יום שישי, מאי 13, 2016
יום רביעי, מאי 11, 2016
"....חשבתי מה היו אבא שלך ואמא שלך אומרים ...., ספר קצת איך זה..."
היום תלינו את התערוכה , חבר ילדות יקר שאל אותי בווטסאפ
"....חשבתי מה היו אבא שלך ואמא שלך אומרים
...., ספר קצת איך זה..."
וכתבתי לו שאמא חגגה אתמול יום הולדת
והיום יום הזכרון
ויאיר ואמא ואבא איתנו בלב ובתערוכה מיוצגים בתצלומים ובהרצאות שאקיים ,
מקורות ההשראה של חיי ואומנותי .
יום שלישי, מאי 10, 2016
יום שבת, מאי 07, 2016
ההיית או חלמתי חלום
שני בלוקים מהמקום בו אנו מתארחים נמצא ה JCC
בחזיתו תמונת ענק המספרת על התערוכה
צילום מימי הקמת נטף שחוגגת 35
ג'ון המארח שלנו אמר שזה פרגון גדול שלא מובן מאליו
שמחה גדולה לקראת חגיגת העצמאות שם שהפתיחה במרכזה .
....ההיית או חלמתי חלום....
יום רביעי, מאי 04, 2016
"כמו גורל שאין לעצור בעדו, נסעה הרכבת והרחיקה אותם מן המולדת, מן הבית, מן המשחקים",
בהקדמה לספר הייני לזכר אחיה כותבת אמא
"נולדנו תאומים –אחי הייני ואני .
אני כהה, הייני בהיר.
אני חיה , הייני מת בגיל עשרים .
גדלנו בברלין בבית עשיר ומתבולל , לא מודע ליהדותו.
עם עלית הנאצים נאלצנו לברוח לאמסטרדם.
ב11 ביוני 1941 ברחובות אמסטרדאם נעצר הייני ע"י הגסטאפו
למרות שלא נימול הודה ביהדותו, בהיותו ישר וטהור לא יכול היה להתכחש לה .
הוא נרצח במאוטהוזן."
אמא נולדה בברלין 9/5/1921 ,במוצאי יום השואה ,נמריא לניו יורק.
ביום ההולדת של אמא ניתלה את התערוכה בלב מנהטן.
לפני ימים אחדים הרהרתי בהקשר הדימויי של הילדה עם הבובה.
אותו דימוי שבמובן מסויים הניע את חברתי ג'ניס להזמין אותי להציג בניו יורק
והתחלתי כותב מילות התודה אותן אומר בערב הפתיחה.
עלו הקשרים לגל ההגירה שלה של הוריה כמהגרים לארה"ב מאירופה
ועלו הקשרים לגל ההגירה העולמי של ימינו.
וגם עלה בי לראשונה הקשר חדש מרגש מול דימויי זה של הילדה המהגרת
לראשונה הדהדה לי הילדה לסיפורי אימי -
לילדות שלה בברלין שנקטעה באחת עם עזיבת משפחתה להולנד.
שצילמתי בשנות השבעים את גל ההגירה שהגיע מגאורגיה ובוכרה , סיפורי אמא היו ספוגים בי
ומן הסתם עוררו בי התבוננות מאד מסוימת שהובילה אותי לצלם ילדה זו .
אני מאמין שכולנו בוראים לעצמנו סרטים, כל אחד והסרט שלו – אני כצלם יכול גם לשתף אתכם
בסרט שלי שמבוסס מן הסתם על אוטוביוגרפיה - אז הנה עוד הקשר למהות הולדתו של צילום זה .
ויש עוד 364 זויות שלא דיברנו עליהן.
לורה הרמן-פינטוס / הייני עמ' 54
"..ערב אחד כשהגיעו מרים והייני מבית הספר, שררה בבית התרגשות גדולה,
העוזרות התרוצצו אנה ואנה , מזוודות ארוזות למחצה עמדו פתוחות, בגדים היו מוטלים על הרצפה,
ולפני שהספיקו לשאול מה קורה, כבר ישבו מרים והייני במכונית בין המזוודות עם הוריהם.
"קיבלנו מברק מן הדוד פריץ, ואנחנו מוזמנים אליו לחופשת חג המולד.
הצלחנו להשיג כרטיסים רק לרכבת הזו, ולכן עזבנו בחיפזון כזה" אמרו ההורים.
מרים החלה לקפץ בשמחה, "נהדר! נוסעים לאנגליה לדוד פריץ! הייני קדימה , תשמח קצת"
הייני שלח אליה מבט רב הבעה.
"תוריד את ההבעה המטופשת הזו, אתה לא שמח?"
"כן שמח" אמר הייני ואפילו צחק.
אולם ההורים לא נראו מאושרים כל כך, כשעלו לרכבת כבר שררה חשכה מוחלטת,
ורק כמה פנסים הטילו אור בוהק שסנוור את העיניים.
אמא נאנחה: "הביטו סביבכם ילדים," אמרה בשקט, אולם הם לא הקשיבו.
הם נכנסו בלהט זה בדברי זו, והתווכחו מי יישן במיטה העליונה ומי בתחתונה.
"אנחנו זזים" קרא הייני בהתרגשות, הוא ומרים נכנסו למיטות והרכבת נחפזה אל תוך הלילה,
טסה במהירות הלאה והלאה.
כמו גורל שאין לעצור בעדו,
נסעה הרכבת והרחיקה אותם מן המולדת, מן הבית, מן המשחקים,
נשאה אותם אל עולם זר ומוזר, אל חיים חדשים,
כאשר עברו את הגבול ההולנדי, אמרה אמא: " ילדים, לעולם לא נחזור הביתה"...
"הייני" : הוצאת עקד 1987 / אמא נפטרה ב1989
אמא לורה ואחיה הייני בפתח ביתם בברלין לצידם האומנת , בחלון משקיפה אמא שלהם אליזבט
"גדלנו בברלין בבית עשיר ומתבולל , לא מודע ליהדותו. עם עלית הנאצים נאלצנו לברוח לאמסטרדם".
יום שני, מאי 02, 2016
הרוח שנשבה מבר קיימא ומאנשיו תהדהד עוד הרבה מעבר.
2011 ,רחוב המשביר 22 בר קיימא בימי ההקמה שלו .
הדימויי הזה הוא חלק מ48 עבודות שיוצגו בתערוכה הקרובה בניו יורק .
אנחנו לוקחים איתנו לא רק את הדימויי הזה ,נספר ונציג לצד עוד דימויים
גם את רוח חזון המחאה שמומש בבר קיימא שהפעים אותנו.
לצערנו בימים אילו המתחם הזה עומד להסגר.
אני מאמין שלצד הסגירה סללו חברי הקואופרטיב הזה במהלך חמשת שנות קיומו
נתיב בתודעה של הרבה אנשים שאפשרי יחד להקים לממש חלומות .
הרוח שנשבה ממנו ומאנשיו תמשיך להדהד עוד הרבה מעבר לקיום המקום עצמו .
 |
| "אנחנו לוקחים איתנו לא רק את הדימויי הזה." |
יום ראשון, מאי 01, 2016
ממריאים /בארץ בעולם מאי 2016 / ATMOSPHERE
בחמישי הקרוב יוצאים לדרך
NEW YORK
COMING SOON
קיבלנו פרגון מעצים ומרגש ב: "אטמוספירה" המגזין הרשמי של חברת "אל על"
המגזין היחיד המופץ לכל נוסע בכל אחת מטיסות החברה.
יום שבת, אפריל 30, 2016
יום שישי, אפריל 29, 2016
משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר
השנה הביקור של חברנו היקר רוסטי בנטף היה קצר מתמיד.
רוסטי,תלמיד מסור בבית ספר של החיים,אנחנו מאותה כיתה בביה"ס הזה.
מן הסתם גם מאותה משפחת נשמות .
רוסטי מגיע לנטף, נוסע ובא על פי מגבלות השהייה הניתנות לו.
מקפיד לא לחרוג מהזמן.
כל זמן ביקורו יש את שעון הזמן המתקתק ,
ידיעה שהנה עוד רגע יגיע הרגע להיפרד מרוסטי,
משנה לשנה הפרידה עבורי מורכבת יותר.
שעור של פרידה יש לו צורות רבות
ובכולן יש משהו מהמוות ומהחיים.
יום חמישי, אפריל 28, 2016
"והדרך עודנה נפקחת לאורך"
יהודית קונפורטי:" היום, ערב שביעי של פסח,הפך להיות במשפחתנו. " היום של יאיר".
יום בו מדברים עליו יותר, זוכרים יותר מאשר בסתם יום של חול,
נטף באביב, תמיד יפה, ובאביב עוד יותר. כמו שנינו כותב- הטבע מתעתע בנו.
וזאת הדרך הכל כך יפה, בה אנו הולכים כבר 16 שנה באביב" .......
יום שלישי, אפריל 26, 2016
"תוצאותיו של הכעס חמורות הרבה יותר מסיבותיו "
26/4/2000 היום בו תם סיפור חייך -בדרך הביתה.
שם ב"שטח האש " שנסגר,נפלת .
16 שנה עברו –במהלך השנים שנה אחרי שנה, נפגשנו
אמרנו את הדרך שבה אנו חיים, תופשים את הדברים.
היקום על שלל מופעיו מאפשר לנו מסע מרתק של ההכרות עם טבעה של התודעה.
היכולת לקבל את שאירע – להסכים לקבל ,התגלתה כמקור בלתי צפויי של עוצמה .
התרגול להקשיב למה שבא מאנשים, מהחכמה, נמשך.
"בנולד השבוע" במוסף הספרותי של "הארץ" 26/4/121
מצאתי ציטוט של מרקוס אורליוס
"תוצאותיו של הכעס חמורות הרבה יותר מסיבותיו "
ניסוח שדייק לי הבנה עמוקה על בחירותינו.
לשחרר את האחר, להניח, לדבוק בעיקר בעצמנו .
איזה בני אדם אנחנו רוצים להיות.
שאלתי את אחותי ההסטוריונית על אודות אורליוס
סיפרה שהיה פילוסוף, לרגע דיברה כאילו היה חבר שלה.
.
הלכתי למצוא עוד על קיסר פילוסוף רומי זה
בויקיציטוט - התחברתי גם לזה .
"אושרך בחייך תלוי באיכותן של מחשבותיך."
למחרת מותך - הונח בפנינו באומץ לב על ידי חברה מנטף
הספר "רגעי התבוננות".
רגעי התבוננות יומית על החיים והמוות של סוגיאל רינפוצ'ה.
איזה אומץ לבוא כך להורים שאיבדו את בנם בלילה,
כמו תיווכה בנינו ובין נשמותי בלב אוהב וחומל
פתחה את עמוד יום מותך ב26/4 והקריאה.
"דוג'ום רינפוצ'ה מספר על הרגע שבו הריגפה נגלית במישרין:
רגע זה דומה להסרת ברדס מעל ראשכם.
אלו התרווחות והקלה ללא גבול ! זוהי הראייה העילאית :ראיית מה שלא נראה קודם לכן".
כשאתם "רואים את מה שלא נראה קודם לכן",הכול נפתח,מתרחב ונעשה צלול ,
בהיר ושפוע חיים התוססים בפליאה וברעננות .
"..דומה כאילו התעופף גג תודעתכם, או שלהקת ציפורים המריאה פתאום מקן חשוך.
כל המגבלות מתפוגגות ונעלמות, כאילו, כל אומרים הטיביטים , נשבר החותם".
עלו שם מילים שהדהדו לנשמה שלנו ,מילים שנספגו לצד הכאב והעצב הנוראיים
ואפשרו לרגשות להתפוגג לדרכן .
שבועות אחרי,פתחנו בספר לראות מה כתוב ביום לידתך ב-2 ספטמבר.
"בשמי ליל ללא עב עומד להפציע
הירח המלא,"אדון הכוכבים"..
פניו הרחומות של אדוני ,פאדמאסאמבהווה,
קוראות לי, מקבלות את פני ברוך.
מה רבה שמחתי במוות ,רבה פי כמה
משמחת סוחרים,שצברו עושר רב במסעותיהם בים,
או משמחת אדוני האלים המתפארים בניצחונם בקרב:
או משמחת כל החכמים שחוו את התרוממות הרוח של
ההתעמקות המושלמת.
על כן ממש כאותו הנודד היוצא לדרכו ,שהגיע השעה ללכת ,לא אשתהה עוד בעולם.
אלא אצא לשכון במבצר האושר העילאי של האלמוות .
(צוואתו האחרונה של לונגצ'נפה .)
ושוב אותה חוויה של חיבור למילים שחשפו הגיון אחר שהתקיים בתוכנו.
ב-4 בפברואר יום הולדתי כתוב .
"כל מה שעשינו בחיינו הופך אותנו למה שאנחנו בשעת מותנו .
ולכל , ממש לכול, יש חשיבות .
תגובות מתוך הפייסבוק
Tirza Peled:
"כה יפה. מרגש. עצוב ומרומם נפש בו זמנית".
Orna Baziz :
"משמים תנוחמו, חברים יקרים. משמים - כי מי יכול?"
Dorit Ginzburg:
"חיבוק גדול ואוהב"
Tova Yadin Halfin :
"חיבור של מילים נוגעות ומרגשות. אשריך שיש לך היכולת לחשוב, להרגיש ולהתבטא כך. חיבוק"
Yael Kotler Kalderon:
"אוייי לא ידעתי שזה היום. נינו יקר, חיבוק גדול"
Jennifer Benady Bloch :
" אי אפשר להבין כלום, רק לנסות ״לחיות״ גם כי אין ברירה וגם כי הארוס לפעמים , בד״כ, חזק יותר מטנטוס.
אני איתכם עד כמה שאפשר , עם חיבוק"
Orly Swisa:
" מצמרר. חיבוק לשניכם"
Judith Parnass:
"איתכם!"
מוריה תעשה- חלא :
"תחיה ונינו היקרים. כל כך מרגש ונוגע ללב. עצוב ועם זאת משיב נפש.
אתם אור גדול בעולם הזה. מי ייתן ותדעו נחמה. אוהבת"
Lilach Akrabi
:" נינו ותחיה יקרים, חיבוק גדול והרבה אהבה!! אתם מקור השראה עבורי"
בטי וייס:
" שנים שאני רואה איך אתם חיים את חסרונו...בדרך מעוררת התפעלות..
איך מתוך הכאב צמחתם ,התעצמתם..
ומצאתם את הנתיב שלכם לעבור את המסע הזה...של החיים..חיבוק גדול ."
Noga Arad-Ayalon
"חיבוק נינו"
Yossi Pnini :
"כל כך איתכם"
Ora Lafer-mintz :
"נינו יקר, כל כך הרבה למדתי עכשיו מהפוסט שלך! תבורך!
(רושמת לעצמי לחפש את הספר "רגעי התבוננות) .
חיבוק גדול ואוהב לך ולתחיה!"
Yael Gvirtz:
"נינו יקר יקר, סופגת את מילותיך. הכל חשוב, אתה חשוב, חיבוק לכם".
Tikva Mulai:
" חיבוקים"
Natali Elkoby:
" חיבוק מכל הלב"
אדיבה אור :
"הספד מרטיט לב, איתך בכאבך."
מירב בן אור:
"אוהבת מאוד"
עמית רייכר:
"נינו יקר, קוראת את מה שכתבת וצמרמורת, יהי זכרו של בנכם ברוך לעולם ועד"
Hillie Wurtman Moyal :
" נינו, כפי שכתבתי לך בהתכתבויות בינינו- מדהים כמה זמנו של אדם יכול להיות קצר בעולם
אך רוחו יכולה להלך בעולם באופן אינסופי.
רוחו של יאיר, הנוכחות שנשא בעולם, הדמות שלו נחקקה חזק אצל כל כך הרבה אנשים-
והיא ממשיכה להלך עמנו גם 16 שנה אחרי...
ואני רוצה להגיד לך שיש משהו שאתה אמרת לי השבוע שנכנס לי עמוק ללב
אמרת- "ככל שאנחנו חיים יותר כך המתים נעשים קרובים יותר".
אצלך באמת לכל יש חשיבות ואני לוקחת איתי את המתנה הזו ממך ומודה על המפגש עימך! תודה."
Dalia Kats :
"אתך בכאבך. מעריצה את הכוחות שלך לפעול מתוך אהבה"
Yafa Kfir :
"תודה על הכתוב. תודה על השיתוף. כשמתחלקים זה טוב. זה קצת עוזר לכולם לחיות."
Noya Alon :
"תודה על המילים"
Elinor Vidas :
"תודה שחלקת. ריגשת מאד."
Yael Gvirtz:
" כמה היטבת נינו
סיון פיינזילבר יורן :
"תודה נינו על האפשרות להחזיק איתך את הכאב ואת האימה מהקשה מכל."
: Daniella Dahan:
"תודה על המילים, הכל כך מרגשות שלך"...
Tovi Yoga :
"פתיחות לב כזו, היא מתנתם של יחידים. אתה נושא את ליבך על דש הבגד,
כמו שאוהבים עושים, וזה מעורר השראה!"
Rebecca Owen :
"I feel for all of you who lost him.... he was such a delightful person."
אילה יבנין רוטנברג :
"קולו של יאיר מהדהד שוב, מילותיך נינו מביאות דרך ובחירה, את המקום שלך/ שלכם בקבלה ובחוכמת היקום.
הרצון לגעת במהות ולא לפחד מהמוות, ולומדים - לא לפחד לגעת בחיים."
אילה יבנין רוטנברג:
"גם אני, אנחנו, זו הדרך. ציווי עדין."
Shabtai Mazliah :
:כנראה כשהמוטו בחיים הוא "מרחבי הלב" אפשר ליישב את ההכרה והתודעה בתובנה.
ולהמשיך ליצור יצירות המרחיבות את הלב. ..
Shabtai Mazliah :
:כנראה כשהמוטו בחיים הוא "מרחבי הלב" אפשר ליישב את ההכרה והתודעה בתובנה.
ולהמשיך ליצור יצירות המרחיבות את הלב. ..
Neta Hemo:
" תודה נינו על המילים החזקות והרבה הערכה. אהבה גדולה ליאיר לעד "
זו הדרך שאין לה סוף
זו הדרך שאין לה סוף,
ברזלים לצידה ,
גולשת חרש בלילה
אצה לה ביום.
מתכסה בשמלת ערפל כבד
ביער אורנים קצרי מועד
על אבן בשדה נפל, לא פסח.
בטרם יאיר .
רעד חד, שילחה בי נשמתי .
אין אונים.
שקט , רוח , דממה.
אט אט נפתחים מרחבי לב
חוצים ביבשה
כמו קשת בענן
הירשם ל-
רשומות (Atom)
