אני אוהבת את התמונה הזאת כי היא משכיחה את העצבות

שלום רב חנניה,

לפני כ – 30 שנה נהרג אחי בעז נהוראי בתאונת אימונים – טייס F 16

לאחר כ 8 שנים נפטר אבי בגיל 59 משברון לב.

לכן בתוך הלב מאוד מאוד כואב ועצוב. אחי ואבי הם הדמויות הכי נערצות ואהובות שלי.

לדבר עליהם קשה לי מאוד אני כמעט לא עושה זאת כי תמיד יש תסכול. המילים קטנות

ביחס למה שמתחולל בפנים, באמת (ביום יום אני דברנית לא קטנה)

ומכאן החיבור שלי לצילומים – הנצחת רגעים שמדברים בשקט ובאינטימיות לכל אחד מכל מקום....

אבי – מאיר נהוראי ז"ל , היה איש קשה יום והחיים העמיסו עליו הרבה עצבות. אך אף על פי כן

היה לו משהו גנטי שידע לייצר שמחה ואושר מהדברים הכי הכי קטנים רק בהם הוא נאחז.

ולכן יש לי חיבור לתמונה שמנציחה שנייה בה הוא צוחק ומאושר כאילו שחייו הם פסטיבל....

אני אוהבת את התמונה הזאת כי היא משכיחה את העצבות לשניות באופן טוטאלי.

יום אחד עלעלתי בעיתון וראיתי כתבה שמפרסמת תערוכה שלך ובה מוצגת תמונה של שני עובדים זרים

במדינה זרה שעזבו בית, אדמה , אהבה ואת השמש שלהם.... ואופס השתעשעות בטלפון נייד

גורמת לשמחה גדולה. ומיד הרגשתי את אבא שלי .

באותם ימים רכשתי מגרש כדי לבנות את ביתי ומיד ידעתי שאת הצילום שלך אני רוצה בפתח ביתי החדש.

וכך עשיתי.

שלך באהבה, גלי גולד

בתצלום אבא מאיר ונכדיו. מימין אביב בנו של בועז , ועומרי בני שלי עם המוצץ....