אני מתבונן על המתרחש אנשים, בתי קפה וחווה בדמיוני כאילו יש איזה במאי שמלהק את הרחוב את השכונה יוצר את האווירה המיוחדת הזו וכל רגע כמו מכניס עוד סטטיסטים לסצנה שכולה מורכבת מסטטיסטים.
,אין גיבורים בסרט הזה, יש שכונה ,קהילה ,שכבת גיל שמככבת כבר שנים.
נתלי נכנסת לתמונה הגדולה הזו שוב ושוב בפרקי זמן שונים לא מתכוננים,
כל מפגש הוא כמו רגע מסרט ,תוך כדי נסיעה ברחובות פלורנטין
על אופניים , בקסבה עם קביים.
שוב ושוב עולה לי דימויי של דמות מסרט צרפתי .
עכשיו הוזמנתי אליה הביתה , ערב שישי פתחה את ביתה למכירת בגדים.
בפייסבוק כתבה "מכירה מטורפת של מלא דברים מהארון הפרטי והמפוצץ שלי!
אחותי המהממת כבר הספיקה לחטוף לכן מלא דברים שווים
בנות יקרות! מצבי הכלכלי לא משו (טלפון מהבנק והמלצה חמה להלוואה) ואני מוכרת מלא דברים מהארון הפרטי שלי- מה יש שם? שמלות וינטג' מגניבות, ז'קטים, דברים מאורבן אאוטפיטרס ועוד מלא שטויות במצב חדש לגמרי.
מי שרוצה לבוא לבחור מה בא לה תתקשרו ונקבע ".
מור חברתה ללימודי התיאטרון כבר בתוך תהליך של מדידה, שמחה לרכוש עוד ועוד מכל הטובין הזה ,יורם בן זוגה מתבונן ונתלי שמחה להפרד , נראה שזה תהליך מרגש , לכאורה מכירה לצד זה יש פרידה , מרגעים ,מדימויי.
אני מתבונן לתוך ההתרחשות האינטימית הזו , שמח שהוזמנתי לחוות להיות עד לשינוי בהתהוותו.
נתלי זוכרת מתי לבשה כל פריט , תוך כדי מתברר שלכל בגד יש סיפור:
" הנה הסט שצילמת אותי על האופניים במשפחה שלי מאוד אהבו את התצלום ההוא"
בדרך הביתה עולה לי שבעצם כל בגד שתלבש וכל דימויי שתאמץ יתאים לה .
ויש בי סקרנות לקראת המפגש הבא שמן הסתם יהיה אחר מתוך שכולנו בתקופה של שינויים.
נורית שני - הדהוד
"כמו עץ בשלכת, אדם פותח ארון ומלביש חברים בבגדים נושאי תוכן.
שילכו עימם כי כך משתחררים מן הישן.
תארו לכם שמגבירים את הקצב של התחלופה ויש רוח שפותחת את הדלתות, ומעיפה חפצים החוצה ומשחררת את האדם ללא קשר לרצונו.
הופס, הארון מלא, הופס הארון ריק.
אדם מגיע לביתו, רואה דלתות פרוצות והוא יודע שהארון הריק לרגע, עוד מעט יתמלא. "ואולי, אולי לא יתמלא", שואל הפחד.
זה הרגע האנושי שלכדת בצילומי התנועה האלה של נטלי.
את הרגע מה'יש' לאין את הרגע מ'המלא' ל'ריק'.
אבל הכול מתוך שעשוע."
..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.