מכל אנשי פרס הייתי הכי קרוב לאורי סביר.

מכל אנשי פרס הייתי הכי קרוב לאורי סביר. הכרנו בניו יורק בנסיעתי הראשונה עם פרס כרה"מ ב- 1984.
אורי היה אז דובר הקונסוליה בעיר הגדולה. במלון סיפר לי שהוא מוזמן להיות
דובר ראש הממשלה ורגע אחרי כבר ארז מזוודות וחזר ארצה ללשכת רה"מ.
אהבתי אותו, איש יקר, אוהב את הארץ ואנשיה. היה כיף לעבוד תחתיו בלשכה.
הוא היה דיפלומט בן של דיפלומט ולצד זה היה חבר שמשתף את אשר על ליבו.
הוא שיתף אותי ברצונו העמוק לעזור לפרס לממש את תוכניותיו בכלכלה ובשלום. נתן לי תחושת שייכות לצוות. הייתי ביישן, ואורי שוב ושוב הזמין אותי במסעותינו בעולם, להצטרף לרגעים שנוצרה בהם אינטימיות וניתן היה לשבת בחברת פרס.
בבחירות 1988 חרשתי עם פרס ואורי את הארץ. כצלם עצמאי.
באותם ימים נולד דניאל בננו, לקראת הברית שאל אותי אורי: "הזמנת את שמעון?", אני לא חשבתי על זה בכלל, אמרתי לו: "עכשיו באמצע המרתון ?" כן, אמר לי תזמין אותו, וכך היה. פרס שמח להגיע לנטף שלא הכיר. היינו אז ישוב צעיר על המפה, ודניאל זכה לסנדק.
המשכנו בקשר שנים רבות אחרי. ב- 2013 העלתי פוסט בבלוג 'מרחבי הלב',
מצ"ב כאן בתגובות. אורי הגיב במילים שאני חש היום שהן מקפלות בתוכן את צוואתו. "חנניה יקר, היו ימים טובים, ויהיו".
אורי יקר "אוהב אותך", אמרתי לו זאת עוד בחייו,
מצטער על חבר יקר שהלך לעולמו.