"ברגישות, אהבה וחמלה אחד כלפיי השני, יהיה פה קצת יותר נסבל"

תחילתו של סיפור בטלפון מיהל קרז׳בסקי - מפיקה במגזין עם אושרת קוטלר בחמישי 29/10

ביקשה רשות לעשות שמוש בתמונה למגזין שישודר הערב בזמן עצרת רבין

ביקשתי תמורה כספית לצילום ויעל הסכימה לבקשה אך ציינה  שאין בידה תקציבים לרכישה

התפתחה ביננו שיחה על מהות מעגל תמורה , זכויות יוצרים ,על היכולת שלנו להשפיע על המציאות ,

על המציאות בא אנחנו כבולים לחוקים שיש בהם אי צדק חברתי .

 חוויתי אותה קשובה , פתוחה , כנה,

נוצרה ידידות , חשתי רצון לכבד את אהבתה לתמונה  , יהל יקרה עכשיו ממקום טרי זה שאנו מדברים אשמח שתקחי את הצילום  עשי בו שימוש , את משמחת אותי  בגישתך במקום המכבד שלך. יעל שמחה מאד .

מאוחר יותר המשכנו בצ'אט פייסבוקי שבו הרחיבה וסיפרה :

" עברתי בימים האחרונים על אינספור תמונות של רבין הגנרל, ראש הממשלה, הבעל ואיש המשפחה,

אבל התמונה עם לאה בנתב"ג פשוט הרגישה לי שונה.

קשה לשים את האצבע, על אחת כמה וכמה כשאני אישית נוטה לציניות ודחיית הרומנטי

והבעות האהבה הפומביות, בעיקר, אבל יש משהו מאוד אמיתי ברגע שהשכלת לתפוס בעדשה.

" מכול התמונות של רבין זו שלך נגעה בי הכי, לא סתם ניסיתי להילחם עליה באמצעים המועטים והדלים שמעמידים לרשותי.וכן, יש כמה אלמנטים מבחינתי - המבטים הנבוכים של הנוכחים, הנטייה הקלה של יצחק לאחור - כול אלה יוצרים תחושה של אהבה אמיתית כמו בחיים, לא כזו של הוליווד ונצנוצים.

אבל הפונקטום שלי הוא דווקא שילוב הידיים שכמעט נחבא באחוריי הפריים, של יצחק ולאה.
יש בזה, יחד עם האלמנטים שציינתי, אווירה שאינה מתיימרת, שאין בה כלום נוצץ, אבל האמת שלה, השקטה, הנבוכה, הנחבאת - היא שמקיימת את הרגישות שלך, שלהם, ושל מי שצופה (אני מקווה).

בקיצור, כתבתי הרבה מדי רק כדי להגיד שוב שאני ממש ממש אוהבת את התמונה הזו, בלי קשר לכך שמאוד רציתי שתגיע לשידור, זה רק בונוס שלי לצופים במהדורה, שאני מקווה שיהיו שיתפסו אותו.

חייבת להוסיף שאני חושבת שזה פשוט מזכיר לי או יוצר בי כמיהה לפשטות שאין בה מאמץ פומפוזי, לאמיתות ולאמונה בטוב ובקיומם של מושגים שהפכו בימינו למופשטים או נעלמו מחיינו... וינטאג׳ אמיתי של עבר יפה יותר.

יש בתצלום מבחינתי געגוע גדול, וזה כנראה מה ששבה אותי."

חמישי 22:09

נינו :" וואאו תודה לך על המילים והשיתוף מרגש ומעצים תודה רבה יהל יקרה ,איזה כיף שצילום עבר שיש בו נגיעה מחבר אנשים בהווה -זה כמו מספר שאנשים שיפגשו בו בעתיד גם יננגעו וכך כוח האהבה יש לו כוח גרעיני מעבר לזמן."

יהל :" לחלוטין. וזה סימבולי שזה גם נושא התמונה משהו טהור במלוא מובן המילה"

נינו :" וגם הרווחנו ידידות"

הבוקר  שבת  31/10 העלתה יהל פוסט על הקיר בפיייסבוק שלה .


Yahel Krazvsky

למה לי פוליטיקה עכשיו?
הערב יגיע לשיאו השיח שהתנהל במהלך השבוע האחרון - כן רלוונטי/לא רלוונטי/ימין/שמאל/קונספירציה/רצח/שלום/טרור וכו׳.
לא מעוניינת לדבר פוליטיקה או להצהיר בפניכם בפאתוס רטורי מרשים על דעותיי הנחרצות יותר, או פחות, ואין לי עניין להתנצח בוויכוחי סרק שלא יובילו לשום מקום. מיצינו את זה.

 יהל :"מצאתי את התמונה בגוגל,  

אני כן רוצה לשתף בתמונה הזו, הפחות מוכרת מבין תמונות רבין הגנרל/ראש הממשלה/איש המשפחה שיצא לי לעבור על כולן במסגרת עבודתי.

התמונה הזו מבחינתי היא הסמל למה שהייתי רוצה שיחזור ויהיה - פשטות שאין בה רהבתנות, יהירות, מאמץ להרשים. פשטות אמיתית, של אהבה וגעגוע שיש בה אולי מעט מבוכה בשל הכנות החזקה שבה.
יחסים אישיים שלא ניזונים משיח תל אביבי חסר כבוד בינו לבינה, יחסים בין אנשים שלא ניזונים משיח לאומי של להתריס ולהתלונן רק כדי להתלונן, יחסים בין אדם לחברו, שגם אם הם בשחור לבן, יש בהם כול כך הרבה עומק, שהצבעים מתפרצים מהם, יחסים בין גבר לאישה שחיים את הרגע ואת מה שיש ביניהם כאן ועכשיו במקום לחפש את הריגוש הבא, יחסים בין בני אדם, בני אדם, בני אדם, שבלי קשר לכמה קשה ורע - משלבים ידיים ומנחמים זה את זו, במקום איש איש את עצמו.
והשלום לא יגיע, ויהיה פה יקר, ונמות, ונפזול לחו״ל, ונהנה לכתוב פוסטים זועמים על מנות יקרות במסעדות, ונשחיז חרבות ומילים ללא הרף - אבל כול עוד נעשה את כול זה ברגישות, אהבה וחמלה אחד כלפיי השני, יהיה פה קצת יותר נסבל.
(לאה מתנפלת בנשיקות על יצחק בנתב״ג, עם חזרתו משליחות בלונדון, צילום: Nino Herman
**אין לי זכויות על התמונה, רק על מה שהיא מעוררת בי**).
- מוזמנים להוציא את הקלשונים עכשיו. מחר אחזור לעצמי.