פגשתי אותן באלבי כמו
תמונה מתוך סרט
התברר שזו לא אם וביתה אלא מטפלת
צעירה מסורה ואוהבת, הילה שמה.
לרגע הדמויות נראו כמו בסטודיו מבודדות מהסביבה
אני שותף לאינטימיות
אינטנסיבית קצרת מועד זו התחושה
מנסה להתרכז ביצירת התמונה מרותק בחיבור שלהן , לא מספיק להחליף פרטים .
עוד איזה הסחת ברחוב והנה הן
עוזבות ממשיכות במסען בגדוד העברי .
איזה כיף שיוצא לי בתוך החיים האילו לפגוש אנשים
מקסימים ,רגעים שכאלה.
מיד עולה שמחת השתוף נשארתי עם צילומים בלי קצה
חוט לקשר
מתבונן בשמחה באשר קיים במצלמה מתחיל הכרות בקטנה עם התמונות
אחר כך בלילה חווה את נפלאות הפייסבוק , שמתי והופ..הילה מתוייגת
רשת שלמה של אנשים נפלאים נחשפת.
עכשיו אני מבינה מהיכן הכל התחיל.הפייסבוק היה בעצם ההמשך לתהליך שלך.( או סיום...)
השבמחקבכל אופן אהבתי את היצירות. שושי.