משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב

שנות השבעים , צה"ל יושב על גדות תעלת סואץ , חצי האי סיני "בידינו"

 ירדנו להכין כתבה למוסף מעריב "ימים ולילות" .

 הסתובננו במעוזים עם להקת פיקוד סיני . 

שנה אחרי פרצה המלחמה הנוראה ההיא מלחמת יום כיפור

שהושיבה אותנו לראשונה לא מיד אבל ברצינות להסכים לשלום. 

עכשיו למעלה מארבעים שנה , נוצרה גם הזדמנות שכזאת .

יש הרבה קווים דומים . גם הפעם הופתענו ,ידעו ולא נעשה דבר עם מה שידעו ,

 המודיעין ידע על המנהרות , ידע על היקפן, ולא עשו דבר. 

כך זה נראה ממה שהתגלה לכולנו,לא הכינו את הצבא למלחמת מנהרות .

אז גם ידעו על צליחה מתוכננת, על רצון מצריים לכבוש חזרה את סיני ידעו והאמינו שזה תרגיל, 

ומצריים תקפה והפתיעה.

משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב .

נוצרה אז הזדמנות להפסקת האש שהוליכה בסופו של דבר להסכמי שלום . 

שני עמים חטפו מכות כואבות , אבידות בנפש , כדי להתעורר.

הרבה דברים מזכירים לי ברמת המהות את הסיטואציה של אז והיום .

אז גם אמרו שאין עם מי לדבר מצריים היתה אוייב מר ואכזר ,

וקדמה למלחמת יום הכיפור ,מלחמת התשה ארוכה שגם בה לא היו מנצחים . 

והנה אנחנו מגלגלים את הסרט קדימהויש כבר למעלה מ40 שנה של שקט בדרום מול המצרים

והנה עכשיו המצרים אפילו מתווכים, מצריים עברה תהפוכות בשנים האחרונות התחלפו שליטים,

הם לא הפכו אוהבי ישראל אבל נכנסה הבנה עמוקה,לתודעה שנתיב של מערכת יחסים משרת את כולם. 

צריך לראות את זה כשמספרים שאין על מי לסמוך ואין עם מי לדבר . 

הכל משתנה בעולמנו ,

מאחל בכל מאודי שהדרך המדינית תיפתח עכשיו כמו אז

והמחיר היקר ששילמנו במלחמה האחרונה יביא הסכמה עמוקה שעדיפה הידברות על התשה ,

כי בסופו של דבר במלחמות אין מנצחים.