פגשתי אותה בוחנת יצירה לעומק ,
שאלתי לשמה , אליה "בת שמונה וחצי קצת
יותר, אמא שלי גם מציגה" ,
פתחנו
בשיח מרתק , כיף של מפגש ,אליה סקרנית מנסחת בתבונה מקפידה לבחור מילים ,תמללתי קצת מהדיבור המקסים שלה על תערוכת
כלום :" יש ציורים שנראים כאילו ילד צייר אותם , יש תצלומים שהם בתנועה ויש עבודות שנראות כאילו עוד שניה הם יהרסו ויש עבודות
שיוצרות תחושה שאם מסתכלים רק לרגע אחד
בצילום לא רואים את זה.
...אנשים שלא חושבים פעמיים יחשבו שהתערוכה לא שווה כלום,זה לא נכון יש פה עבודות מאד מאד יפות ומיוחדות, קוראים לזה כלום כי אין איך לתאר את מה שרואים כל עבודה היא אחרת זה יכול להיות ציור תצלום זה יכול
להיות שהדביקו כל מיני דברים וזה יכול
להיות פשוט סוג של פסל .
יש תמונות שמתארות את חיי היום יום . מאד אוהבת את
התמונות של אמא שלי ,
יש עוד תמונות
שהסתכלתי ועוד לא כתבתי אכתוב בהמשך.
שירה סתיו :" הנה מה שאליה כתבה בפנקס שלה במהלך פתיחת התערוכה 'כלום', ביתן האמנים, ראשון לציון, 6.6.13:
שמות ותמונות מעניינים בתערוכה "כלום"
העבודה של שלומית כרמלי יוצרת תחושה כפרית,
ונראה שעוד רגע ייכנס מישהו לאחד החלונות.
העבודה ''עיכול'' נראית כמו מפלצת כלשהי,
והיא אפילו מחייכת...
התצלום של נטלי ארביב יוצר תחושת מסתוריות.
הפסל של אפרת פלג מזכיר לי את כיתתי: כיתה מבולגנת
שהתלמידים בה מעיפים טיסנים.
הפסל של רות אורנבך נראה כמו שטנים.
העבודה של שירה סתיו (אמא שלי!) יוצרת אווירה של
ים דומם, שקט ורגוע.
והאיור ''זרם התודעה 2'' נראה קצת כמו אדמה
וקצת כמו גשם.
''נווה צדק'' הוא תצלום מיוחד של עיר טיפוסית. הידיים יוצרות תחושה
מפחידה, ומעניין לחשוב של מי הן.
התמונה של אורן זיידנר לא ממש מוצאת חן בעיניי,
כי אפילו אם יצליחו לקרוע את הבד, יש סורגים,
וזה כמו שאדם סגור בתוך עצמו.
הפסל "כיפה אדומה" לא ממש נראה כמו שמו, וכל אדם היה יכול לעשות
אותו, אבל לא כל אדם היה יכול לחשוב על הרעיון להציג אותו בתערוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.