמם למערכת העיתון במנהטן , תפקיד שבדרך כלל הייתה עושה רעייתו של דויוד.

דיוויד הביא לחיי את חווית העולם הגדול שמעבר, את חווית הגדול בכלל ,

איש יקר צלם ענק מפרגן גדול. אתמול בגיל 92 הלך לעולמו. .

עבודותיו המרשימות מלוות אותנו וילוו את הסיפור של חיינו עוד הרבה שנים ,

יהיה זכרו ברוך .

המלצה חמה של שקיבלתי מדוד רובינגר -כבוד . 

     

David Rubinger -פרידה מצלם ענק .

דיויד רובניגר הלך הבוקר לעולמו , איש יקר ,צלם גדול. 

זכיתי לקבל ממנו פרגון גדול בכמה צמתים בחיי . יהי זכרו ברוך .

כאן בדרך לארה"ב 1984 נסיעה ראשונה של פרס לבית הלבן כרה"מ.

רפי מן :"פרידה מצלם ענק, שהעניק לנו כמה מהסמלים של דור התקומה, המלחמות וגם הפוליטיקה שלנו.

האיש שנשא איתו שנים רבות לא מצלמה אלא גם סולם, כדי שאיש לא יוכל לחצוץ בינו לבין האובייקטים שלו.

יהי זכרו ברוך.

יצירותיו ילוו אותנו עוד שנים רבות.

ענת סרגוסטי :

הוא צילם עבור השבועון האמריקני טיים, שהיה מהחשובים בעולם.

הוא היה סקרן, מאיר עיניים, תמיד התייחס בצורה מנומסת למצולמים, היה לו נימוס אירופאי מאוד.

הוא ידע לתפוס לא רק את הרגע, אלא לספר את הסיפור. כוחה של תמונה הוא סיפור מורכב: איך אתה תופס את הפריים הנכון, מה בפנים ומה בחוץ ומה אתה אומר בתמונה הזאת.

דויד ידע לתפוס את הרגע בכל כך הרבה מובנים, בכל כך הרבה רגישות, עם עין מדויקת.

המון מהתמונות שלו הפכו לאייקונים, כאלה שאנחנו אפילו לא יודעים שהוא עמד מאחוריהם.

הוא היה עמוד האש של המקצוע, כשזה היה עדיין מקצוע.

בעולם שבו כל טלפון חכם, ואפילו טלפון טיפש הוא מצלמה, שבו כל בעלים של טלפון הוא ״צלם״ - האיכויות של רובינגר עוד יותר בולטות. 

לא די לצלם תמונה ״טובה״. כי כוחה של תמונה טובה הוא בעיקר ביכולת שלה לספר את הסיפור בלי הרבה מילים, וביכולת שלה לשרוד לאורך זמן.

לרובינגר היו כל הדברים האלה, ובעיקר מזג טוב.

היום הלך לעולמו, והותיר אחריו המון-המון מורשת, אלפי תמונות אלמותיות (וזו לא קלישאה).

יהי זכרו ברוך.

שלי / פורטרט של אישה / קאיימאק לוינסקי.

משמרת הלילה בקאיימאק. ליל אמש. 

שלי בתנועה הלוך ושוב ,קילומטרים של הליכה / ריצה .

התנועה הזו של שלי משכה אותי, לרגע היא נראית כמו על מסלול אופנה,

המוסיקה ברקע  נותנת את הקצב הקליפי.

רק כאן הדוגמנית היא הסוקרת שולחנות ומבטים. 

איזה כיף שיש לה הרשאה להתבונן כך .

איזה כיף שמצאתי לי גם 

מרחב שמאפשר .

מיומנו של סבא / פברואר 2017

רואה את מה שצילמת

"יש את הענין שאתה מצלם את מה שאתה רואה ,

ואתה רואה את מה שצילמת זה שני דברים שונים לגמרי "

: מתוך שיח של יאיר גרבוז עם דגנית ברסט בבסיס השבוע ,

חזרתי הביתה מתבונן לתוך עבודות שלי אחרת ,

והנה תצלום זה מאלבי שהפייסבוק העלה הבוקר 

שיקף לי דוקא את תצלום הרקע שעל הקיר באלבי 

עד כמה אני מושפע סופג , 

הנה עוד כמה עבודות שבהחלט קשורות להשפעה זו מזמנים מאוחרים יותר 

,"השאלה של ראיתי צילמתי ,צילמתי ראיתי ,צילמתי ולא ראיתי ראיתי ולא צילמתי " 

מלווה אותי הרבה. ארחיב עליה בהרצאות הקרובות הבאות . 

שבת שלום

בצל נפשו

אבו גוש / סקיצות חורף 2017

הכל צפוי -תוכנית לאנשים עם מוגבלויות רשת א'

ראיון עם נינו הרמן רשת א' עורך ומגיש אבי שמאי 

הראיון שודר ב18/1/2017 במסגרת התוכנית 

הכל צפוי -תוכנית לאנשים עם מוגבלויות .

סקיצות של חורף 2017

שכונת נגה

שם במטבח פגשתי את אודליה

ליום הולדתי קיבלתי ספר שירים של אגי משעול "מלאך החדר".

ב"מקור ראשון " כן אני מנויי בימי שישי,לניסיון על העיתון המיוחד הזה . ארחיב בהזדמנות .

אז שם (לצערי איני זוכר לצטט ) קראתי שעפ"י הקבלה אדם נולד עם מכסת מילים מוגבלת לכל ימי חייו.

זה משפט מעורר הרבה מחשבה .יש שם במוספי השבת הרבה ענין .

אז כן ,אם אני בחווית חסר אז באמת אין מילים, לצד זה עם אני בוחר לחבור למילותיו של האחר כמקור השראה . 

שהריי באנו לעולם לא בשביל הלבד.  הרי יש לי מילים עולם ומלואו .

אז אגי אפשרה לי לנסח שיש לי מלאך צילום - אתמול הוא שוב היה שם לצידי  וידעתי לקרוא לו בשמו . 

מעשה שהיה כך היה ,נסעתי ברחובות תל אביב למצוא, זלגתי גם לקפה שפירא , ושם במטבח פגשתי את אודליה .

ראיתי אותה מהגב וחשתי שהגעתי למקום הנכון , משהו בצבעים, בלבוש, באור ממש ,לא ראיתי את פניה , היא הייתה עסוקה בשטיפת כלים. התנסח לי  אחר כך שכאילו קבענו ערב של צילום משותף, להזכירכם איני מכיר אותה .

עכשיו מה שמפריד ביני לבין נסיון ליצור פורטרט זו בסך הכל הסכמה שלה. 

"הבסך הכל " הקטן הזה מקפל בתוכו חיים שלמים של התנסות למידה נושא שלם להרצאה.

אילו רגעים שאני נדרש לחיבור עמוק גם עם נשמתי , שמזכירה לי אם זה רצון שלך ושלה המרחב יפתח , ויש גם בת קול שמצטרפת כמלווה ולוחשת לי תסכים גם לוותר על ההזדמנות -אם לא יתאים לה. 

ברשותכם לרגע אקפוץ לאותן הרצאות סדרה חדשה, שאני מכין בימים אילו מרענן, מוסיף דימויים ישנים וגם את אילו הטריים, הוספתי צילום מקירות פלורנטין נכתב שם "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו ". 

כי זו החוויה שלי ברחובות תל אביב מול הצעירים , וגם כאן הפעם מול אודליה , 

אמון התמסרות מלאה שלי אליהם ואמון והתמסרות מלאה שלהם אלי.

"אפשר" אני שואל ,חיוך שלה , ואנחנו מתחילים , 

מאותו אותו רגע כאילו שכחה מקיומי ופשוט אפשרה לי לרקוד סביבה עם המצלמה. 

אני מנסה לתמרן בתוך המטבח הקטנטן של הקפה כמו על מרבד קסמים , 

ילדי השכונה נכנסים שוב ושוב לתוך הפריים בניסיונות לקבל את מבוקשם . 

הפסיפס הזה של פורטרטים שמצטבר לי בבלוג בחיים נעשה טיפין טיפין לאורך לילות רבים

 ומלאך הצילום איתי בגשם בקור בעייפות מעודד אותי לי לחבור ללב . 

תודה רבה לאודליה , שבת שלום.

Yoram Mor:" נינו הצילומים שלך נפלאים כתמיד. השירים של אגי משעול נפלאים אף הם. בעניין הקצבת המילים כבר נכתב על כך ב"תהילה" לשני עגנון."

:Yig'al David Hachmon " נינו - הרצית לפני כמה שנים למועדון הצילום של מודיעין, (בהנחית דורון אדר), והשפעת עלי לפחות מאד (בעניין פורטרטים "לא מודעים" בהסכמה). תודה !" 

Ronit Kfeer : "איזה מילים איזה צילומים.....עכשיו באמת תהיה שבת נפלאה."

: Yoram Mor "נינו הצילומים שלך נפלאים כתמיד. השירים של אגי משעול נפלאים אף הם. בעניין הקצבת המילים כבר נכתב על כך ב"תהילה" לשני עגנון."

Yig'al David Hachmon: " נינו - הרצית לפני כמה שנים למועדון הצילום של מודיעין, (בהנחית דורון אדר), והשפעת עלי לפחות מאד (בעניין פורטרטים "לא מודעים" בהסכמה). תודה !"

Ora Lafer-mintz: "כתיבתך סוחפת בדיוק כמו הצילומים"

Singin' in the Rain

Jacob Hilbuch:" נהדר ! יש רוך ועצב בתמונה החורפית הזו העץ העירום הנושק לחוטי החשמל שהם בעירום תמידי ועקר. ועלי השלכת הנאחזים ביאוש בכור מחצבתם. איזה צילום יפהפה!"

רצון עמוק לתרום זוית תמימה אחרת לעולם מורכב.

עדנה פינצ'ובר:" נינו, הצילומים שלך מבטאים את ההסתכלות שלך על העולם. יופי, פשוטת,
 אותנטיות והתפעלות מכל אלה. אוהב טוב ומרומם את רוח האדם והיצירה. תודה.

אילו ימים שאני יוצא לרקוד עם הטבע ,מחול של יצירה.

ברי מזל אנו ,יוצאים מפתח ביתנו למרחב עוטף טבע .

הגשם בשלו ממשיך לרדת, גלים גלים, מים זורמים על חלונות.

יוצרים מצג משלהם,קשה לי לעזוב את המראות האילו לבדן 

המצלמה קוראת לי , המצלמה מתרגשת כמוני ,זו חוויה מרתקת.

ללמוד, להתבונן לתוך פריימיים גשמיים,להתמיר אותן לפיוט או שיר .

למצוא את אשר ראיתי בדמיוני ,ליצור מרחב חדש 

בעולם כל כך מצולם , למצוא יופי טבעי שמתחבר 

לרצון עמוק לתרום זוית תמימה אחרת לעולם מורכב.

נינו הרמן הרצאת אורח במרכז לימודי צילום - סטודיו הראל.

אתמול היתה לנו הרצאה בסטודיו הראל ,מקום מקסים , חוויה מיוחדת ,התכנסו ובאו מרחבי  הארץ
תודה לאיתן ושושי Shaike Eitan  חזרנו הביתה מלאי שמחה ואהבה מניח כאן מילים של אהבה ליום זה .
שהניחו משתתפי ההרצאה בנדיבותם .

שוש אבן :" תודה על הרצאה מרתקת ומרגשת"

Sigi Mantel : "נינו ותחיה השילוב של שניכם ביחד באמצעות הצילומים מאד ריגש.

המסר עדיין מהדהד..לבחור נכון, להישאר בפשוט וללמוד לשחרר. תודה רבה על ההרצאה המרתקת."

:Tami Gilboa :"שלום רב, הייתי הערב בהרצאה שלך בסטודיו הראל, נכנסתי שואלת ויצאתי נפעמת.

השזירה המרגשת בין מספר רבדים העבירה בי רטט מרגש ביותר.

החל מהסיפור האישי, ההתפתחות האישית ברמת הרגש האנרגיה והשפה היקומית הגבוהה,

דרך צילומי נשמות בכל החזיתית והמבט האנושי של כל אחת ואחת מהן,

השילוב שמאד ריתק אותי אישית בין צילום אמנותי למשהו המזכיר ציור, עצם החיבור בין שני הנושאים העביר בי התרגשות דרך עמקי הנשמה.

האמנות שיש באומן שבתוכך עושה פלאים .

זה מסוג ההרצאות והרמה של העברת המידע בה אני מחכה לבאה אחריה ולעוד כמוה לפחות.

רף נפלא לנושאים אנושיים 🌹 

תודה רבה על הערב תמי גלבוע"

 Ronit Kfeer :" מסכימה עם כל מילה."

Michal Humash  " : תמי המקסימה הצליחה להעביר במילותיה, בדיוק את מה שחשתי מההרצאה שלך 

ומהערב המהנה. תודה רבה רבה"

Tally Kagan Balson :"תמי. כתבת מקסים ואני מסכימה כמובן עם כל מילה , היה ערב קסום" 

כתב וצילם שייקה איתן : אתמול התקיימה הרצאה בסטודיו של הצלם נינו הרמן- "מתיעוד לאומנות".
תודה לנינו על ערב מרגש ותודה לכל המשתתפים שהגיעו למרות הערב הגשום והקר....

יצחק לוק :" הכבוד והיקר לאמיצים שהעזו ונצחו את הקור והגשם."

גלגלנו את הסרט קדימה , ערימה של מכוניות כמו הבובות בסלון שאלון ישחק איתה .

במוצאי יום הולדתי העיילתי צילום מהאיייפון 

,אחרי יום ארוך ומקסים ששירה נכדתנו שיחקה עם הבובות 

סידרה אותן שוחחה עמן ניהלה איתן ובניהן דיאלוג, 

נשארו הבובות בסלון הבית. 

עלה בי רצון לצלם את התצוגה המרגשת הזו ,

קצת הצטערתי שלא צילמתי את שירה משחקת ,לצד זה הייתה בתוכי הייתה איזו קריאה לצלם גם כך . 

אח"כ שוחחנו סבתא תחיה וסבא נינו על שמחת חווית הצטרפות אלון הקטן למשפחה 

וגם גלגלנו את הסרט קדימה ,מן הסתם תהיה ערימה של מכוניות כמו זו של הבובות בסלון שאלון ישחק איתה 

תוך כדי הפלגה דמיונית זו ,עלה בי הבזק של זכרון יאיר משחק עם הבובות .

הלכתי לישון עם קצה חוט זכרון שכזה , והנה ימים אחרי ,מנפלאות היקום 

במסגרת הכנות להרצאה, מצאתי הבוקר תצלום של יאיר המשחק עם הבובות .

שמחתי כל כך שהתיעוד הזה של חלקי פאזל מחיינו בתמונה,במילים,בוידיאו בציור 

מסייע לשמר את החיים מעבר לזמן ולמקום חוויה שמעבר לגשמית .

רחוב העוזרר /נטף/ המסע אל הציור.

ליקט אבנים הבנאי, אבני שדה, אסף אותן מלאכת אומן ,

ליקט אבנים הבנאי, אבני שדה, אסף אותן מלאכת אומן ,

לו יכלו האבנים לספר מלאכת צירופים זו 

,היו נרקמים סיפורי אלף יום ועוד יום. 

הלך הבנאי לדרכו והאבן מטבעה שותקת .

סמדר אימור:" איזה יופי של רגע, תשומת של לב לשתיקת האבן, לסיפורים שבשתיקתה,

יש אבנים עם לב אדם ובני אדם עם לב של אבן שבתוכה חבויים סיפורים של כאב...שום דבר איננו מה שהוא נראה......"



Nino Herman : תודה רבה סמדר יקרה , ככל שאני מתבגר יותר ברור לי "ששום דבר איננו מה שהוא נראה ", אז כן בימים אילו אני בהתכוונות להראות, לספר שהכל מרובד יותר , מורכב משכבות שמה שרואים זה לא חזות הכל , מול חווית השחור לבן שמספרים משדרים לנו , לקחתי על עצמי-לספר את סיפורי כצלם מתעד זה הופך מרתק ומאתגר, מחר אדבר על כך גם בהרצאה בקיבוץ הראל .

ביהודה הלוי ,אחד מחמשת הרחובות הראשונים של תל אביב.

הגשם יחזור בקרוב , ואנחנו נחגוג איתו , עוד מסדרת הגשם,

לאילו מכם שאוהבים את הסדרה , ובכלל .

יש הזדמנות לרכוש דימויי מסדרת הגשם שצולם בנטף במשתלה של עוזי ורמה.

דימויי מסדרת הגשם שצולם בנטף במשתלה של עוזי ורמה.

הזדמנות לתמוך בועד למאבק באיידס. הזדמנות לתמוך באמן צעיר שלא מזמן חגג 65, 

הזדמנות להיות שותפים במעגל תמורה .

איפה ומתי ?בין 19.00 -23.00 בבנק הפועלים ביהודה הלוי 63 

בתערוכה שמוצגת בבנק הפועלים 

תמצאו שתי עבודות שלי שמבקשות בית אוהב וחם . 

חושב שאמרתי את זה הכי פשוט אמיתי ואוהב. 

עכשיו משחרר,מה שיהיה יהיה. 

שבת שלום.ף כיתוב