משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב

שנות השבעים , צה"ל יושב על גדות תעלת סואץ , חצי האי סיני "בידינו"

 ירדנו להכין כתבה למוסף מעריב "ימים ולילות" .

 הסתובננו במעוזים עם להקת פיקוד סיני . 

שנה אחרי פרצה המלחמה הנוראה ההיא מלחמת יום כיפור

שהושיבה אותנו לראשונה לא מיד אבל ברצינות להסכים לשלום. 

עכשיו למעלה מארבעים שנה , נוצרה גם הזדמנות שכזאת .

יש הרבה קווים דומים . גם הפעם הופתענו ,ידעו ולא נעשה דבר עם מה שידעו ,

 המודיעין ידע על המנהרות , ידע על היקפן, ולא עשו דבר. 

כך זה נראה ממה שהתגלה לכולנו,לא הכינו את הצבא למלחמת מנהרות .

אז גם ידעו על צליחה מתוכננת, על רצון מצריים לכבוש חזרה את סיני ידעו והאמינו שזה תרגיל, 

ומצריים תקפה והפתיעה.

משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב .

נוצרה אז הזדמנות להפסקת האש שהוליכה בסופו של דבר להסכמי שלום . 

שני עמים חטפו מכות כואבות , אבידות בנפש , כדי להתעורר.

הרבה דברים מזכירים לי ברמת המהות את הסיטואציה של אז והיום .

אז גם אמרו שאין עם מי לדבר מצריים היתה אוייב מר ואכזר ,

וקדמה למלחמת יום הכיפור ,מלחמת התשה ארוכה שגם בה לא היו מנצחים . 

והנה אנחנו מגלגלים את הסרט קדימהויש כבר למעלה מ40 שנה של שקט בדרום מול המצרים

והנה עכשיו המצרים אפילו מתווכים, מצריים עברה תהפוכות בשנים האחרונות התחלפו שליטים,

הם לא הפכו אוהבי ישראל אבל נכנסה הבנה עמוקה,לתודעה שנתיב של מערכת יחסים משרת את כולם. 

צריך לראות את זה כשמספרים שאין על מי לסמוך ואין עם מי לדבר . 

הכל משתנה בעולמנו ,

מאחל בכל מאודי שהדרך המדינית תיפתח עכשיו כמו אז

והמחיר היקר ששילמנו במלחמה האחרונה יביא הסכמה עמוקה שעדיפה הידברות על התשה ,

כי בסופו של דבר במלחמות אין מנצחים.

דיוקנאות תמיד משכו אותי , בחרתי לי הורים מופלאים .

סריקות נגטיבים תצלומים ישנים מהעבר יחד עם צילומי הווה ,

זאת כרגע התנועה,מרלן בפלורנטין , דורי בן זאב ומוטי אביו אסי דיין  בתי קפה של דיזנגוף שנות השבעים.

דיוקנאות תמיד משכו אותי, אנשים,בני אדם .

 זוכר כילד איך אבא היה נועץ מבטים /בוחן אנשים / נשים עד כדי שהובכתי .

עכשיו לא מעט מוצא עצמי גם "כזה ". 

זו סקרנות עצומה לקרוא פנים ,עולם שלם ,תולדות היופי  ,להראות .

 .בחרתי לי הורים מופלאים.

אבא גם צייר , אמא היתה ציירת , אהבה לצייר פורטרטים.

שמח לשתף בחומרים שמצאתי, במובן מסויים חדשים עבורי , כי ויתרתי כבר על למצוא.

שבת שלום.

חיבורי עבר הוה עתיד תמיד מושכים אותי השילוב בין הכאן והעכשיו , לרצף , לדע מאין באת, ולאן אתה הולך .
 והגדת לבנך , הרשת האינטרנטית מאפשרת לחבר , צעיר בני לא הכיר את הורי , עשיתי לאמא בלוג , ליאורה הרמן, הבלוג של אבא גבי בהקמה .
זה פשוט משמח אותי היכולת הזו ליצור חיבורי לב מרגשים

בתיה דיסנציק / פורטרט של אשה

נעמי / פורטרט של אשה / יפו.

המציאות הנגליית בפנינו עוברת דרך מסכים ומיסוכים,רשת של הקשרים שדרכם אנו רואים, חווים , מאמינים.

מאי סלע / חדרי הלב / מבצע ציירי לי כבשה.

מוקדש באהבה  לנינו הרמן  היקר מאד 

לנינו יש בלוג שנקרא ״מרחבי הלב״
אותי זה קצת זרק לחדרי הלב.. בכל אופן - זה מה שיצא לי ...
- מבצע ציירי לי כבשה

מאי סלע / פורטרט של אשה / פאוזה .

בדרך לפתיחה של פאוזה בגלריה צדיק
 חונים מול הבית של מאי סלע
ידידה יקרה ,
עוד רגע ניפגוש אותה בתערוכה
באחד הדימויים המוצגים ובשיח משמח
שבת שלום .

אורה עשאל :" אחד הדברים המייחדים את עבודותיו של נינו הרמן היא יכולתו הפיסולית, שכבר ציינתי אותה. כאן היא מובחנת היטב. הדמויות ממש חיות. יש תחושה שהן בתנועה. שלושת ממדי המרחב מובחנים היטב. נדמה שניתן למשש ולגעת בנערות ולהצטרף אליהן ללגימת מים ולנשנוש".

פאוזה - בגלריה צדיק

ענני סתיו בדרך ארץ הכפירה.

פאוזה / בחוץ הפסקת אש / תערוכה בגלריה צדיק .

פאוזה /יורד לעיר הגדולה /בחוץ הפסקת אש שבירה / הבוקר תולים ומצטלמים 

פאוזה  / תערוכה קבוצתית בגלריה צדיק /

 עצירה ,הקפאה, הרגע המכריע,פסק זמן, שאלות.  

בדרך לפאוזה .

בדרך לגלריה צדיק/  שמעון הצדיק 16 יפו .

 מצטלמים , רק חלק לקחו פאוזה ובאו .צילום : ציפי  מנשה 

ותולים 

ערב שישי / ג'אז בדרום העיר/ אוגוסט 2014

בימים אילו עולה השאלה לאן להפנות את תשומת הלב ביתר שאת ,

 לרגע אתה חש איך יתכן שכאן מנגנים ושם נלחמים

 לצד זה ברור שככה זה גם בנפש פנימה

מנגינות לב  מול מאבק מתמיד בקולות . 

עוד כמה צילומים של רגעי קסם מדרום העיר .

אילה זילברמן 

טל אבן צור 

 בסטודיו של תום מהרשק 

קצת זמן איכות ומרגוע בימים לחוצים ולעיתים כאובים אלו

שגית זילברמן קפצה לביקור מולדת פגשתי אותה מתאמנת עם הרכב אצל אחותה אילה בפלורנטין .

"היי כולם, רציתי להזמין אתכם/ן לקצת זמן איכות ומרגוע בימים לחוצים ולעיתים כאובים אלו. הערב אנגן עם Ilan Tsamir Tal Even-tzur Danny Sorek . ננגן לכם ג'אז אינסטרומנטלי

(מקורי ולא מקורי) בתקווה להנעים את זמנכם ולעשות לכם מצב רוח טוב וכיף"

מולד ירח / הר הרוח/ אבו גוש / יולי 2014

חזרתי הביתה מהעיר הלבנה צופה ביופי של מולד ירח , שעה קלה קודם חלפתי על פני צריחי המסגד החדש באבו גוש ארבעה ירחים מופנים כלפי השמיים, אותם שמיים שכולנו חולקים אותם ופתאום אזעקה ושובל מפלס דרכו מהדרום הקרוב למזרח , וברדיו נמשכת הלחימה כמו בשקט שהופר והסכסוך על פני האדמה כמו מנותק מהשקט של מעלה וייחלתי שנזכר כולנו מאין באנו ולאן אנו הולכים , בוקר טוב .

ורה אלעד:" והנה צליל האזעקה חותך ביד הדיסוננס את השלווה של הוויזואליה האגדית, כמעט, שבתמונה...
עדות האומן. מצולמת וכתובה.

והנה, ברגע זה, כשאני כותבת, האזעקה נשמעת. פורצת מרחוק, כמו רוח מייבבת - והנה "בום" - כמו נקודה בסוף המשפט.
אני רוצה סיום אחר. למשפט אחר. עם מוזיקה אחרת מזו של אזעקה.
המוזות אינן שותקות כשאי-שפיות של מלחמה מנסה לתפוס את מקומה של אי-שפיות של אהבה!

  אבו גוש  המסגד החדש בליל מולד ירח קיץ 2014

אב ובתו / הבימה /עיר לבנה.

כל פעם שמישהו תוקף חברו, יורה טיל של זעם כעס ותסכול , נדלקת שקופית אדומה מלווה בהכרזה, אזעקה!

צילום  מתוך כתבה למוסף "ימים ולילות " של "מעריב"  ליוותי את יגאל לב לכתבה על תותחנים שנות השבעים .

"לא יודע מה אומרים כי הכול כבר אמרתי בטלפון מה יש לי להוסיף? אולי זה בעצם משהו בשבילי לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכול הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח. חשוב שתדעו את זה". (מילותיו האחרונות של סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל מתוך הספד אמו בלווייתו היום).

את הציטוט קורע לב זה העתקתי מחברה בפייסבוק. אני עצמי לא הצלחתי להקשיב לאם השכולה שהקריאה, לא הצלחתי לחצות את הבכי המתפרץ שאחז בי.
אילו ימים מאד עצובים ומורכבים. הקולות והמראות בלתי נסבלים. כהורים שכולים שחוו מוות של בן יקר, שנהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי, נדרשנו לבחור באיזה נתיב נמשיך לצעוד בחיינו. בחרנו לפתוח לב לאהבה. אילו לא מילים יפות בלבד, זו בחירה עמוקה ואמיצה להקשיב ללב, להסכים מול מציאויות מורכבות אישיות ורחבות להביא לב חשוף ופתוח. בימים אילו של עצב וכאב הכל מקבל הקצנה. מקווה ומאחל שהמלחמה הזו תסתיים במהרה , לצד זה מה שנחשף ביתר שאת זה המאבק הפנימי אצל כל אחד ואחד מאתנו בין הקולות האלימים, הרגשיים, המגיבים כמו מתוך מנגנון הגנה ומיד שולחים אותנו להתקפה. לבין אותו מקום שקט חבוי, כמעט לא נוכח בקיומנו בימים אילו, שיודע הקשבה, שיודע כבוד אדם, שיודע קדושת החיים , שאינו נאבק שכמו נמצא בעין הסערה.
לצד החוויה הבלתי נסבלת ,אני יודע שכל דבר בקיום האנושי, יש לו תפקיד. ומתוך שכך לא ממהר להגיב, לתקוף, להגן, אלא פשוט מכיל את אותו חוסר אונים בלתי נסבל שמאחוריו תמיד נמצאת דלת לכיוון חדש, ללא נודע גדול.
עלה בי שמה שנדרש עכשיו יותר מכל זה להתייחס לשנאת החינם שנוכחת ברשתות, בדיבור, בתקשורת, בשלטון, אוכלת כל חלקה של טוב במהות חיינו. דמיינתי שכל פעם שאדם משמיע לשון הרע בשיח נכנסת שיקופית לתוך הדיבור שלו , אזעקה!!, אזעקה !!! כלומר אותה קריאה שמלווה אותנו היום ונכנסת לחיינו, תמשיך ללוות אותנו גם אחרי שהכל יגמר כשאנו שמים זרעי פיצול, כעס, חוסר כבוד אדם , השתלחויות ועוד ועוד מילים שיש בהם טענות והטלת דופי. דמיינתי מה היה קורה אילו בדיון בכנסת או באולפן או בין חברים או בתוך משפחה כל פעם שמישהו תוקף חברו, יורה טיל של זעם כעס ותסכול , נדלקת שקופית אדומה מלווה בהכרזה, אזעקה, נינו!. אזעקה, ביבי! אזעקה, טיבי!

דמיינו איזה שעור מדהים לכולנו אם נסכים להכניס לחיינו סמן שכזה, מעורר שכזה, מאמין שיעורר אותנו לאחריות וחברות שלא היכרנו.

כל כך מאמין שלמוות של הצעירים היקרים יש תפקיד בחיי כל אחד מאתנו וזה עלינו לעצור ולא לעבור לסדר היום כשהמלחמה תיגמר. אין משהו שיותר גדול מהיום יום, השאלה מה נביא לשם.

במותם ציוו לנו את החיים, חיים של "ואהבת לרעך כמוך".

when the siren goes off please stop safely on the side of the road

אם ובנה / נטף הזמן הכפרי / יולי 2014

הסכסוך הזה מזמן יכול למצוא נתיב אחר.

1971 יורדים לעזה לעשות כתבה על הממשל הצבאי , במיני מיינור שלי יעקב ארז הכתב הצבאי של "מעריב" ואנוכי .
תוך כדי הראיון עם המושל מוקפצים כוחות בראשותו למחנה פליטים , מודיעין מבקש לחשוף בונקר גדול ,מקום מסתור תחת אחד הבתים .
אנחנו במכונית הקטנה אחרי הלוחמים , הבית מכותר ,בעלת הבית מנסה להניע את הכוחות מכחישה כל קשר , רגע אחרי מובאים כלבים ,טרקטור ונחשף פתח שמוליך אח"כ לבונקר ענק מחת לפתח הבית.

לוחם ניגש יורה צרור לתוך טרם רדתו.
הרבה פחד באוויר ,סיטואציה קשה , ברגע אנשים מאבדים ביתם ,אין נכון או צודק זו מלחמה לחיים ולמוות .
הסכסוך הזה מזמן יכול למצוא נתיב אחר.
הסיפור שמגדלים עליו דורות חדשים שאין עם לדבר , אין בו אמת !!
גדלתי כילד על סיפור שנאת המצרים האוייב הגדול שלנו .

 זכיתי לתעד את הסכמי השלום עם מצרים , הייתי עשרות פעמים במצרים עם משלחות דיבור .

פגשתי אנשים בשוווקים בעיר המיוחדת הזו פגשתי הרבה מאד אנשים פשוטי עם שכל ענינם הוא לחיות , לשרוד את היום .
לא חוויתי שנאה , פגשתי אנשים כמוני מחפשים את הפשוט,את הרגעים הקטנים של החיים.

 כמו השכן הפלשתיני שלנו.
זה מטורף הדו קיים האבסורדי שלנו ,רבבות באים כבר שנים לאכול חומוס באבו גוש .

מקבלים שירות אדיב אדיב מפלשתינאים צוות מיוחד של מלצרים שנותן את הלב זו בחירה שלהם .

אוכלים יחד , וקוראים שוב ושוב עיתונים שמספרים שאין עם מי לדבר . 

ההסכם עם מצריים שריר וקיים , לצד ההפיכות , לצד האחים המוסלמים.

 הם ירדו מנתיב המלחמה גם אנחנו .

 זה אפשרי.

 זה אפשרי אפילו עכשיו.

מבהקים /נינו הרמן / רז פירמן /בתכנית הרדיו של אבשלום לוי

אבשלום לוי:" שמח לשתף אתכם בתכנית החדשה של מבהקים עם שני צלמים

נינו הרמן - משך שנים רבות צילם נינו עבור לשכת העיתונות הממשלתית 

נשיאים וראשי ממשלה בארץ ובעולם,היום מצלם נינו רגעים קטנים עם נשמה.

ועם הצלם והאמן רז פיירמן

רז הוא הצלם הראשון בעולם שזכה בפרס היוקרתי 

על שם הברון טיילור .מאז 1844 לא חולק הפרס לצלמים."

Nava Massas Waxman / פורטרט של אשה .

מורן שוב שמחה לחלק התאהבויות שלה בספרים ודימויים
בערב מיוחד ומעורר השראה שקימה אצל נופר  גלפז בלבונטין .
ובין ובתוך צילמתי את נאוה .